מאדים

מאדים הוא כוכב הלכת הדומה ביותר לכדור הארץ (כוכב לכת ארצי)במערכת השמש. מאדים נקרא כך בשל צבעו האדום שבא לו מסלעיו העשויים תחמוצת ברזל.

הוא כוכב הלכת הרביעי במערכת השמש. זהו כוכב הלכת החיצוני שמסלולו הוא הקרוב ביותר למסלול כדור הארץ ואחד מכוכבי הלכת הקטנים ביותר במערכת השמש. למאדים שני ירחים, פובוסודימוס, שניהם קטנים ובעלי צורת תפוח אדמה. משערים שאלו אסטרואידים שנלכדו על ידי כוח המשיכה של מאדים.

• הנופים של מאדים

• הפנים על מאדים

• אתר זה נמצא באזור הנקרא צידוניה (Cydonia) וכאשר תרחפו מעליו בחללית, תבחינו בפנים אנושיים מתנשאים מעל פני השטח. חדי העין יבחינו בקרבת מקום גם בקבוצה של מבנים גאולוגיים הנקראת “העיר”.

  האם אלה הן עקבותיה של תרבות עתיקה שהתקיימה על המאדים והאם זוהי העיר בה התגוררו מי שבנו את “הפנים על מאדים”?

  יש המאמינים בכך בכל ליבם, אך הקהילה המדעית ברובה גורסת שמדובר כאן בפיסול מעשה ידי הטבע.

1. זהו הר הגעש הכבוי אולימפוס מונס, על פני מאדים, המתנשא לגובה 24 ק”מ. הוא ממוקם על רמה גבוהה בקרבת קו-המשווה של מאדים.
2. הקניון הענק ואליס מארינריס משתרע לאורך כ- 4,000 ק”מ על פני כוכב הלכת מאדים, ומגיע לעומק של עד 7 ק”מ מתחת לפני המישור.
3. ערוצים עמוקים ומסועפים, כמו אלה שבתצלום, יכולים להיווצר רק על-ידי נהרות אדירים, שזרמי מים חזקים זרמו בהם וחרצו את פני הקרקע. נופי הוואדיות האלה מעידים, שבתקופות קדומות זרמו מים רבים על-פני מאדים.
4. כפי שניתן לראות בתצלום, למאדים כיפות קרח בקטבים. כיפות הקרח משתנות בגודלן ובצורתן מעונה לעונה, מפני שהקרח קופא ומתאדה.

נוף דיונות חול- דיונות החול במאדים, כמו אצלנו בכדור-הארץ, נוצרות על-ידי רוחות. הדיונות הנראות בתצלום מוכיחות שהרוחות הנושבות במאדים מעצבות גם כיום את נופו.
הדיונות נוצרות כאשר הרוחות במאדים נושאות למרחקים כמויות גדולות של אבק וחול. הצבע הכתום-אדום של הדיונות נובע מהרכבו הכימי של החול, שמכיל ריכוזים גבוהים של תחמוצות ברזל (חלודה).

נוף לועות הרי געש- הר-הגעש הגדול ביותר במערכת השמש נמצא במאדים. זהו הר-הגעש הכבוי אולימפוס מונס, המתנשא לגובה 24 ק”מ! הוא ממוקם על רמה גבוהה בקרבת קו-המשווה של מאדים. סמוכים לו ארבעה לועות של הרי-געש כבויים.
לצורך ההשוואה, גובהו של האוורסט, ההר הגבוה ביותר בכדור-הארץ, הוא “רק” 8 ק”מ ו-880 מ’, ואילו גובהו של האולימפוס מונס הוא 24 ק”מ!

הקניון הענק- אחד מתווי הנוף הבולטים ביותר במאדים הוא העמק הענק – ואליס מארינריס. הוא משתרע לאורך כ-4,000 ק”מ, ויש בו מצוקים תלולים מאוד. עומקו 2-7 ק”מ (!) מתחת לפני המישור.
המדענים סבורים שקניון (עמק) זה נוצר בתהליך של שבירה, בדומה למתרחש אצלנו: תזוזות עזות בקרום של כוכב-הלכת גרמו לשבירתו.

