הגאונות והטירוף.

לו היה לנו איזה גאודי אחד, בעיית הכלכלה שלנו היתה נפתרת לעולם. אז אין לנו גאודי כזה שהוא אמן גאוני באדריכלות פיסולית, שבנה אתרי תיור המכניסים לספרד הון עתק כל שנה. מדרגים את ברצלונה כאחת הערים היפות בעולם ויש על מה. 

התמונות שלי מסודרות הפעם ברצף הגיוני. אז מיהו האיש עליו אני כותבת ומתפעלת כל-כך? אנטוניו גאודי אי קורנט היה אדריכל קטלוני שעיצב לו סגנון חדשני מודרני עם השפעות גותיות. לא התעלם מהעבר האמנותי בספרד אלא הוסיף מוטיבים משם שהפכו את עבודותיו לעמוד האש הספרדי. קונכיות, עלים ושורשים, קשתות ארוכות ומחודדות וצורות המזכירות זרימת מים. את קווי המתווה של עבודותיו יצר גאודי על ידי תליית משקולות על מערכות חוטים מתוחים, והעתקת הקשתות המהופכות שנוצרו כדי ליצור מהן את תכנית השלד של בנייניו. בתמונה הרביעית על התקרה שמחזיקים העמודים הגותיים האלה  יש עבודות פיסול בקרמיקה. עבודות פיסול מעגליות עם עיצוב פיסולי של מוטיבים מהים. סבו ואביו היו אדריכלי קרמיקה, רואים שהלך בעקבותיהם. בנייניו המקוריים של גאודי נראים כשאובים מסיפור אגדה. הם מאופיינים בפיסוליות פלסטית, במשחקי אור וצל דומיננטייםובצבעוניות. משטחי הקירות משובצים באבני פסיפס, בזכוכית ובחומרים שונים. למעשה מקורות ההשפעה העיקריים שלו היו צורות מעולם הטבע, בדומה לסגנון הארנובו שרווח בתקופתו. סמלים ומוטיבים מתוך  הספרות הספרדית-העממית מופיעים בעבודותיו הרבות. 

פארק גואל מצטיין בעבודה פיסולית מהאדמה, מהרים שסבבו את הפארק שניתן לשימור ע”י גאודי. הוא יצר עיצוב עציצים פיסולי וקשתות מסלעים שהיו במקום. עצי-סלעים מחוברים לאדמה, פינות ישיבה להתרווח בעת הצורך. מדהים. איש שהשתמש באדמה, באבן ויצר מראות שהעין לא שבעה לראות.  

אלמנט קטלוני מובהק שבו השתמש גאודי הוא פסיפסים משברי חרסינה צבעוניים שמעטרים את רחבת הגג בתמונה השנייה. הרחבה ענקית ובתוכה יש ספסלי ישיבה מעוצבים משברי חרסינה וקרמיקה שהושלכו לפח. גאודי אסף אותן והדביק פסיפסים ענקים  של שברי חרסינה. “ענק המיחזור” של חומרי הגלם ,אני קוראת לו.  

העמודים האלה, בתמונה השלישית מחזיקים את רחבת הגג. אלה לא סתם עמודים. אלה עמודים חלולים שדרכם מועברים כמויות של מים אדירות לכל הצמחיה ומבנה התיירות בפארק גואל. אתם מבינים את הגאוניות שלו? חשיבה עד לפרטים הקטנים. ספרד שוכנת באי האיברי לחופו של הים התיכון. מקורות המים שלה רבים. כשהסתובבנו מחוץ לברצלונה נושקים לגבול צרפת ראינו משטחי ירק בכל הגוונים. ירוק בהיר וירוק חזק. גן עדן פורח בחגיגה צבעונית. 

בתמונה החמישית מופיעה” הסגרדה פמיליה”- שהיא קתדרלה שטרם הסתיימה ונקראת “המשפחה הקדושה”. רוב שנות פעילותו עבד גאודי על כמה יצירות בעת ובעונה אחת, והיה מעורב לא רק באדריכלות המבנה אלא גם בעיצובפנים, בתכנון הריהוט, בפיסול ובציור. ככל שהתבגר, התקרב גאודי לדת והתמקד בבניית הסגרדה פמיליה, כנסיית המשפחה הקדושה, יצירת חייו הגדולה. הכנסייה אדירת הממדים היא המבנה המייצג ביותר את התפתחותו של גאודי כאמן, וגם המבנה המורכב והמסובך ביותר שהקים; תחילה, על בסיס תוכניותיו של האדריכל וילאר, ובהמשך על פי תפישתו. בסך הכל עבד על הכנסייה במשך 43 שנה, 12 מהן הוקדשו לה בלעדית. בשנת חייו האחרונה אף עבר להתגורר בתחומה. בניית הכנסייה טרם הסתיימה, והסוף עדיין רחוק

את חייו סיים אנטוניו גאודי ב-1926 כאחד העם. הוא נדרס על ידי חשמלית, ושלושה ימים התענה בבית החולים, מבלי שאיש ידע כי הקשיש בן ה-74 הוא גאון האדריכלים של ברצלונה. לא נכנסנו לכנסיה, גם כי יקר. והאמת הסיפור של הכנסיה מבחוץ מאוד מרשים. כל הולדת ישו ועד הצליבה מפוסלים כאפיזודות מחייו.  אם אצליח להעלות עוד תמונה, שם ממש יש דוגמא לכך. ליד כל חלון  יש סצנה המספרת סיפור. ארבעת העמודים הגבוהים מסמלים את ארבעת השליחים של ישו. העבודה על הקתדרלה נעשית מכספי תרומות ובאים להתמחות בה סטודנטים לאמנות מכל העולם. עבורם זו התמחות מכובדת מאוד. מקווה שנהנתם מחלקו הראשון של היום השני בטיולי בברצלונה.