לאונרדו דה וינצ’י

לאונרדו דה וינצ’י

לאונרדו דה וינצ’י נולד ב-15 באפריל 1452

בשנותיו האחרונות בסטודיו של ורוקיו החל לאונרדו לצייר את הפורטרט השלם הראשון שלו,

לאחר שעזב את ורוקיו, הקים לאונרדו בית מלאכה משלו ופעל בעיר כאמן עצמאי. ב-10 בינואר 1478 קיבל הזמנה ראשונה כצייר עצמאי. בשנת 1480 החל לעבוד על התמונה “הירונימוס הקדוש”, השמורה כיום בוותיקן. בציור הלא-גמור נראה הקדוש הירונימוס הגרום מכה את עצמו באבן, בהתאם לאיקונוגרפיה שלו כחוזר בתשובה, ולצדו גולגולת ואריה. הציור נותר רק בשלב של ציור הכנה בגוון אחד. במרץ 1481 קיבל לאונרדו הזמנה לצייר קישוט מזבח עבור המנזר האוגוסטיני סן דונטו בסקוֹפֶּטו, הסמוך לפירנצה. הציור “הערצת חכמי הקדם”, המצוי כיום בגלריה אופיצי, היה אמור להיות הגדול מכל ציורי הכן של לאונרדו. אך גם ציור זה לא הושלם, ונותר בשלב ההכנה בלבד, בעת שעזב לאונרדו את פירנצה.

בעמוד הבא רואים דיוקן עצמי שלאונרדו צייר וציור שצייר לאונרדו של המונה ליזה.

חלק לא מבוטל מהמצאותיו עסק בהנדסה צבאית, וכלל רעיונות לבניית טנקים, צוללות, מטוסים, משוריינים ועוד שלל רב של תוכניות בהם “משולבים יחדיו המצאה מעשית, תקדים עתיק וחוסר סבירות עתיר דמיון”.

 מאחר שהמצאותיו נוצרו לפני כינונה של סוגיית הפטנט, קשה ואף בלתי אפשרי להעריך בוודאות אילו וכמה מהמצאותיו עברו לכלל שימוש פרקטי, ולפיכך היו בעלות השפעה ממשית על מהלך החיים.

בשנת 1496 התיידד דה וינצ’י עם הנזיר המתמטיקאי הנודד לוקה פאצ’ולי, שהוזמן למילאנו על ידי לודוביקו. לאונרדו הכיר כבר את ספריו, ופאצ’ולי הפך למורהו למתמטיקה וגאומטריה, ויחדיו חקרו את כללי ההרמוניה והפרופורציה. ישנה סברה לפיה תכננו שני המלומדים להקים יחד אקדמיה, אך לא ברור אם התוכנית זכתה למימוש כלשהו. בין השנים 1496 – 1499 שקד פאצ’ולי על כתיבת יצירת המופת שלו “על הפרופרציה האלוהית”  ולאונרדו הוסיף איורים גאומטריים לספר, ובהם לא פחות מ-60 איורי פאונים. איורים אלו הם היצירות המודפסות הראשונות לאונרדו.

בעמוד הבא רואים של פאון, מאת לאונרדו דה וינצ’י, המופיע בספר “על הפרופורציה האלוהית”

לאונרדו היה נער חברותי ורב קסם. בין תחביביו,היו מוזיקה, רישום וקדרות. אביו, שהתפעל מכמה מעבודותיו של הבן, הראה את רישומיו של לאונרדו בן ה־14 לאחד מאמני העיר הגדולים באותה תקופה, הצורף, הפסל והצייר אנדריאה דל ורוקיו. ורוקיו הבחין מיד בכישרונו של הנער והסכים לקבלו בתור מתלמד בבית המלאכה שברשותו בפירנצה בשנת 1466. סדנתו של ורוקיו שכנה במרכז האינטלקטואלי של העיר שנודעה לעתיד כ”ערש הרנסאנס”. בעיר, שקו הרקיע שלה נשלט זה חמישים שנה על ידי כיפת הקתדרלה של פירנצה  שבנה פיליפו ברולנסקי, פעלו באותן שנים מלומדים ואמנים רבים, בהם הפילוסוף מרסיליו פִּיצִ’ינוֹ, המלומד ואיש המדע פאולו דל פּוֹצוֹ טוֹסקַנֶלִי, האמן ואיש האשכולות לאונה בטיסטה אלברטי, הפסל הקשיש דונטלו, והאמנים הצעירים דומניקו גירלנדיו וסנדרו בוטיצ’לי – כשהאחרון אף התמחה בעבר אצל ורוקיו. בסדנה של ורוקיו התמחו במקביל ללאונרדו אמנים ידועים כפייטרו פרוג’ינו ולורנצו די קרדי.

הבתולה של הסלעים– קיימת בשתי גרסאות שונות, דומות אך לא זהות. גרסת הלובר נחשבת למעשה ידיו של לאונרדו ולמוקדמת יותר מבין השתיים, מהשנים 1483 – 1485 לערך, (נמצאת בפריז), וגרסה מאוחרת יותר, ונמצאת בגלריה הלאומית בלונדון, ומתוארכת לשנים 1503 – 1506. גרסה זו לא צוירה כולה בידי לאונרדו, אלא גם בידי אמברוג’ו דה פרדיס. “הבתולה” צוירה בהזמנת “אגודת ההתעברות ללא רבב” עבור הקפלה שלה בכנסיית סן פרנצ’סקו גרנדה (נהרסה ב-1576). ישנה חריגה ניכרת בין הציור לבין ההזמנה המקורית, דבר שהוביל ליצירת כמה גרסאות של הבתולה של הסלעים, ולמאבקים משפטיים ארוכים בין לאונרדו לבין האגודה. במקור היו אמורים להיות בציור שני נביאים ומלאכים סביב ישו ומריה, ואלו אינם קיימים בציורים הסופיים. בציור המוקדם יותר ניכרת השפעתו של ורוקיו בעיצוב הדמויות, והאווירה הכללית חמימה ורכה יותר מזו של הגרסה השנייה, בה הגוונים קודרים יותר

והאווירה מחמירה וספגנית.

בעמוד הבא אפשר לראות ציור שלאונרדו דה וינצ’י צייר.

ליאל:

הייתי חלק מהבחירה של לאונרדו דה וינצ’י כי אני מתעניינת בתחום האומנות ורציתי לחקור ולדעת יותר על האמן ועל הדרך שלו כאמן.

יעל: הייתי חלק מהבחירה של לאונרדו דה וינצ’י כי רציתי יותר לקבל ידע על תחום האומנות וגם לקבל ידע עליו כי זה פחות תחום שאני מכירה ויודעת עליו ועל האישים שבו.

נעמה:הייתי חלק מהבחירה של לאונרדו דה וינצ’י כי רציתי לדעת עליו יותר וללמוד עליו ואנחנו מתעניינות באומנות וביצירות שלו.