נוף ואדיות- ערוצים עמוקים ומסועפים יכולים להיווצר רק על-ידי נהרות אדירים, שזרמי מים חזקים זרמו בהם וחרצו את פני הקרקע. נופי הוואדיות האלה מעידים, שבתקופות קדומות זרמו מים רבים על-פני מאדים.
עדויות נוספות לקיום מים במאדים הן נופי אגמים שמימיהם נעלמו. יש מדענים המשערים שהמים החסרים נמצאים מתחת לפני השטח, כקרח קפוא.

כיפות הקרח בקוטב- מאדים הוא אחד מכוכבי-הלכת הבודדים במערכת השמש (מלבד כדור-הארץ ופלוטו) שיש לו כיפות של קרח בקטבים.
כיפות הקרח שבתצלום משתנות בגודלן ובצורתן מעונה לעונה, מפני שהקרח קופא ומתאדה. משערים, שהקרח בכיפות הקטבים עשוי ממים ומגז פחמן דו-חמצני, שקפאו.
אם אי-פעם בעתיד נקים מושבה על פני מאדים – ניתן יהיה לנצל את המים הקפואים שבקטבים.

אקלים

האקלים במאדים קר – אפילו ביום קיץ.
בצהרים הטמפרטורה לא עולה על 23 מעלות צלסיוס מתחת לאפס, ובשעות ערב הטמפרטורה יורדת עד מינוס 75 מעלות. לקראת הזריחה הטמפרטורות צונחות עוד יותר עד למינוס 90 מעלות.
זה נובע מכך שמסלולו של מאדים רחוק מהשמש בהשוואה לכדור-הארץ בערך פי 1.5, וכתוצאה מכך מקבל רק מחצית מכמות הקרינה שמקבל כדוה”א.
יש להביא בחשבון את הסערות החמורות אשר משתוללות במאדים. לפני שיוצאים לדרך כדאי להכנס אל האתר “The Daily Martian Weather Report” כדי לבדוק מהו המצב.

צבעה של שקיעת השמש הוא סגול. זוהי ללא ספק תופעה מיוחדת במינה שאינה קיימת במקומות אחרים במערכת השמש.
מומלץ לאמנים, זוגות אוהבים או סתם רומנטיקנים (מבצעים מיוחדים לירח דבש).

השמש ממאדים נראית קטנה בערך פי 1.5 יחסית לכדוה”א, אך למרות זאת, תופעות השקיעה והזריחה מרשימות מאוד.
בתקופת הסתיו והאביב, במהלך הפשרת כיפות הקרח על הקטבים של מאדים, מתחילה תקופה של רוחות חזקות. אבק הנישא ברוח, המורכב מגרגרי ברזל מחומצן (חלודה), הנותנים את הגוון האדמדם לקרקע, מעניק גם לשמים את גונם האדום, ולשמש בזמן השקיעה או הזריחה – צבע כחול

מים על מאדים?

שני הקטבים של מאדים מכוסים מים קפואים. עובדה זו מגבירה את התקוות לאיתור עקבות של חיים מיקרוסקופיים בעבר.

מדענים מעריכים שהקרח נמצא ממש מתחת לפני השטח של כוכב הלכת. זאת משום שחלליות מחקר זיהו כמויות גדולות של מימן, והדרך היחידה בה יכולה להיות כמות כה גדולה של מימן היא במולקולות מים. מעריכים שכמות המים מגיעה עד 80%-90% ממסת הסלע, ושהקרח מפוזר באופן אחיד בכל אזור הקוטב הצפוני. ככל הנראה, המים הקפואים נמצאים בעומק של לא יותר מ־30 סנטימטרים מתחת לפני הקרקע. כמות זו של מים מעלה את האפשרות שבעבר מאדים היה חם יותר, והתקיימו עליו חיים מיקרוסקופיים.

