ספר הזיכרונות שלי

הקדמה

.ספר זה מציין את הזיכרונות שלי, זיכרונות שאותם לא אשכח, זיכרונות שהם גם טובים, אך גם רעים

ספר זיכרונות או מֶמוּאָר הוא סוגה ספרותית המהווה תת⁻קבוצה של הסוגה אוטוביוגרפיה. כל ספר זיכרונות הוא אוטוביוגרפיה, אך לא כל אוטוביוגרפיה היא ספר זיכרונות. ספרי זיכרונות נראים פחות מובְנים ומסודרים מאשר יצירות אוטוביוגרפיה רגילות, היות שהם לרוב על קטע מהחיים ולא על רצף כרונולוגי מהילדות ועד לבגרות או לזקנה. באופן מסורתי, ממוארים עוסקים בדרך כלל בעניינים ציבוריים יותר מאשר בעניינים אישיים, ולעתים כוללים מעט מאוד מידע אישי על הכותב עצמו, ועוסקים יותר באחרים.

נפילה בבית-הספר

 בכיתה ד’ הלכנו אני ושתי חברותי הטובות בזמן ההפסקה לאולם הספורט. קפצנו ב”טרמפולטנה”, לאחר מכן שתי חברותי ירדו מהטרמפולטנה ונותרתי לבדי

.איבדתי שיווי משקל ונפלתי על הסנטר. ירד לי המון דם. חברותי חשבו שאני צוחקת, וגם הם צחקו עד שהם שמו לב שהרצפה מלאה בדם. בכיתי ונורא כאב לי

.הם הזעיקו מיד את המחנכת הכיתה, היא טלפנה להורי ולאמבולנס. האמבולנס לקח אותי במהירות לקפלן ועשו לי תפרים במקום

 .זיכרון זה הוא זיכרון שלא אשכח, מכיוון שהוא הותיר בי צלקת

טיול בת-מצווה

.הייתי הילדה הכי קטנה בכיתה, אבל הכי גבוהה וכל הבנות מכיתתי חגגו את בת-המצווה באולם

רציתי מאוד לחגוג באולם אירועים, אך הורי לא הסכימו כי לא היה להם את התקציב המתאים. היה לי מאוד עצוב שלי לא הייתה את האפשרות לחגוג באולם ולחברותי כן. כמה ימים אחרי הורי חזרו מעבודתם, ובישרו לי שהם סגרו לכבודי סופ”ש משפחתי ברודוס, בכדי לחגוג את חגיגת בת-המצווה

.בטיול נהנינו מאוד יחדיו, הורי פינקו אותי ומאוד הערכתי אותם על כך

תקופת הצבא

.תקופה הצבא היא תקופה שמאוד אהבתי, כשסיימתי את הטירונות הודיעו לי שאני מסווגת לבסיס שהוא מאוד קרוב לביתי

.ביום הראשון מיינו אותי לפקידה של רמ”ח לוגיסטיקה

.הכרתי בן אדם מדהים, שימש לי כאוזן קשבת, ואף עזר לי בעת הצורך

.מילאתי את תפקידי ואף בסיום תפקידי המפקד שלי ששמו אלי רצה להחתים אותי אצלו בקבע, אך סירבתי משום שרציתי להשתחרר, לטוס, ולאחר מכן להתחיל ללמוד

.היה לי נורא קשה להשתחרר ולהיפרד מאנשים מדהימים שהכרתי במהלך השירות הצבאי

טיול אחרי צבא

.טיול למקסיקו שבו טסתי עם חברת ילדות שלי, ששמה ספיר במשך חודש

.מקסיקו היא יעד פופולרי ואהוב על מטיילים רבים, ולכן בחרתי לשם לטוס. חסכתי המון ועבדתי קשה בזמן הצבא, על מנת לממש את החלום ולטוס ליעד זה

.זהו טיול שלא אשכח, צברתי המון חוויות והייתי מאוד זקוקה לו לאחר השחרור, ולפני תחילת הלימודים

מות סבתי

.אבי בישר לי שסבתי בבית החולים עקב לחץ דם, סוכר, בצקת ברגליים. ידעתי בתוך תוכי שהיא חזקה והיא תשתחרר בהקדם

.היה לי נורא קשה לעקל שחלף שבוע והיא עדיין בבית החולים

לילה לפני שאבי טלפן אלי חלמתי על סבתי. יום למחרת אחותי התקשרה ובישרה לי את הבשורה המרה, שסבתא במצב לא טוב. לא האמנתי למשמע אוזניי ומיד חייגתי לאבי. שמעתי את קולו רועד, ואכן הוא אמר שאמו במצב קריטי וכדאי שנגיע בהקדם לבית החולים על מנת שנספיק להיות עמה בשעות האחרונות

 באותו יום הייתי בדרכי לעבודה, התקשרתי להודעתי בעבודה על הבשורה, ושאין ביכולתי להגיע למשמרת

.נסעתי עם אחותי לבית החולים, כשהגענו ראיתי את סבתי מחוברת למכשירים ונאבקת על חייה

.היה לי נורא קשה לראות אותה בסיטואציה כזאת, החזקתי את ידה שעות ספורות לצד אחותי ואחיותיו של אבי, וכשהיא הלכה לעולמה, נישקתי את ראשה ויצאתי מחדרה

 סבתי הייתה אדם בעל אישיות וכוח, נוכחות, שמחת חיים, ישרה, נאה, אוהבת ונאהבת
הסבתא לנכדים, נכדות, נינים ונינות לתפארת
תמיד שומרת, אוהבת, ולא מפסיקה להרעיף דאגה

.תמיד אהבה לטפח את עצמה, ליהנות מהחיים ולנצל דקה ודקה