המילה ראש

המילה ראש

     19.4.17 : תאריך הגשה

 מגישים פלג חדד, ניר ב.ש, אורי קרסנטי ועמית אוריין

מוגש למורה מירב איציקסון

חט”ב “גוונים”

מין – זכר

שורש – ר.א.ש

נטיות – רֹאשִׁים, רֹאשֵׁי⁻

שייכות – רֹאֲשָׁיו, רֹאֲשֶׁיהָ, רֹאֲשַׁי, רֹאֲשֵׁינוּ, רֹאֲשֶׁיךָ, רֹאֲשַׁיִךְ, רֹאֲשֵׁיכֶם,רֹאֲשֵׁיכֶן, רֹאֲשֵׁיהֶם, רֹאֲשֵׁיהֶן

אותיות שימוש – וְרֹאשׁ, שֶׁרֹאשׁ, הָרֹאשׁ, מֵרֹאשׁ, בְּרֹאשׁ, לְרֹאשׁ,כְּרֹאשׁ

1.

האיבר העליון בגוף בני אדם ובעלי חיים.

2.

מי שנמצא בעמדה הבכירה ביותר, המנהל הבכיר, מנהיג. “ראש רשות המים.” “ראש העיר.”

3.

החלק העליון. “ראש הבניין.”

4.

החלק הפותח, התחלה. “ראש השנה.” “ראש הטור.”

5.

אופן חשיבה, גישה. “יש לנו אותו ראש.” “אני אוהב את הראש שלך.”

צירופים וביטויים למילה ראש

1.

אִבֵּד אֶת הָרֹאשׁ – פעל באופן מבולבל והיסטרי, איבד את  העשתונות, התבלבל

2.

אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ – חש בושה גדולה, בוש ונכלם

3.

אֵין לוֹ רֹאשׁ-אין לו רצון ועניין

4.

באותו רֹאשׁ – עם אמונות ורעיונות דומים

5.

בְּכֹבֶד רֹאשׁ – ברצינות רבה

6.

בְּרֹאשׁ זָקוּף – בְּרֹאשׁ מוּרָם

7.

בְּרֹאשׁ חוּצוֹת – בְּפֻמְבִּי, בגלוי

8.

בְּרֹאשׁ מוּרָם – בגאווה, בראש זקוף

9.

בָּרַח לוֹ מֵהָרֹאשׁ – נשכח ממנו, נעלם מזכרונו או מתשומת ליבו

קטע של התוכנית “ראש גדול”

ראש גדול

שיר- על ראש החרמון

על ראש החרמון

סיפור על ראש השנה

בתקופת התגלותו של הבעש”ט חי בגרמניה יהודי תלמיד-חכם וירא-שמים ועשיר גדול. לאיש היו בנים רבים, כולם מוכשרים ומחוננים במידות טובות.

כשגדלו הבנים קראם האב אליו ואמר להם: “בניי היקרים, הגיע הזמן שתקיימו את מה שאמרו חכמינו: ‘הוי גולה למקום תורה’. הנני נותן לכם בזה את מלוא הרשות לעזוב את הבית וללכת איש איש למקום שליבו חפץ כדי ללמוד תורה. אם יזדמן לכם שידוך הגון, הרשות בידכם להתחתן בשעה טובה ולבנות בית בישראל. רק בקשה אחת לי אליכם: בעוד שלוש שנים מהיום תשובו כולכם הביתה, כדי שאוכל לרוות נחת מכם וכדי שנבלה מעט בצוותא”.

הוא נתן לכל אחד מבניו סכום כסף להוצאות הנסיעה וכדומה, בירכם בחמימות והבנים נפוצו על פני כל הארץ.

אחד הבנים, יחיאל מיכל שמו, החליט לנסוע לפולין. הגיעו לאוזניו שמועות על צדיק גדול ובעל מופת שנתגלה בעיר מז’יבוז’ והנהיג שם דרך חדשה בעבודת-ה’, והוא החליט לנסוע אליו.

כשהגיע יחיאל מיכל אל הבעש”ט נקשרה בו נפשו והוא החליט שזהו מקומו. בשל מוצאו הגרמני זכה בקרב תלמידי הבעש”ט לתואר ‘הייקה’ (‘דייטשיל’). הוא הצטיין בהתמדתו בלימוד התורה, בקדושתו ובמידותיו הטובות, והבעש”ט נתן לו את בתו, אדל, לאשה.

חלפו השנים והגיע המועד שקבע האב לבניו לחזור ולהתאסף בביתו. היה זה בתקופה שלאחר חג-השבועות ורבי יחיאל-מיכל ביקש מרבו וחמיו לברכו שיצליח לשוב למז’יבוז’ לימים הנוראים. הבעש”ט בירכו לקראת נסיעתו, אולם לבקשתו לחזור לפני ראש-השנה לא התייחס ולא השיב עליה.

בבית אביו, בסעודה גדולה שערך האב לכבוד בניו, סיפר רבי יחיאל מיכל על הבעש”ט ועל דרכו החדשה בעבודת-ה’. הוא חזר בפני הנוכחים על אחדות מתורותיו המעמיקות של הבעש”ט והכול נותרו פעורי-פה. האב המאושר קרן מנחת ולא יכול היה לשבוע מדברי בנו זה.