אגדות וסיפורים על מאדים

כמו טיפה של דם – בעין רגילה נראה מאדים כנקודת אור אדמדמה מנצנצת בשמים…
הגוון האדום שלו הזכיר לקדמונים את צבע הדם והמלחמות, ולכן הם קראו לו “מארס” – כשמו של אל המלחמה הרומי.

מדע בדיוני – יצורי המאדים ואנחנו…
הסופר הבריטי בן המאה ה-19, ה’ ג’ וולס כתב ספר שנקרא “מלחמת העולמות”. בסיפורו הדמיוני אנשי המאדים פולשים לכדור-הארץ, באמצעות מכונות מלחמה משוכללות, ומשתלטים עליו.
ב-1938 שודר ברדיו תסכית מתח שהתבסס על סיפור זה. תיאור האירועים היה משכנע כל-כך, עד שבהלה עצומה אחזה במאזינים. אנשים רבים ברחבי ארצות-הברית היו משוכנעים שהפלישה אכן החלה! תופעות של פחד וחרדה השתלטו על האוכלוסייה, ומנהלי התחנה נאלצו להפסיק את השידור…
מאז תכנית הרדיו המפחידה הופיע מאדים בעשרות סרטים וספרי מדע בדיוני.

בשנות ה-50 וה-60 התפשטה “מגיפה” של דיווחים על עב”מים (עצמים בלתי מזוהים) בעולם כולו. אנשים רבים היו משוכנעים אז, שלטייסי הצלחות המעופפות יש בסיס סודי במאדים.

היסטוריה של מאדים

בהיסטוריה העתיקה מאדים הרשים את הצופים בעיקר בצבעו האדום. הדבר הזכיר את צבע הדם, שנקשר באופן טבעי למלחמות, ומכאן השם הרומי של כוכב הלכת: מארס על-שם אל המלחמות.

הציור המדעי הראשון של מאדים שמוכר הוא של המדען ההולנדי המפורסם כריסטיאן הויגנס ב-28 בנובמבר 1659 צייר הויגנס כתם שחור גדול על מאדים: זהו ככל הנראה אזור סירטיס מייג’ור שנקרא על שם מפרץ בחוף אפריקה הממוקם דרומית-מערבית לכרתים. אזור זה של מאדים הוא אזור געשי, שגונו כהה יותר משל רוב פני מאדים עקב היותו מכוסה בסלעי בזלת. הויגנס עקב אחר הכתם והבחין כי הוא חוזר אל אותו מצב מדי כ-24 שעות. הוא הסיק מזה נכונה כי מאדים סובב סביב עצמו תוך כ-24 שעות, בדומה לכדור הארץ.

כריסטיאן הויגנס

 היה פיזיקאי, מתמטיקאי, אסטרונום וממציא הולנדי, יליד האג. מחלוצי המדע ומהמדענים הבולטים במאה ה-17.

עבודתו כללה תצפיות טלסקופ, רישום ותיאור של טבעות שבתאי ואת תגליתו של ירחו טיטאן, המצאת שעון המטוטלת ושיטות אחרות לבקרת זמן. בפיזיקה פיתח את התאוריה לפיה טיבו של האור גלי ואינו מורכב מחלקיקים

בשנת 1704 הבחין האסטרונום ג’אקומו פיליפו מאראלדי בכתמים לבנים קרוב לקטבים של מאדים. כעבור 15 שנים הציע שאלו כיפות שלג או קרח, לאחר שנראה כי כיפת הקוטב הדרומי שינתה צורה ואף נעלמה בחודשים אוגוסט וספטמבר – באותה שנה נמצא מאדים קרוב במיוחד לכדור הארץ, כך שהאסטרונומים היו יכולים להבחין בקלות בפרטים.

