הקרוקודיל

1 בחירת תחפושת- קרוקודיל

חֹדֶשׁ לִפְנֵי פּוּרִים
אַבָּא וַאֲנִי פָּתַחְנוּ אֶת כָּל הַסְפָרִים
וְהִתְחַלְנוּ לְחַפֵּשׂ
לְמָה כְּדַאי לְהִתְחַפֵּשׂ.
מַשֶׁהוּ שֶׁאַף אֶחָד לֹא חָשַׁב עָלָיו לְפָנֵינוּ.
מַשֶׁהוּ מְאֹד לֹא רָגִיל,
וּבַּסוֹף הֶחְלַטְנוּ שְׁנֵינוּ
שֶׁאֲנִי אֶתְחַפֵּשׂ – לְקְרוֹקוֹדִיל!
אַבָּא גָזַר וְחָתרַךְ וְהִדְבִּיק וְתָפַר
וְצָבַע וּמָדַד
וּבַסוֹף הַקְרוֹקוֹדִיל עָמַד.
הוּא הִלְבִּישׁ אוֹתוֹ עָלַי.
וְאַף אֶחַד לֹא יָכוֹל הָיָה לַחְשֹׁב
שֶׁאֲנִי, יוֹרָם הַקָטָן וְהָרָזֶה,
נִמְצָא בְּתוךְ הָעֲנָק הַזֶה.

2. כולם נהנים ולי לא נח- אכזבה מהתחפושת:

 וּבְּעֶֶב פּוּרִים יָצְאוּ לַחוּצות
מְאוֹת יְלָדִים עִם מְאוֹת תַחְפּוֹשוֹת:
עֶשְׂרִים אִינְדִיאָנִים
שְׁלוֹשִׁים עַרְבִים
מָאתַיִם שׁוֹטְרִים
וְאַף אֶחַד לֹא קְרוֹקוֹדִיל!
וְכָל הַגְדוֹלִים הִתְפַּעֲלוּ מִן היְצוּר הָעֲנָק
אַךְ אֲנִי בִּפְנִים כִּמְעַט נֶחֱנָק.
וּכְשֶכָּל הַיְלָדִים נְהֶנוּ וְשָמְחוּ,
הָלַכְתִי בִּפְנִים עָיֵף וּמֵזִיעַ.
וּבָעֶרֶב, בִּמְסִבַּת פּוּרִים, עָמַדְתִי בַּצַד:
לֹא שָׁתִיתִי, כִּי לֹא יָכֹלְתִי לְהוֹצִיא אֶת הַיָד;
לֹא נִשְׁעַנְתִי, בִּגְלַל הַגַב;
לֹא יָשַׁבְתִי בִּגְלַל הַזָנָב.

אֲבָל בְּסוֹף הַמְסִבָּה, לִפְנֵי שֶׁהָלְכוּ לִישֹׁן,

הֶחְלִיטוּ לָתֵת לִי אֶת הַפְּרָס הָרִאשׁוֹן.
וַאֲנִי לֹא לָקַחְתִי.
לֹא בִּגְלַל שֶׁהָיִיתִי מְנֻמָס!
פָּשׁוּט לֹא יָכלְתִי לְהוצִיא יָד
בִשְׁבִיל לָקַחַת אֶת הַפְּרָס…

3. בחירת תחפושת פינגוין:

וּבַפּוּרִים הַבָּא, אַבָּא וַאֲנִי
הֶחְלַטְנוּ שֶׁאֶהְיֵה פִּינְגְוִין
שֶׁבָּא מֵהַקֹטֶב הַצְפוֹנִי
פִּינְגְוִין הוּא עוֹף מְיֻחָד בְּמִינוֹ
עִם סִינָר לָבָן
וְנוֹצוֹת שְׁחורוֹת
עִם מַקוֹר אָרֹךְ
וְרַגְלַיִם קְצָרוֹת.

. אכזבה בשנית מהתחפושת והחלטה  לקראת שנה הבאה:

וּבְעֶרֶב פּוּרִים יָצְאוּ לַחּוצֹות
מְאוֹת יְלָדִים עִם מְאוֹת תַחְפּוֹשׂות:
עֶשְׂרִים אִינְדִיָאנִים,
שְׁלושִׁים עַרְבִים,
מָאתַיִם שׁוֹטְרִים

וּמֵאָה גַנָבִים וְאַף אֶחָד לֹא פִּינְגְוִין!

וְאָז-
כָּל הָאִינְדִיָאנִים וְהָעַרְבִים
וְהַשׁוֹטְרִים וְהַגַנָבִים
הִתְחִילוּ לָרוּץ
מִדֶלֶת לְדֶלֶת עַל פְּנֵי הַקִבּוּץ.
קִבְּלוּ מַמְתַקִים, אָמְרוּ תוֹדָה רַבָּה
וְרָצוּ מַהֵר אֶל הַחֶדֶר הַבָּא.
וַאֲנִי
בְּקֹשִׁי זַזְתִי עַל הַמִדְרָכוֹת הַצָרוֹת
כִּי לְפִּינְגְוִין, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִי, יֵשׁ רַגְלַיִּם
קְצָרוֹת.
וּכְשֶׁרָאִיתִי אֶת הַיְלָדִים חוֹזְרִים עִם כִּיס נָפוּח
אָמַרְתִי לְעַצְמִי: דָבָר אֶחַד בָּטוּחַ –
בְּפּוּרִים הַבָּא, בְּכֹל מִקְרֶה ,
אֲנִי מִתְחַפֵּשׂ לְאִינְדִיאָנִי כְּמוֹ כֻּלָם!