חלק א’: בית ההורים

• שמי משה על שם סבי משה קליין שנרצח בשואה.
• נולדתי במחנה העקורים שוורצבורן ליד העיר קסל בגרמניה.
• עלינו ארצה כשהייתי בן שנה וחצי.
• בתחילה שיכנו אותנו במחנה “שער העלייה” ליד חיפה. גרנו באוהל, ולפי סיפורי הוריי, בחורף העלייה ירדו גשמים עזים, האוהל קרס, נרטבנו כולנו ומסביב היה בוץ בשפע. אחרי כמה חודשים עברנו להתגורר ביפו, באחד החדרים בבית ערבי נטוש. בשני החדרים האחרים גרה משפחה מבולגריה.
• גרנו חמש נפשות (הוריי,אחי,אחותי ואני) בחדר אחד.
• שמם של הוריי: גניה ואברהם.
• ושמות אחיי: קובה (יעקב) ואהובה.
• אבי עבד כפועל בניין ובכל עבודה שנתנה פרנסה.
• אמי ניהלה את משק הבית וטיפלה בנו.

• אבא היה איש חזק בגופו ובנפשו, שורד אמיתי.
• אמא הייתה אישה חמה ודואגת גם היא שרדה את השואה שבה נרצחו הוריה, ששת אחיה ואחיותיה ובעצם כל משפחתה המורחבת.
• מאחר שבשנותיה הראשונות של המדינה היה מחסור כלכלי, במזון, ביגוד ובעצם בכל, אבא עבד בשתי משמרות ויותר, ואמא ניהלה את התקציב המשפחתי הדל בחשיבה נפלאה, כך שאנו הילדים לא הרגשנו מחסור.
• גרנו כל המשפחה בחדר אחד, בבית ערבי נטוש. אכלנו רק פעם בשבוע עוף, בשבת. היו לנו בגדים מעטים, שעברו מאח לאח, ותמיד היינו נקיים, שבעים ומאושרים!

עידו קמוץ

קמוץ עידודי

עידו קמוץ