מגיש: עילי גלבוע.

כיתה: ז’2.

נושא: ג’יימס קליבלנד “ג’סי” אוונס.

מוגש ל: חגית פרסטמן.

ג’יימס קליבלנד “ג’סי” אוונס ג’יימס קליבלנד אוונס נולד באוקוויל, אלבמה שבארצות הברית.

בנם השביעי של הנרי ואמה אוונס.

אביו היה אריס וסבו היה עבד.

בגיל תשע עבר יחד עם משפחתו לקליבלנד בניסיון למצוא שם פרנסה.

ביום הראשון שלו בבית ספר המורה שלו שאלה את שמו והוא אמר לה C.J. ומכיוון שהיה לו מבטא כבד היא חשבה שהוא אמר ג’סי ומשם הכינוי.

הוא החל לעבוד עם מאמנו צ’ארלי ריילי, לאחר שריילי ראה אותו רץ באחד משיעורי הספורט שנערכו בבית הספר. ריילי הסכים לאמן את ג’סי בבקרים, לפני פתיחת הלימודים, כך שאוונס יוכל להמשיך לעבוד אחרי הצהריים, ולהביא כסף למשפחתו.

כשסיים את התיכון הוא קיבל הצעות רבות מאוניברסיטאות ומכללות, אך כיוון שלא יכול היה לקבל מלגה (עקב חוקי ההפרדה גזעית שהונהגו בארצות הברית) הוא החליט להירשם לאוניברסיטה הקרובה לביתו, אוניברסיטת המדינה של אוהיו,בלילות הוא עבד בתור מפעיל מעליות כדי לשלם את שכר הלימוד.

למרות ההצלחה הספורטיבית באוניברסיטה, חייו של ג’סי שם היו קשים, בעיקר בגלל ההפרדה הגזעית שהייתה בה. אוונס האפרו אמריקני היה חייב לציית למדיניות ההפרדה הגזעית שהייתה באותו זמן ברחבי המדינה. כשהיה נוסע לתחרויות יחד עם נבחרת האתלטיקה של האוניברסיטה, הוא היה אוכל במסעדות לשחורים בלבד וישן באכסניות לשחורים בלבד.

באליפות התיכונים של קליבלנד באתלטיקה ב-1933, פרץ ג’סי לתודעה האמריקנית, כשהשווה את שיא העולם בריצה ל-100 יארד בתוצאה של 9.4 שניות. בנוסף, הוא גם ניצח בתחרות הקפיצה לרוחק וקבע שם שיא עולם לתלמיד תיכון של 7.56 מטר.

תחרות הביג 10 שנערכה ב-25 במאי 1935 הייתה פריצת הדרך בקריירה שלו. בתחרות קבע אוונס 3 שיאי עולם והשווה עוד אחד, בפרק זמן של 45 דקות בלבד, וזאת למרות פציעה בגבו.

בתחרות הראשונה, ריצת המאה יארד, הוא השווה פעם נוספת את שיא העולם, בתוצאה של 9.4 שניות. בתחרות הבאה בקפיצה לרוחק, הוא שבר את שיא העולם עם קפיצה של 8.13 מטר, שיא שנשבר רק כעבור 25 שנה. בריצת 200 מטר קבע אוונס את שיאו הבא, 20.77 שניות.

כמעט שלוש-עשיריות השנייה מהר יותר מהשיא הקודם. שיאו האחרון נקבע בריצת ה-200 מטר משוכות (ריצה שאינה נהוגה כיום) בתוצאה של 22.6 שניות, ארבע-עשיריות השנייה מהיר יותר מהשיא הקודם.
הופעתו של אוונס בתחרות נחשבת לאחת מהגדולות בתולדות האתלטיקה והספורט בכלל.

למשחקים האולימפיים בברלין 1936 שנערכו בגרמניה הנאצית, יצא אוונס יחד עם נבחרת האתלטיקה האמריקנית שמנתה 66 אתלטים, עשרה מהם שחורים.

אדולף היטלר,קאנצלר גרמניה הנאצית תכנן לנצל את האולימפיאדה כדי להראות לעולם את עליונות הגזע הארי ואת נכונות תורת הגזע.

אבל תוכנית זו השתבשה לחלוטין, כאשר האתלטים האמריקאים השחורים הביסו את הגרמנים בתחרות אחר תחרות, וזכו בשש מדליות זהב.

ארבע מתוכן הושגו על ידי אוונס.

אולם דווקא מדליית הזהב השנייה של אוונס אותה השיג ב-4 באוגוסט בתחרות הקפיצה לרוחק, היא הזכורה מכולן. בגמר התחרות הוא ניצח עם קפיצה של 8.06 מטר.

אך הרגע הגדול ביותר בה התרחש דווקא במוקדמות. אוונס קפץ 2 קפיצות במוקדמות, ובשתיהן פסל.

הקהל בברלין היה מרוצה מכך, כי אוונס היה שיאן העולם והיחידי שאיים על לוץ לונג, הקופץ לרוחק הגרמני.

בטרם נכנס אוונס למסלול ההרצה, לקראת הקפיצה השלישית קפיצה שאם יפסל בה יודח מהתחרות, ניגש לוץ לאוונס המתוח, ובמחווה ידידותית ייעץ לו לסמן במגבת את קו הזינוק כדי להימנע מפסילה.

אוונס עשה כעצתו, עבר בצורה נקייה את הקפיצה השלישית ועלה לגמר, שם כאמור ניצח את לונג וזכה במדליית הזהב.

בטקס חלוקת המדליות התחבקו אוונס ולונג, אולם החברות לא החזיקה מעמד זמן רב, שכן לונג נהרג במלחמת העולם השנייה בשנת 1943.

על החברות הקצרה שלהם אמר אוונס: “גם אם תתיכו את כל הגביעים והמדליות בהם זכיתי, הם לא יתקרבו לכדי הידידות בת 24 הקאראט ביני לבינו. היטלר בוודאי השתגע כשראה אותנו מתחבקים ככה. החלק העצוב בסיפור הוא שמאז לא ראיתי אותו יותר, הוא נהרג במלחמת העולם השנייה”.

מכל מקום, ניצחונותיו של אוונס היוו מכה קשה לתעמולה הנאצית ולהיטלר. אך ל-110,000 הצופים הגרמנים באצטדיון זה לא הפריע, והם דווקא אהבו את אוונס והריעו לו נמרצות לאחר זכיותיו.

ברם, דווקא בארצות הברית העריכו אותו פחות.

אוונס התייחס לכך באומרו: “כשחזרתי למולדתי, לאחר כל הסיפורים על היטלר, עדיין לא יכולתי לשבת בקדמת האוטובוס הייתי חייב ללכת לדלת האחורית. גם לא יכולתי לגור היכן שרציתי.

אמנם לא הוזמנתי ללחוץ את ידו של היטלר, אך גם הנשיא בבית הלבן לא הזמין אותי”.

הסיכונים שאוונס לקח הם ללכת לאולימפיאדה למרות הדעות השגויות של היטלר נגד אנשים שהם לא גרמניים.

למרות שהקהל הגרמני הריע לאוונס ואפילו אחד מהמתמודדים עזר לו.

ג’סי אוונס השפיע על התקופה בכך שניפץ את התאוריה של היטלר שהגרמנים הכי טובים למרות שזה לא שינה הרבה לא מבחינת גרמניה ולא מבחינת ארצות הברית.