שם האתר: ניקבת השילוח.

מקום האתר: ירושלים,עיר דוד.

מי הקים את האתר: דוד המלך.

תיאור האתר: בניקבת השילוח יש מנהרות ארוכות באמצע הניקבה יש תקרה נמוכה מאוד ובסוף הניקבה יש תקרה גבוהה מאוד

היסטוריה על האתר: ניקבת השילוח ,הידועה גם כניקבת חזקיהו,היא מינהרה מפושלת בירושלים, שדרכה הועברו מי מעיין גיחון תחת בתי עיר דוד ממזרח למערב לאורך יותר מחצי קילומטר.

מדוע הקימו את האתר: הקימו את האתר כדי להעביר מים לירושלים.

נקבת השילוח

אנחנו רוצות להמליץ לכם בחום לנסוע לאתר נפלא היסטורי ומרגש בשם נקבת השילוח שבירושלים.

נקבת השילוח הוא אחד האתרים הרטובים והכיפיים לילדים בירושלים.

נקבת השילוח נבנתה בשנת 710 לפני הספירה, על ידי חזקיהו המלך כחלק מההכנות לקראת המצור האשורי על ירושלים.

הנקבה (מנהרה) נועדה להטות את מי מעיין הגיחון אל בריכה בתחומי העיר המבוצרת וזאת כדי לשמור על מקור המים של תושבי ירושלים.

הכניסה לניקבה נעשית דרך מרכז המבקרים של עיר דוד וניתן לשלב את הביקור בה בסיור מודרך בעיר דוד שאורכו כ-3 שעות או בסיור עצמאי שאורכו כ-40 דקות בלבד. 

טיול בנקבת השילוח

ההליכה לכל אורך ניקבת השילוח היא חוויה מהנה, הליכה בתוך מים קרירים ונעימים שלוקח קצת זמן להתרגל אליהם ושימו לב!! כי הגובה של הניקבה בחלק מהמקומות נמוך מעט ותאלצו לעבור חלק מהדרך בהליכה שפופה כדי לשמור על הראש!

ביציאה מהניקבה תגיעו אל בריכת השילוח הרדודה שבמרכזה שרידי עמודים שם תוכלו לנוח לפני הכניסה לעיר דוד.

תיאור המקום: אורך הנקבה הוא 533 מטרים, רוחבה הממוצע בין 70-80 מטרים גובהה נע בין 1.1 ל-5 מטרים הנקבה כולה חצובה בסלע גיר קשה וצפוף.

היכן נמצא האתר: נקבת השילוח נמצאת בירושלים היפה, בעיר דוד.

זמן הנסיעה: שעה ו-20 דקות,

נקודת ההתחלה: יבנה, עלה על כביש 4 מ- שדרות סנד/כביש4111, המשך בכביש 4 ו-כביש 431 ל- כביש 1. צא ביציאה 1 מ-כביש 431, המשך את כביש 1 קח את שדרות בן גוריון ל- דרך השילוח ב- ירושלים. מול שער האשפות והכניסה לכותל המערבי עוברים את הכביש לכיוון דרום, הכניסה לעיר דוד ולנקבת השילוח נמצאים מול חניון גבעתי.

מידע חשוב להורים

ציוד מומלץ לטיול: נעליים נוחות להליכה במים, בגדי החלפה, פנסים (ניתן לרכוש במחיר סמלי בקופת האתר).

הכניסה לנקבת השילוח מותרת לילדים מגילאי 5 ומעלה בלבד.

לפרטים: 6033* | 02-6262341. הכניסה בתשלום.

סוג המסלול: רגלי,

דרגת קושי: קל,

כמה ק”מ: קילומטר אחד.

זמן המסלול: שעה.

מחירים: ניתן לשלם במזומן או אשראי.

המחקר הארכאולוגי

בדיקתה המדעית של נקבת השילוח החלה בשנת 1838, כאשר החוקר האמריקאי אדוארד רובינסון ערך בה סקר ארכאולוגי ראשון, והלך בה מראשיתה ועד סופה.^[48] היה זה לאחר ששמע מן המקומיים כי יש קשר בין מעיין הגיחון ל”מעיין השילוח”, אך לא עמד על טיבו, ולא הבין כי מדובר במקור מים אחד בלבד,

זאת על פי דבריו: “התחלנו לזחול קדימה, בתקווה להגיע בהקדם לנקודה שהגענו אליה מן המעיין השני.” רובינסון רשם תיאור מפורט של עלילותיו בחקר הנקבה. בין היתר סיפר כי כ-800 רגל (כ-245 מטרים) לאחר הכניסה הייתה התקרה כה נמוכה, עד שנאלץ להשתטח ולהמשיך בזחילה על מרפקיו על קרקע מלאה בחול לאורך מטרים רבים.

בהמשך נבדקה הנקבה על ידי טיטוס טובלר ואחריו על ידי שארל קלרמון-גנו, אך הראשון שמדד את אורכה היה צ’ארלס וורן בשנת 1866. את המדידה הוא עשה במאמץ רב “תוך כדי שחייה, כשזרם חזק עובר על פניו ועפרונו והנר בפיו, כדי שידיו יהיו משוחררות לאחוז בנייר, שעליו התוכנית ובמצפן שמחוץ למים.”

בשלהי המאה ה-19 נחקרה הנקבה ונבדקה בידי כמה חוקרים, אך רק בשנים 1909–1911 זכתה למחקר מקיף ביותר, בידי משלחת פארקר והאב לואי ונסאן.

לראשונה בתולדותיה הוטו מי הנקבה לתעלה פתוחה והיא יובשה כדי שאפשר יהיה לבדוק ולמדוד באופן המדויק ביותר.

הפעם הבאה שהנקבה יובשה הייתה כמעט מאה שנה אחר כך, בינואר 2007, על ידי פרופ’ רוני רייך ועמיתו אלי שוקרון, לצורך שיפוץ ומחקר.

חברי משלחת החפירה עמלו על ניקוי הנקבה מבוץ ולכלוך שנאגרו בתוכה במשך אלפי שנים. באופן אירוני, המלאכה נעשתה בידי שתי קבוצות שהתקדמו זו לקראת זו, בדומה לחציבת הנקבה בימי קדם,

כעולה מתיאורו של האב ונסאן:

“יום בהיר אחד החלה קבוצה לנקות את הפתח של המנהרה עד קרקעיתה המקורית, וגובה המנהרה גדל לפתע במטר אחד… במהרה החלו לעסוק במשימה זו גם מן הצד השני… וניתן היה לדמיין בנקל איזו עבודה קשה הייתה חציבתה של מנהרה זו… משימתם (של המנקים) הייתה לחפור בתוך גוש הבוץ, שבמקומות מסוימים התקשה כמו מלט, מן ההשקעות של אבן וגיר במים העומדים. מאחורי אלה הייתה שרשרת ארוכה של עובדים… והם העבירו את הסלים והדליים מלאי הבוץ אחורנית אל עבר הפתח. הייתה תחרות רבה בין שתי הקבוצות… באשר למי ניקה יותר בזמן המשמרת.”