בשנת 1784 פרסם האסטרונום הבריטי ויליאם הרשל את תגליתו לפיה ציר הסיבוב של מאדים נטוי ביחס למסלול ההקפה שלו סביב השמש. הרשל חישב שמדובר בזווית בת 30 מעלות הטיית ציר הסיבוב ביחס למסלול גורמת לעונות שנה על כוכב לכת. נטיית ציר הסיבוב של הארץ היא 23.5 מעלות והדבר משנה את זווית הפגיעה של קרני השמש על הקרקע בין הקיץ לחורף: עקב כך קר בחורף וחם בקיץ. כך גם על מאדים והדבר מתבטא בגודל כיפות הקטבים, שמשתנה בין חורף לקיץ על כוכב הלכת. עם הבחנה זו השווה הרשל את מאדים לארץ ומצא נקודות משותפות רבות: אורך היום והלילה, הטיית ציר הסיבוב העצמי. גם אורכה של השנה קרוב לזה של כדה”א יחסית לפלנטות המרוחקות יותר מהפלנטה שלנו: 687 ימים עבור מאדים לעומת 365 ימים לכדור הארץ.

     ויליאם הרשל

היה אסטרונום ומלחין בריטי שנולד בגרמניה, והתפרסם הודות לגילוי כוכב הלכת אורנוס. הוא גילה גם את הקרינה התת-אדומה ותגליות רבות נוספות באסטרונומיה.

בשלב מאוחר בקריירה גילה הרשל שני ירחים של שבתאי – מימס ואנסלדוס, כמו גם ירח אחד של אורנוס – אוברון. שמותיהם של ירחי אורנוס לא ניתנו על ידי ויליאם אלא לאחר מותו על ידי בנו ג’ון.

ב-1858 צפה הכומר הישועי אנג’לו סקי במאדים וצייר מפה מפורטת יותר מאלו של קודמיו. במפה זו הוא כינה את סירטיס מיג’ור, האזור הכהה הבולט, בשם “התעלה האטלנטית”. הסיבה להיצמדות למונח “תעלה” היתה כנראה הצמידות בזמן לתחילת העבודות בכריית תעלת סואץ בשנת 1859; מבצע זה נחשב באותם הימים לפלא הנדסי וזה השפיע על סקי כמו גם על אחרים. בשנים הבאות סקי ציין פעמים רבות את המונח “תעלות” כאשר התייחס לתוואי הנוף על מאדים. הוא השתמש במונח האיטלקי canali, שאומץ גם על ידי אסטרונום איטלקי אחר, מפורסם יותר, ג’ובאני סקיאפארלי  שהיה מנהל מצפה הכוכבים במילאנו. סקיאפארלי צייר מפה של מאדים בשנת 1877 כאשר מאדים היה קרוב מאוד לארץ.

ג’ובאני סקיאפארלי

היה אסטרונום איטלקי והיסטוריון מדע. נודע בעיקר בזכות תצפיותיו על מאדים

סקיאפארלי נודע בעיקר בזכות תצפיותיו ומחקריו על מאדים. במהלך תצפיותיו הראשוניות, הוא קרא לאזורים כהים שראה כ”ימות“, ואזורים בהירים כ”יבשות“. הוא השתמש בביטויים לטיניים ומקורות מהמיתולוגיה כדי לתת שמות למאפיינים שראה, לדוגמה לאזור מסוים קראאולימפוס ניקס, שלימים נתגלה להיות הר הגעש אולימפוס מונס. בשנת 1877, הוא ציין כי הוא ראה רשת צפופה של מאפיינים בעלי קוים ישרים על פני השטח, להם קרא בשם ערוצים. המילה ערוצים באיטלקית הינה “canali”, והיא תורגמה לאנגלית כ”canal”, כלומר “תעלות”. כך, בשל התרגום השגוי, רבים הניחו כי מדובר בדבר מלאכותי שנוצר על ידי בעלי תבונה, והאמינו כי יש חיים על מאדים. האסטרונום פרסיוול לוול היה מהתומכים העיקריים של החיים על מאדים. עם זאת, סקיאפארלי לא היה בטוח באופיין המלאכותי של מאפיינים אלו, והיה יותר זהיר בתיאוריו. השערות על התעלות שעל מאדים השפיעו על תרבות המדע בדיוני בספרות ובאומנות. עם הזמן, ובעיקר לאחר תצפיותיו של האסטרונום האיטלקי וינצ’נזו צ’רולי הגיעו המדעים למסקנה כי מדובר באשליות אופטיות. צילומי לוויינים של מאדים, כגון מארינר 4 הוכיחו כי אין מבנים על מאדים המזכירים תעלות.

