Ivrit-VanessaBenitah

בחרתי את הרצל כי הוא חלק גדול של ההיסטוריה שלנו, והוא עשה כל מה שהוא יכול כדי לקיים מולדת יהודי ולתקן את הבעיה של אנטישמיות.  אף על פי שהרצל מת לפני הקמתה של מדינת ישראל, כל מה שהוא עשה לפני זאת הוביל אותנו בכיוון הנכון והיה השפעה גדול לכל היהודים וחייהם. ‏כשאני שומעת ‏את השם של הרצל, אני חושבת ‏על מדינת היהודי ‏ואיך בלעדיו ‏לא היינו איפה שאנחנו היום. גם, עשיתי פרויקט עליו בכיתה ה ורציתי ללמוד עליו יותר.

הרצל נולד בפסט מהורים יהודים מתבוללים שדברו גרמני. כשהוא היה צעיר, הוא לא הצליח במשפטים ובמקום פיתח תשוקה לשירה וספרות, שאחר כך הפך להיות תפקיד בעיתונות.      אחרי המוות של האחות שלו, המשפחה שלו עברו לווינה בהונגריה. באוניברסיטה של ווינה, הרצל למד משפטים. אחרי קריירה משפטית קצר, הרצל מסור את עצמו לעיתונות וספרות, אבל הדברים שהוא כתב לא מבוסס על יהדות. ‏הרצל עדים אנטישמיות ‏בעבר בבית ספר, ‏אבל פרשת דרייפוס. ‏הייתה מה שבאמת עזר לו לקום, ‏והוא הפך להיות ציוני. ‏אחרי שהוא קיבל תמיכה‏מהחברה היהודי, ‏הוא התחיל לקבל תמיכה ‏מהקהילה המקומית החיצונית. ‏המשפחה שלו היה מושפע מאוד בגלל  ‏שהוא בילה הרבה זמן מחוץ לבית,  ‏וגם התפקיד שלו ‏היה מסוכנת. הקונגרס הציוני הראשון היה ב 1897  והפך להיות הנשיא הראשן של ההסתדרות הציונית העולמית. הרבה אנשים לא התרשמו אם רעיונותיו, אבל זה לא עצר את הרצל. מאז ועד 1902 היו שישה קונגרסים ציונים שנדונו החזון של הרצל. ב1904, כשהרצל היה בגיל 44, הרצל מת מבעיות אם לבו, והקמת המדינה היהודית היתה ארבעים וארבע שנים אחרי זאת ב1948.

כמו שדברנו עליו בכיתה, יש שתי סוגות של מנהיגים- אלו שהם נותנים אבל מצפים משו בחזרה, ואלו שהם נותנים בלי מצפים שום דבר בחזרה. הוא מנהיג שנתן ליהודים בלי מצפה שום דבר בחזרה. אף על פי שאחרים לא מסכימו אם ההחלטות שלו, הוא עדיין עשה הדבר הכי טוב ליהודים. ‏שמדובר ביהודים, הרצל היה יכול לעשות החלטות מהירות.  ‏הוא היה הראשון שהכיר את הבעיה האמיתית , ‏ושהטמעה לא יכול לפתור את זה, ‏והיא ידעה שיהודים צריכים מדינה  ‏כששם ‏הם יכולים לחיות בחופשיות. ‏הרצל גם היה סבלני מאוד. ‏בהתחלה, הרבה אנשים לא מאמינו בחזון שלו  ,  ‏בגלל שזה נראה בלטי אפשרי להשיג את זה. ‏אחרי כמה זמן הפופולריות גדלה, ‏והיהודים התחילו לקרא עליו המנהיג שלהם. הרצל גם היה חכם מאוד כשהוא הפיץ רעיונותיו לאחרים. ב1895, הרצל כתב ״מדינת היהודים. הספר דבר על איך היהודים היה להם הזכות לעזוב את אירופה אם הם רוצים. הוא גם דבר עלאיך שרק דרך מדינה יהודית הם יכולים להימנע אנטישמיות, להביע את תרבותם בחופשיות ולתרגל הדת שלהם בחופשיות. אחרי זאת רעיונותיו שלו התפשתו לעולם היהודי וגם נמשך תשומת הלב בינלאומי.

‏הרצל הוא מנהיג חיובי מאוד. ‏בזמן קשה מאוד, ‏הרצל לא האמין שהוא יכול ‏לעזור עם הקמת מדינה יהודית,   ‏והקדיש הרבה מזמנו בהחזון שלו. ‏בזמן הזה החזון שלו נראה בלטי אפשרי אבל הרצל לא איבד את האמונה שלו. ‏אף על פי שהקמת מדינה יהודית היה אחרי שהוא מת, הוא עדיין היה חלק גדול ‏ממנו.   ‏אפילו עם כל כישלון להשיג תמיכה, הרצל נשאר מחויב והיה ‏תפקיד ליהודים בכל מקום אפילו אחרי שהוא מת. הרצל מסמל תקווה ליהודים וגם מראה להם החשיבות לעמוד על מה שאתה מאמין. אף על פי שאני חושבת שהרצל הוא מנהג טוב היום, היו אנשים בזמן הזה שלא הסכימו אם הדעה הזאת. כמה רבנים חשבו שזה לא טוב שיהודים מתעדפים לאום שלהם מעל דברים אחרים.