רבי יחיאל מיכל לא רצה להשתהות זמן רב בבית אביו, כי רצה לשוב אל הבעש”ט לימים הנוראים. אולם ליתר ביטחון לקח עמו שופר ומחזור של ראש-השנה.

בדרכו עבר רבי יחיאל מיכל דרך יער. שם התנפלו עליו שודדים שנטלו ממנו את כל כספו והעלו אותו על ספינה מלאה אומללים כמותו, שנידונו להימכר לעבדים.

את ימי חודש אלול עשה בספינה זו, כשהוא נתון להשפלה ולעינויים. מה שעודד את רוחו הייתה האמונה בהשגחתו המתמדת של הקב”ה, עיקרון שספג בבית-מדרשו של הבעש”ט. “ודאי יש גם בזה איזו כוונה עליונה”, אמר בליבו.

סמוך לראש-השנה התחוללה סערה עזה בים. האונייה טולטלה על-ידי הגלים כאילו הייתה קליפת אגוז. היא הוסטה ממסלולה, כשהרוח סוחפת אותה אל הבלתי-נודע. בערב ראש-השנה התנפצה הספינה אל צוקים חדים שהזדקרו ליד קבוצת איים קטנים, והחלה לטבוע.

למזלו של רבי יחיאל מיכל הצליח להיאחז בקרש ובאמצעותו הגיע אל היבשה. הוא בנה לעצמו סוכה מענפי עצים, אכל מהפירות שמצא על העצים הסמוכים והחל להתכונן לראש-השנה.

בלב נשבר ובכוונה עצומה התפלל רבי יחיאל מיכל ותקע בשופר שהיה עמו, כשהוא מכוון את הכוונות שלמד מרבו. הוא התנתק לגמרי מהתנאים שבהם היה שרוי ונדמה היה לו שהוא ניצב יחד על חבריו הקדושים בבית-מדרשו של הבעש”ט.

מכיוון שהיה מרוכז בתפילתו, לא הבחין באנשים הרבים שנאספו להביט באיש המוזר, העטוף בבגד לבן והעומד וצועק ומשמיע מפעם לפעם קולות משונים מקרן שבידו. האנשים הללו נבהלו מפניו ומיהרו לספר זאת למלך, שבא בעצמו לראות את התופעה.

אחרי שרבי יחיאל מיכל סיים את צעקותיו ואת השמעת הקולות המשונים ונראה היה שכבר ‘נרגע’, שלח אליו המלך את עבדיו וביקשו לבוא אליו. בבואו שאלו המלך מיהו ומה מעשיו. הוא סיפר למלך את קורותיו וניסה להסביר לו שישנו עם יהודי ושהיום הוא ראש-השנה שבו דן ושופט הקב”ה את העולם כולו.

דבריו עשו רושם גדול על המלך. בימים הקרובים שוחח עמו פעמים רבות ונוכח כי לפניו אדם פיקח ושנון, שחכמה גדולה מפעמת בו. הוא ביקשו להישאר עמו ולסייע לו בניהול הממלכה, אולם רבי יחיאל מיכל הסביר לו שאין ביכולתו להיענות לבקשה זו. ביקשו איפוא המלך שכאשר ישוב לארצו ישלח משם שלוש מאות יהודים שיתיישבו באי זה.

“אם הקב”ה היה רוצה שיהודים יבואו ויתגוררו באי זה, הם היו מוכרחים להגיע לכאן, אפילו אסורים בנחושתיים. ואם הקב”ה לא הביאם לכאן, כנראה שאין זה מקומם”, השיב רבי יחיאל מיכל למלך.

תשובתו נשאה חן בעיניו וכעבור ימים אחדים הגיעה לאי ספינה והמלך ליווה אותו בכבוד גדול ונתן לו מתנות יקרות.

בבואו אל רבו הבעש”ט אמר לו: “באי הזה, שאליו גלגלה אותך ההשגחה העליונה, לא היו יהודים מעולם. ואם אתה לא היית מגיע לשם, מתפלל ותוקע בשופר, היו יהודים נאלצים לגלות לשם כדי לגאול את הניצוצות האלוקיים הטמונים שם, כמו בכל מקום אחר בעולם. עכשיו שהיית שם וגאלת את הניצוצות הללו, שוב לא יצטרכו יהודים להיות שם עד ביאת המשיח”.

ריפלקציה

כמריב נתנה לנו את העבודה בתחילה חשבנו שזה עומד להיות משהו מסובך וקשה אך כשהתחלנו לעבוד עלייה התחלנו להבין קצת במה מדובר בהתחלה כתבנו על דף וורד

ואז העתקנו את הכל לתוכנה כהעברנו את הכל לתוכנה לא ידענו להשתמש בה כ היא חדשה לנו אבל עשינו כמה ניסיונות עם דברים אחרים ואז היה לנו יותר קל להעתיק הכל.