פסקה מדעית על צרפת

צרפת, ממוקמת בארצות הים התיכון וביבשת אירופה ומפרידה בין איטליה לספרד.

היא בעלת מוקדי תיירות בין לאומיים, כגון: מגדל אייפל, שער הניצחון והלובר (מוזיאון בו מוצגות יצירות רבות ומפורסמות, ביניהן המונה ליזה). כמו כן , היא ידועה במאכליה ובאופנתה, אקלים ממוזג, קר ולח, כמות גדולה במיוחד של אתרי מורשת מבוקשים, ובתשתיות תחבורה מפותחות היטב. כל אלה הם יתרונות המושכים קהל, לצד אירועי ספורט ותרבות בינלאומיים.

בצרפת, יותר מ – 90% אנשים מועסקים, נתון גבוה יחסית לארצות הים התיכון בעקבות כך, הכלכלה שבארץ היא במקום החמישי בהתפתחותה בעולם. בנוסף, הצרפתים בעלי מכרות פחם, זהב, כסף ואבץ רבים והתעשיות בצרפת הן עתירות מדע. יותר מ-95%  מהאוכלוסייה הם יודעי קרוא וכתוב.  כפי הנראה, איכות החיים גבוהה ותוחלת החיים היא בממוצע 80+.

בצרפת בסך הכל יש 4 אוניברסיטאות מהמבוקשות בעולם ומספר הרופאים עומד על כ- 330 רופאים לכ – 100,000.

הממשל בצרפת הוא רפובליקני דמוקרטי, זאת אומרת, שהעם בוחר את המנהיג והארץ כולה נגד שלטון מלוכני / דיקטטורי.  דגל צרפת מורכב משלושה פסים אורכיים בצבעי אדום, לבן וכחול.

לסיכום, צרפת היא מדינה מפותחת, מבוקשת בקרב תיירים וכלכלתה חזקה.

זקן הודי שמהגר לצרפת

לאן נהגר? מאיפה? ומדוע? 

אנחנו החלטנו להגר מלוב לצרפת כיוון שבלוב התנאים אינם טובים,תוחלת החיים נמוכה, ההשכלה נמוכה ומעט מאוד רופאים. בנוסף, השימוש באינטרנט ובטכנולוגיה בכלל, מועט מאוד.  הממשל דיקטטורי, כלומר – מלוכני, זאת אומרת שאין חופש בחירה. לעומת זאת, בצרפת, הממשל רפובליקני ומאפשר חופש בחירה. כחובבות אופנה ואיפור, צרפת ידועה בסגנונה הייחודי.

מסקנה מהטבלאות:

עלמה כהן וכליל מור.

מסקנה מהטבלאות
בחרתי להשוות בין צפון לדרום, עם המדדים השכלה, רופאים ל – 10,000 איש ותוחלת חיים. מדדים חשובים לקביעת התהייה האם הארץ (או האזור) מפותחת או מתפתחת, בנוסף – במסגרת הפרויקט שלנו, הלא הוא הגירה, אלו הם בין המדדים החשובים שאתייחס אליהם במקרה שארצה להגר.

לפניכם טבלה המסכמת את המדדים ולבסוף – המסקנה המתבקשת:

לסיכום – המסקנה המתבקשת היא:

מבחינת השכלה, ההפרש בין ממוצע אוניברסיטאות הדרום והצפון לא רב, עם זאת, האוניברסיטאות בצפון נחשבות למבוקשות וברמה גבוהה.

מבחינת רפואה ותוחלת חיים  – ניכר ההפרש העצום בין מספר הרופאים בצפון ובדרום; היינו מצפים דווקא שבדרום יחול שיפור, עקב מלחמות רבות (מלחמות אזרחים ובין מדינות), נפצעים והרוגים רבים. בנוסף – בעקבות חוסר הרופאים בדרום, אנשים רבים חולים במחלות קטלניות, אין די רופאים שידאגו למחלתם ותרופות מפותחות שמסוגלות להשמיד חיידקים חזקים. עקב כך אנשי דרום הים התיכון מתים בגיל יותר (יחסית לצפון). מנגד, תוחלת החיים בצפון גבוהה מהדרום בעשר שנים, וזאת לרוב בעקבות הרפואה המתקדמת ומספר הרופאים הרב.

