“גרניקה”

“גרניקה” היא ציור ענק ממדים בשחור-לבן שצויר בשמן על ידי  האמן הספרדי פבלו פיקאסו.

פיקאסו  (1881-1973) הוא אחד מגדולי האמנים של המאה ה-20. נולד וגדל בספרד, אך חי ועבד רוב חייו בצרפת.
אביו היה צייר ופסל, שעודד אותו לעסוק בציור ובאומנות מגיל צעיר.
פיקאסו למד באקדמיה לאומנות בספרד ונסע לפריז, שם השתלב בקהילת האמנים ויצר יצירות רבות ומגוונות בשלל סגנונות.

ב-26 באפריל 1937 בזמן מלחמת האזרחים בספרד, הופצצה העיירה גרניקה, בחבל הבאסקים בספרד וגרמה להרס נרחב ולטבח באזרחים. ההפצצה בוצעה על ידי מטוסים של הלופטוואפה, חיל האוויר של גרמניה הנאצית, ומטוסים של איטליה הפאשיסטית. הממשלה הבאסקית דווחה על 1,654 איש שנהרגו.

דבר ההפצצה, בה נהרגו אלפי אנשים חפים מפשע, בכללם נשים וילדים, התפרסמה למחרת בעיתוני כל העולם. גם פיקאסו היושב בפאריס (צרפת), קורא על ההפצצה שקרתה בחבל מולדתו, רואה את התמונות הקשות מעל דפי העיתון ומזדעזע.

פיקאסו מחליט להגיב באמצעות יצירת אמנות. הוא שאף להראות באמצעותה לא רק את המקרה המסויים של גרניקה, אלא את זוועות המלחמה ואת האיום שבחורבן.

הוא יוצר ציור שמן על בד בגודל עצום של 3.5 מטרים גובה, על כמעט 8 מטרים רוחב.

במסגרת עבודות ההכנה ליצירתו “גרניקה” הכין פיקאסו כשישים רישומים וציורי הכנה. רק לאחר מכן ניגש להכנת היצירה עצמה.

הוא החליט שצבעי הציור יהיו שחור, לבן ואפור כצבעי תצלומי העיתון שתיעדו את האירוע בגרניקה.

ניתן גם לראות מרקם של נקודות קטנות במילוי חלק מן הדמויות ביצירה, מרקם המסמל את הכיתוב הקטן בעיתון.

סגנון הציור משלב כמה מסגנונות הציור של פיקאסו: קוביזם בעל אופי של קולאז’, קיטוע ועיוות.

בציור לא מתוארים מטוסי קרב או פגזים; מתוארים רק אזרחים פשוטים. כל חלק בציור נושא עמו משמעות סמלית. בכל הדימויים בולט הכאב המשותף לבני האדם ולבעלי החיים. פיותיהם של הדמויות ובעלי החיים פעורים, כולם מאוימים ומפוחדים, הדמויות מעוותות, גופן שבור ומפורק. פירוק זה אופייני ליצירותיו וסגנונו של פיקאסו, אך כאן נועד ליצור חוסר נוחות אצל הצופה, כפי שמקרה גרניקה מעורר.

בעלי החיים הבולטים בציור הם הסוס, השור.

הסוס פצוע, בגופו חנית. הוא צבוע בדוגמא המזכירה כיתוב בעיתון. אפו נראה כגולגולת, לשונו מחודדת ופיו פעור, כזועק זעקת כאב.

השור הוא סמלה הלאומי של ספרד והאישה שתחתיו, אוחזת בידה את בנה המת, נראית כאילו מפנה ראשה אליו בקריאה לעזרה. התנוחה של האישה ותינוקה, מזכירה את פסלי הפייטה של מריה וישו, ובכך מעלה פיקסו את תושבי גרניקה ואת כל הנפגעים החפים מפשע במלחמה לדרגת קדושים.

המנורה המאירה את כל המראות הללו נראית כעין גדולה, שמש, או פצצה. בספרדית פירוש המילה נורה הוא Bombilla, המזכירה בצליל שלה את המילה Bomb – פצצה.  הנורה מסמלת את העולם המודרני החדיש, שהביא איתו מטוסי קרב וכלי נשק והרג.

האישה הנושאת עששית היא תזכורת לפסל החירות בניו יורק. העששית מסמלת את חיי הכפר ה”פשוטים” השייכים לעולם הישן והטוב.

מתחת לסוס, שוכב חייל הנראה כמת כשבידו חרב שבורה שצומח ממנה פרח. החרב היא סמל לגבורה והפרח סמל לתקווה. הוא עדין, קטנטן ובקושי נראה. כפי שרבים הרגישו בתקופת מלחמת האזרחים בספרד ומלחמת העולם השנייה שהתחילה זמן קצר לאחר מכן.

עד היום נחשבת “גרניקה” ליצירה החשובה והמפורסמת ביותר של פבלו פיקסו. וחלק מאנשי האמנות מחשיבים אותה ליצירת האמנות החשובה ביותר בהיסטוריה.

היא משמשת כסמל ואזהרה לכל המין האנושי להרס והחורבן שגורמת מלחמה.

כאשר הוצג הציור לראשונה נשאל פיקאסו “אדון פיקסו, ספר לנו מה עשית כאן בציור?” ובתגובה ענה “אני לא עשיתי את זה, את זה אתם עשיתם”.