וסקו דה גמה- מטלת ביצוע

וסקו דה גמה היה מגלה ארצות פורטוגלי,שנולד ב-1469, בסינס שבפורטוגל.

הוא היה בר מזל. לאחר שמגלה “כף התקווה הטובה” ברתולומיאו דיאש, לא המשיך במסעו הימי עד הודו בשל התנגדות המלחים והקצינים שלו, הטיל מלך פורטוגל מנואל הראשון את המשימה עליו.

דה גמה היה בן אצולה, ספן מצטיין, מפקד אגדי ונווט ללא מתחרים.

משימתו הייתה להגיע להודו דרך הים ולמצוא לפורטוגל נתיב סחר ימי לשם. נתיב סחר למזרח היה נחוץ כדי לעקוף חלקים בנתיבי המסחר שנשלטו בידי אימפריות יריבות, כמו האימפריה העות’מאנית והממלכה הוונציאנית. המזרח היה מקור התבלינים שהיו שווים הון במטבחי אירופה. חלק מהתבלינים הללו, כמו הציפורן, אגוז המוסקט והקינמון, פשוט לא גדל באירופה.

נתיבים כאלה יכולים היו להפוך כל ממלכה לאימפריה. המלך הפורטוגלי רצה שימצא לו נתיב ימי, שהוא מהיר וחסכוני הרבה יותר מהסחר היבשתי בשיירות גמלים והכי חשוב – שהוא רק שלו!

הוא היה הראשון שהגיע ישירות דרך הים מיבשת אירופה להודו. דה גאמה נשלח על ידי מלך פורטוגל מנואל הראשון בשנת 1497, במטרה לבסס נתיב סחר ימי בין פורטוגל למזרח הרחוק.

וסקו דה גמה נולד למשפחה מיוחסת בעיר סינש, ששכנה  בדרום פורטוגל.

אביו אשטבאו, היה מושל העיר, אמו הייתה ממוצא בריטי, ושניהם היו מקורבים לבית המלוכה.

בעקבות מותו של אביו ב-יולי 1497, נבחר וסקו במקום אביו להוביל משלחת לגילוי נתיב סחר ימי  מפורטוגל ליבשת אסיה.

ואסקו דה גאמה, ערך שלושה מסעות להודו דרך הים.

במסעות התקיימו על-ידי מס רב ספינות  (בין ארבע ספינות ל- 20 ספינות)

ולכל מסע היה תפקיד משלו

.

מסעו הראשון של וסקו דה גמה

צי המסע הראשון הפליג מנמל ליסבון ב-8 ביולי 1497, וכלל ארבע ספינות.

אחיו הגדול של ואסקו, פאולו דה גאמה, פיקד על אחת מהן.

במשלחת השתתף גם בארתולומיאו דיאס, אשר תשע שנים קודם לכן גילה את כף התקווה הטובה תוך ניסיונו הקודם להגיע לחופי הודו בשליחות מלך פורטוגל.

הצי יצא מפורטוגל דרומה באוקיינוס האטלנטי,  לאורך חופה המערבי של אפריקה. באמצע חודש דצמבר הקיף הצי את כף התקווה הטובה שבקצה הדרומי של יבשת אפריקה, הגיע לאוקיינוס ההודי, והמשיך צפון-מזרחה לאורך חופה המזרחי של אפריקה. בחודש ינואר הגיע לחוף מוזמביק במזרח אפריקה.

דה גאמה התחזה למוסלמי ונפגש עם סולטאן מוזמביק, אך גורש לאחר שהתגלה כנוצרי, הוא גם לא הגיש מנחה מספקת עבור הסולטאן.

בשעה שהפליג מהנמל, הורה על ירי תותחים לעבר החוף.

מול חופי קניה הצי תקף ושדד ספינות סוחר ערביות,

הוא היה לצוות האירופי הראשון שביקר בנמל מומבסה, עד שאולץ לעזוב. בנמל מלינדי הצפוני יותר התקבל בברכה, נפגש עם סוחרים הודים ושכר נווט הודי, שסייע לו להגיע  לדרום הודו.

דה גאמה הגיע לעיר הנמל ההודית קליקוט ב-20 במאי 1498, חתם על חוזה מסחר עם השליט המקומי וייסד נציגות פורטוגלית במקום.

הוא נאלץ לעזוב בחשאי, אחרי שסירב להשאיר סחורות כעירבון לשליט המקומי.

ביולי 1499 דה גאמה הגיע לאיים האזוריים, שם מת אחיו פאולו ממחלה. בספטמבר הגיע לפורטוגל, וזכה לכבוד רב.

המלך מנואל הראשון מינה אותו ל”אדמירל האוקיינוס ההודי” והעניק לו תואר אצולה של רוזן.

מסעו השני של וסקו דה גמה

צי המסע השני כלל עשרים ספינות מלחמה והפליג ב-12 בפברואר 1502, במטרה להגן על תחנות המסחר של פורטוגל באפריקה ובאסיה, שהותקפו על ידי תושבים מקומיים. במהלך המסע תקף ושדד ספינות סוחר ערביות, הביס צי שמנה עשרים ותשע ספינות הודיות, וכבש את עיר הנמל קליקוט.

במקרה אחר השתלט על ספינה אזרחית שהובילה נוסעים ממכה, נעל את 380 הנוסעים בבטנה והעלה אותה באש. עם שובו לפורטוגל קיבל מהמלך תואר אצולה נוסף.

מסעו השלישי והאחרון של ואסקו דה גמה

בשנת 1524 נשלח שוב להודו, במטרה להחליף את דוארטה דה מנזש, מנהל הנציגות הפורטוגלית כמושל הודו הפורטוגזית. בחודש דצמבר הגיע לקליקוט, ומת זמן קצר לאחר הגעתו כנראה כתוצאה ממחלת המלריה, בה נדבק לאחר הגעתו.

הוא נקבר בעיר קוצ’י שבדרום הודו, ושרידיו נקברו מחדש בפורטוגל בשנת 1539.

בנו השני (מתוך שבעה ילדים), אשטבאו דה גאמה, שירת כמפקד בכיר בצי הפורטוגלי, והיה מושל הודו הפורטוגזית בשנים 1540–1542.