באותה שנה (1877) גילה האסטרונום האמריקאי אסף הול שני ירחים זעירים שהקיפו את מאדים, שזכו לשמות מתאימים למלווים של אל המלחמה: פחד (פובוס), ואימה (דאימוס), שמות שני סוסיו של מארס.

אסף הול

היה אסטרונום אמריקני שעיקר תהילתו באה לו מגילוי שני ירחי מאדים (פובוס ודימוס) בשנת 1877. בין הישגיו האחרים נמנים חישוב מסלוליהם של לווייני כוכבי לכת ושל כוכבים כפולים, חישוב סיבובו העצמי של צדק וחישוב מסתו של מאדים.

מאפייני הכוכב

מסה:kg41,850,000,000,000,000,000,000

163,140,000,000 km³:נפח

3,397 km:רדיוס

:טמפרטורה

 מינימום: 140.15- צלזיוס
ממוצע:  63.155- צלזיוס

מקסימום: 5.155- צלזיוס

זמן מחזור סביב השמש:687 ימי ארץ

זמן מחזור סביב צירו: 24 שעות ו37 דקות

מרחק מהשמש: 227.93 מיליון ק”מ

:מרכיבי האטמוספירה

לחץ אטמוספירי:0.7–0.9 קילו פסקל

95.32%:פחמן דו־חמצני

2.7%:חנקן

1.6%:ארגון

0.13%:חמצן

פחמן חד־חמצני0.07%

אדי מים0.03%

חנקן חמצני0.01%

ppm2.5 :נאון

ppmקריפטון300

ppbקסנון80

ppbאוזון30

ppbמתאן10

ppbפורמלין130

ppbמים כבדים850

ppbחנקן חמצני100

האטמוספירה של מאדים קלושה: לחץ האוויר בפני השטח הוא רק 10 מיליבר, כ־1% בלבד מהלחץ הממוצע שעל־פני כדור הארץ. גובהה של האטמוספירה הוא כ־11 ק”מ. האטמוספירה של מאדים מורכבת מ־95% פחמן דו־חמצני, 3% חנקן, 1.6% ארגון ומעט חמצן ומים.

בשלבי קיומו הראשונים של כוכב הלכת, כמות הפחמן באטמוספירה הייתה גדולה יותר, כמו שהיה בתקופה המקבילה על כדור הארץ. מקורו של הפחמן הוא מפנים של כוכב הלכת, מהמעטפת, וממקורת חיצוניים. כיום מולקולות הפחמן נדיפות יותר ונהרסות על ידי חמצון ויינון על פני השטח. תהליכים אלה לא התרחשו בעבר כאשר האטמוספירה הייתה צפופה יותר, עם תכולה גדולה יותר של CO₂ ושדה מגנטי שהגן על כוכב הלכת. אף על פי שמאדים וכדור הארץ נוצרו מאותם חומרים, כל אחד מהם התפתח בצורה נפרדת. המים בתקופה זו התפרקו, וכנראה רק לאחר מיליארד השנים הראשונות הפך מאדים לכוכב לכת קר ויבש. רמז אפשרי לאיבוד המים מהאטמוספירה, בא מהדרך בה מתרחשת האינטראקציה בין האטמוספירה לרוח השמש. אינטראקציה זו מראה שמאדים מאבד כל יום 100 טון מהאטמוספירה שלו.

