שבועות

:מקור השם חג השבועות
חג שבועות חל בדיוק שבעה שבועות מהיום השני של חג הפסח, התייחסות לכך אנו מוצאים בתורה, בספר ויקרא כ”ג,16: “וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה”. חג השבועות יונק את מהותו מחג הפסח, שכן בחג הפסח אלוהים גאל את העם היהודי גאולה פיזית מעבדותם של בני ישראל במצרים אך השלים את תהליך הגאולה רק בחג השבועות, שכן ביום הזה אלוהים נתן את התורה לבני ישראל (במעמד הר סיני) בכדי לשמור על ערכי מוסר וחברה נעלים ובכך גאל את העם מבחינה רוחנית. לכן, חג השבועות נקרא גם חג מתן תורה

:מועד חג השבועות

שבועות הינו המועד היחיד שתאריכו אינו מצוין בתורה. לפי המצוין בתורה, חל ביום החמישים לספירת העומר. על פי חז”ל, ספירת העומר מתחילה למחרת יום טוב הראשון של פסח, ובזמן שהיו מקדשים את החודש

על פי ראיית הלבנה, היה החג יכול לחול בימים ה’, ו’ או ז’ בסיוון (תלוי במספר הימים של ניסן ואייר באותה שנה). בלוח העברי הקבוע, חודש ניסן הנו תמיד בן 30 יום ולאחריו- חודש אייר, הנו תמיד בן 29 יום, כך שחג השבועות חל תמיד בו’ בסיוון.

לפי הלוח העברי הקיים היום לעולם יחול חג השבועות בארץ ישראל באחד מהימים ראשון, שני, רביעי או שישי, ואילו בחוץ־לארץ, יום זה יהיה היום הראשון לחג, ולאחריו יחול יום טוב שני של גלויות. חג השבועות הוא החג היחיד מבין שלוש הרגלים שאין לו חול המועד. יש שהסבירו עובדה זו בכך שחג השבועות חל בתקופה בה יש עומס חקלאי רב, בקצירת התבואה ועיבודה ולכן התורה קבעה לו יום אחד בלבד. עם זאת, בזמן המקדש היו מיועדים ששת הימים שלאחר החג להבאת קרבנות על ידי עולי הרגל, וכיום מציינים חגיגיות מסוימת בימים אלו על ידי הימנעות מאמירת תחנון בתפילה.

בתקופת בית שני, מכיוון שיום החג אינו מצוין במקרא, אלא כסיום ספירת העומר בת שבעה השבועות, “מִמָחָרַת הַשַּבָּת תּסְפְּרוּ חֲמִשִׁים יוֹם” – הצדוקים חלקו על הפרושים לגבי זמן החג. המסורת הרבנית החל מתקופת הגאונים סברה שדעת הצדוקים הייתה להתחיל בספירת העומר החל מהשבת בתוך חול המועד פסח. לא הייתה ברורה משמעות המחלוקת מבחינה ערכית, ונראה היה שמדובר רק במחלוקת פרשנית על המלים בתורה. יש חוקרים הסבורים שאת מחלוקת הצדוקים ניתן להבין לפי ספר היובלות של כת מדבר יהודה. ספר זה, שנמצא במערות קומראן, ועותק ממנו נמצא בגניזת קהיר מתאר שנת שמש קבועה בת 52 שבועות. לפי ספר היובלות, הספירה החלה ביום ראשון לאחר השבת שלאחר חג המצות. מכיוון שחג המצות החל תמיד ובאופן קבוע ביום רביעי בשבוע, העצרת (שמו המקראי של חג השבועות) הייתה תמיד בט”ו (15) בסיון (‘החודש השלישי’ – בלשונם) על פי ספירתם, אף הוא ביום ראשון בשבוע.

הקראים והשומרונים חוגגים את חג השבועות תמיד ביום ראשון, כי הם סופרים 50 יום מיום השבת שבחול המועד.

:מנהגי החג

:תיקון ליל שבועות
אנשי קבלה נוהגים להיות ערים כל ליל שבועות וללמוד תורה . הם מיחסים משמעות מיוחדת ללימוד תורה דווקא בלילה. לדעתם לימוד כזה יכול לעשות “תיקון” נגד פורענויות העלולות להתרחש בעם היהודי או בעולם כולו. והדבר נכון אף יותר בחג השבועות. הסיבה לכך שבזמן מתן תורה בהר סיני, בני ישראל ישנו חזק וה’ היה צריך להעיר כל אחד ואחד כדי שכולם ישתתפו במתן התורה. כדי לכפר על התנהגותם של בני ישראל בלילה שבו ניתנה תורה נוהגים בליל חג שבועות להישאר ערים כל הלילה וללמוד תורה. התיקון מורכב מפסוקים ראשונים ואחרונים בכל פרשה וכך עוברים על התנך כולו ולומדים אותו. נתחבר על יסוד מנהג זה . בספר

יש לקט מן התנך המשנה הגמרא הזוהר וכן פיוטים ואזהרות מתרי”ג מצוות. ישנם המאמינים כי יש ללמוד את התנך ואינם לומדים את התיקון

בחג השבועות נוהגים לאכול מאכלי חלב
אחד מסימני ההיכר הבולטים של החג הינו המנהג לאכול בחג השבועות מאכלים חלביים. סבי (דיוגינס) סיפר לי שבמעמד קבלת התורה לא ידעו מה מותר לאכול ומה אסור לאכול (האיסור על לא תבשל גדי בחלב אמו לא היה ידוע – מכיוון שעוד לא קיבלו את התורה) ולכן הוחלט לאכול רק דברי חלב.
הסברים נוספים למנהג:
ראשי התיבות מחלב: ” וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה’ בשבועותיכם”
סכום האותיות ח-ל-ב בגימטריה 2+30+8=40, כנגד 40 יום שעשה משה בהר סיני ויבוא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה) שמות, כ”ד).
סכום האותיות למילים דבש וחלב בגימטריה הן 613 כמספר תרי”ג מצוות שבתורה.
במעמד הר סיני ניתנה התורה ביום ו’ בסיוון ובה כתוב “לא תבשל גדי בחלב אמו”, ומכאן נצטוו ישראל להפריד בין בשר לחלב. מאחר ולא היו להם כלים כשרים הם החליטו לאכול באותו יום רק דברי חלב המנהג לאכול מאכלים חלביים השתמר עד היום.