בשנת 1894, אלפרד דריפס שקר נאשם בבגידה, והסיבה המרכזי היה בגלל שהוא יהודי. הרצל ראה את כל האנטישמיות בצרפת, אנשים שני אומרים ״מוות ליהודים״, וידע שרק יש פתרון אחד; היהודים צריכים מדינה יהודית. הוא ידע שהטמעה לא  פתר את הבעיה, כי יש אנטישמיות בכל העולם ואי אפשר להסתיר את היהדות שלהם. הוא הציע תוכנית בשם הארגון הציוני כדי לאסוף כספים מיהודים בכל רחבי העולם. בספר שלו הוא שפרסם בשנת 1902, הרצל דמיין עתיד של היהודים כעולם ציוני משלם.  ‏הספר הזאת  ‏הייתה השפעה גדולה על היהודים ‏בזמן הזה  ‏ונתן להם תקווה למדינה יהודית בעתיד. הוא גם חשב על מעמד הפוליטי, עלייה, חוקים חברתיים, גיוס כספים ועד. הוא היה מוכן להכל. אחרי פרשת דרייפס, הרצל אמר שזה הפך אותו לציוניסט ושהוא הושפע מאוד מהמזמורים אנטישמיים.

דבר אחד שלמדתי מהרצל זה שאי אפשר לקחת את המצב שלנו כמובן. היום יש לנו מדינה יהודית, מסורות יהודית וחינוך יהודית. ‏לפעמים אנחנו לא מבינים כמה אנחנו ברי מזל שיש לנו מהשיש לנו. אסור לנו לשכוח ותמיד אסיר תודה על הדמויות ההיסטוריות כמו הרצל שעזר ליהודים לשפר את חייהם. ‏אני יכול ללמוד ממנו ‏לעזור לאחרים ‏בלי לצפות שום דבר בחזרה. גם למדתי שמנהיג טוב תמיד יעשה הדבר הכי טוב בשביל כולם, אפילו אם הם לא מסכימים אם זה. אם הרצל הקשיב לאחרים ועצר את מעשיו, עז העם היהודי לא יהיה איפה שאנחנו היום.

“The Jews who will it shall achieve their State. We shall live at last as free men on our own soil, and in our own homes peacefully die. The world will be liberated by our freedom, enriched by our wealth, magnified by our greatness. And whatever we attempt there for our own benefit will redound mightily and beneficially to the good of all mankind.”

“היהודים שיגיעו אליה יגיעו למדינה שלהם. סוף סוף נחיה כאנשים חופשיים על אדמתנו, ובבתים שלנו נמות בשלווה. העולם ישוחרר על ידי החופש שלנו, מועשר על ידי עושרנו, מוגדל על ידי גדולתו. וכל מה שננסה שם לטובתנו, יחזור ויעזור לטובה של האנושות כולה “.

“The Jewish question exists wherever the Jews live, however small their number. Where it does not exist it is imported by Jew immigrants. We naturally go where we are not persecuted, and, still persecution is the result of our appearance…By persecution we cannot be exterminated…the strong Jews turn proudly to their race when persecution bursts out”

“השאלה היהודית קיימת בכל מקום שבו חיים היהודים, אם כי מספרם קטן. היכן שלא קיים הוא מיובא על ידי מהגרים יהודים. אנחנו באופן טבעי הולכים לאן שאנחנו לא נרדפים, ועדיין רדיפות היא תוצאה של המראה שלנו … על ידי רדיפות אנחנו לא יכולים להשמיד … היהודים חזקים פונים בגאווה על גזע שלהם כאשר הרדיפה פורצת החוצה”.

בציטוטים האלו, הרצל מסביר שהיהודים צריכים תקווה כדי להשיג את מטרתם, וחייבים להישאר מאוחדים כעם יהודית. הוא גם מסביר שהבעיה העיקרי מתבסס על איפה היהודים גרים, והם צריכים מדינה שבו הם יכולים לחיות בחופשיות.

שאלות לדיון

1. מה אתם חושבים שמפריד הרצל ממנהיגים אחרים?

2. האם אתם מאמינים שהרצל הוא סיבה גדולה להקמת מדינה יהודית או שהיינו יכולים לעשות את זה בלעדיו?

3. למה אתם חושבים שזה חשוב מאוד שיש להיהודים מדינה? איך יהיו חיים של ישראלים בלעדיו?

4. מה אתם יכולים ללמוד מהרצל?

5. האם אתם חושבים שפרשת דרייפס הוא חלק גדול בהסטוריה שלנו בגלל שאיך זה הושפע הרצל?

אם הייתי צריכה לעשות את הפרויקט הזאת שוב, ‏עדיין הייתי בוחרת הרצל ‏בגלל נחישותו לשפר על חייהם של היהודים. ‏למדתי הרבה ‏על הרצל שלא ידעתי מקודם,  וזה שנה את הפרספקטיבה שלי  ‏על ההיסטוריה של היהודים. הרצל עשה הרבה מחוץ שהוא עזר להם להקים מדינה יהודית. בסוף, כל המאמצים שלהרצל היו מה שאיחד את היהודים מכל העולם.