גשושיות שחקרו את הכוכב

:היו הרבה נסיונות לחקור את מאדים אך רובם נכשלו בדרך זו או אחרת למשל

מארס 2 שוגרה ב־19 במאי 1971, הגיעה למאדים לאחר כשישה חודשים, ונכנסה למסלול. ב־27 בנובמבר שחררה את רכב הנחיתה, אך הוא התרסק על הקרקע לאחר שרקטות הבלימה שלו לא פעלו

.מארס 3 שוגרה ב־28 במאי אותה שנה, והגיעה ב־2 בדצמבר. רכב הנחיתה שלה נחת בהצלחה, אך הפסיק לפעול לאחר ששלח 20 שניות של צילום ויד

.מרס אובזרבר הייתה חללית מחקר אמריקאית ששוגרה ב־25 בספטמבר 1992. החללית הייתה אמורה להיכנס למסלול סביב מאדים, אך הקשר עמה אבד זמן קצר לפני מועד ההגעה המתוכנן

.נחתת הקוטב של מאדים  שוגרה ב־3 בינואר 1999, אך עקבותיה אבדו ב־3 בדצמבר 1999. ככל הנראה הנחתת התרסקה בעת הנחיתה

מארס אקספרס היה לוויין המחקר האירופי אשר שוגר ב־2 ביוני 2003, ונכנס למסלול סביב מאדים ב־25 בדצמבר 2003. חללית זו נשאה איתה את הנחתת הבריטית ביגל 2, שנקראה על שם ספינתו של צ’ארלס דרווין, “ביגל”. הנחתת אבדה כאשר חדרה לאטמוספירת מאדים

ויקינג 1 שוגרה ב־20 באוגוסט 1975, הגיעה אל מאדים ב־19 ביוני 1976, ושיחררה את רכב הנחיתה ב־20 ביולי 1976. היא ביצעה גם סריקות של פני השטח וצילומים מגובה כמה מאות קילומטרים. באחת הסריקות צולמו באזור הנקרא סידוניה מבנים שנראו כמו שלוש פירמידות ומה שנראה כפנים אנושיים במרכזן (הפנים במאדים).

ויקינג 1

ויקינג 1 (באנגלית: Viking 1) הייתה הראשונה מבין שתי גשושיות שנשלחו למאדים על ידי נאס”א במסגרת תוכנית ויקינג. נחתת ויקינג 1 הייתה המשימה הראשונה שנחתה על מאדים והשלימה את משימתה, והחזיקה בשיא הפעילות על מאדים (2245 ימי מאדים) עד ל-19 במאי 2010, אז התואר נלקח ממנה על ידי הרובר אופרטוניטי.

תוצאות המשימה

ניתוח אדמה: דוגמאות עפר שנאספו על ידי הנחתת דמו מאוד לעפר שמופק מיבוש לבה בזלתית. בעפר שנבדק היה שפע של צורן וברזל יחד עם כמויות משמעותיות של מגנזיום, אלומיניום, גופרית, סידן וטיטניום. נמצאו גם עקבות של סטרונציום ואיטריום. כמות האשלגן הייתה חמישית מהממוצע בקרום כדור הארץ. 

חיפוש אחר חיים: נחתת ויקינג 1 ביצעה מספר ניסויים על פני מאדים לבדיקת היתכנות קיום חיים בהווה והעבר על מאדים. תוצאות הניסויים שביצעה הנחתת היו מפתיעים ומעניינים. ה-GCMS, ה-RP וה-GEX הציגו תוצאות שליליות לקיום חיים, אך ה-LR הציג תוצאות חיוביות.  רוב המדענים מאמינים כיום כי התוצאה החיובית נבעה מתגובה כימית לא-אורגנית של האדמה.

שקיעה של מאדים כפי שצולמה ויקינג 1:

מארס גלובל סרוויור

לוויין צילום וחישה מרחוק בשם מרס גלובל סורבייר שוגר בנובמבר 1996 והגיע אל מאדים ב־12 בדצמבר 1997, מאז סיפק מידע מדעי רב. הקשר עם הלוויין אבד ב־2 בנובמבר 2006.

חללית רובוטית אמריקנית שפותחה עבור נאס”א על ידי המעבדה להנעה סילונית ושוגרה בנובמבר 1996. החללית בישרה את חזרתה של ארצות הברית לחקר מאדים אחרי 10 שנים שבהן לא שיגרה אף משימה אל מאדים. החללית השלימה את משימתה הראשית בינואר 2001 והייתה במהלך הרחבת המשימה השלישית שלה, כאשר ב-2 בנובמבר 2006 הפסיקה להגיב לפקודות שקיבלה מכדור הארץ. מאות שהתקבל שלושה ימים לאחר מכן התברר כי החללית הכניסה את עצמה ל”safe mode”. כל הניסיונות ליצור קשר מחדש עם החללית ולפתור את התקלה לא צלחו ובינואר 20077 הודיעה נאס”א על סיומה הרשמי של המשימה.

תוצאות המשימה המרכזית

אחרי ניתוח מאות תמונות באיכות גבוהה שנשלחו מה-MGS, קבוצת החוקרים שחקרה את התצלומים גילו כי מזג האוויר והרוחות על מאדים יוצרים שינויים בתוואי השטח ובמיוחד דיונות חול דומות מאוד למספר מדבריות בכדור הארץ.

נמצא כי לכוכב יש קרום בעובי של כ-10 ק”מ

חצי הכדור הצפוני מלא במכתשים בדיוק כמו החצי הדרומי אבל מכתשיו קבורים

מאות ערוצים התגלו על מאדים, ערוצים שנוצרו על ידי מים זורמים, ייתכן שאפילו בתקופות האחרונות

אזורים נרחבים ממאדים מכוסים על ידי שכבה שמכסה הכל למעט את מדרונות ההרים. השכבה לעתים חלקה ולעתים מצולקת, יש מאמינים כי הצלקות נוצרו בעקבות בריחת מים בתהליך האצלה (קרח שהופך ישר לאדים ללא הגעה למצב נוזלי)

פסים אפלים על מאדים התגלו להיות תוצאה של סופות אבק ששינו את מצבם תוך לפעמים חודש אחד בלבד

שרידי כיפת הקוטב הדרומי של מאדים נמצאו דומים לגבינה שווייצרית. הבורות בקוטב הם בעומק של מטרים ספורים בלבד שמעמיקים עם הזמן, דבר היכול להעיד על התחממות של מאדים

ספקטרומט הפליטה התרמית גילה שכמעט כל מאדים מכוסה באבנים וולקניות

מארס גלובל סרוויור

מארס רובר

היא תוכנית פעילה של נאס”א לחקר כוכב הלכת מאדים. התוכנית כללה שני רוברים:ספיריט ואופרטוניטי ששוגרו ב-2003, וכוללת כיום רק את אופרטוניטי, זאת לאחר שספיריט חדלה לעבוד במרץ 2010.

משימתם המרכזית של הרוברים היא לחקור את הרכבם של האבנים והאדמה בכוכב, ולנסות למצוא רמזים למים שזרמו על הכוכב בעבר. התוכנית היא חלק מתוכנית כוללת של נאס”א לחקר מאדים, שכללה שתי תוכניות מוצלחות קודמות, גשושיות הוויקינג מ-1976 והמרס פאת’פיינדר מ-19977.

מטרות התוכנית:

למצוא רמזים גאולוגיים למצב הסביבתי שהיה במאדים בזמן שזרמו על פניו מים

לקבוע את הרכב המינרלים

לחפש ולחקור מגוון סלעים ודוגמאות קרקע היכולים להעיד על זרימת מים במאדים

להעריך האם מצב זה איפשר קיום חיים על פני מאדים.