סיפור אישי של מהגרת – עלמה :

אהלן! אני טזי, אני בת שתיים עשרה, ולפני שבועיים הגעתי לצרפת, יותר נכון היגרתי לפה. באתי לפה עם כל המשפחה: אימי נאסרין, אבי ז’אק, אחותי התינוקת אדליין ואחותי הגדולה רובל. לפי השם בטח הבנתם שהורי של אבי (כלומר סבא וסבתא שלי) צרפתיים, לכן אני ואחיותיי גם סוג של צרפתיות וזה למה שבחרנו להגר דווקא לצרפת, בנוסף, אימי, שעבדה כמנקה בבית של מישהו עשיר, השתמשה במחשב שלו כשלא היתה בבית וחקרה קצת על צרפת. לפני חודש הורי החליטו שאנחנו מהגרים.

עורכי journal français (עיתון צרפת) הוציאו מהדורה מיוחדת לאור גל ההגירה שהיה לאחרונה באירופה בכללי ובצרפת בפרט. הם חיפשו אנשים שהיגרו ורצו שנכתוב ‘טור אישי’ והנה אני כאן, מציגה לפניכם את מה שהגשתי להם. אם תבקרו בצרפת תוכלו למצוא את העיתון הזה ולקרוא בו עוד סיפורים של אנשים אחרים, אבל הנה מה שאני כתבתי:

קוראים יקרים שלום!

אני טזי, אני בת שתיים עשרה, ולפני שבועיים היגרתי מלוב לצרפת. אז מה היה? איך הרגשתי? אתם שואלים? אספר לכם:

לפני כחודשיים פגע טיל של ראש הממשלה (במסגרת מלחמת האזרחים שמתחוללת כבר כמה שנים) בביתנו, יותר נכון – צירוף של קרשי עץ שהחזיקו אחד על השני, מה שיצר מעיין גג וקירות. למזלי, הפיצוץ קרה כשאני ורובל היינו בבית ספר (זה לא באמת בית ספר, זו קבוצה של אנשים שהגיעו מרחוק והם מלמדים אותנו פעם בשבוע קרוא וכתוב), אדליין היתה עם אימא, בבית של הבן של ראש הממשלה (אמא שלי עובדת כמנקה בבתים של עשירים) ואבי הלך למזבלה, לאסוף לנו אוכל ועץ לבשל את האוכל, כי אחרי שהוא פוטר מהעבודה אין לו כל כך מה לעשות, ואנחנו חוסכים בהוצאות על אוכל.  בטח הבנתם שהחיים שלנו לא היו זוהרים במיוחד..

ואז כשאבא חזר הביתה, הוא ראה את האסון ורץ להודיע לאימי. כשהשניים חזרו הם אספו אותי ואת רובל. ביחד, הלכנו למזבלה אחרת, לנסות למצוא אוכל ואם יתמזל מזלנו, גם עץ לבנייה מחודשת של הבית. אך כעבור שעה חזרנו מיואשים ובידיים ריקות. ואז אבי צרח משהו בצרפתית ואמא הרגיעה אותו. למחרת בבוקר אבא ואמא הודיעו, כשחיוך מאוזן לאוזן על פניהם, שאנחנו מהגרים לצרפת.

מיד באותו היום ואילך התכוננו, ארזנו את מעט הדברים שהיו לנו, אמא הדפיסה לנו פספורטים מזויפים ובדקה מתי יש ספינה שתבוא למצריים ותפליג לצרפת אצל הבן של ראש הממשלה, רובל ואני ביקשנו שבוע לאחר מכן, בבית הספר שילמדו אותנו צרפתית. הכל היה כיף יותר, אמא ישנה בלילות, אבא השיג אוכל טעים, ואדליין אמרה את המילה הראשונה שלה – הלא היא “צרפת”. הימים עברו כהרף עין והיינו צריכים לצאת. וידאנו שהכל ארוז, שלא שחכנו אוכל ומים ויצאנו אל מצרים.

במשך חמישה ימים הלכנו, כמעט ברצף (מזל שאדליין יודעת ללכת!) אל כיוון מצרים. שרף לכולנו ברגליים ורובל קצת נשרפה, אז לקחנו פיסות מהבגדים שלנו (שבכל מקרה היה כל כך חם שהם לא היו נחוצים) וקשרנו סביב הרגליים שיגנו עלינו מפני החול הלוהט. בלילה השישי, חצינו את הגבול למצריים. חיכינו עוד יומיים, בהם נחנו מההליכה המתישה והמשכנו לכיוון נמל מצרים. לבסוף, אחרי כמעט שבועיים של הליכה קשה ותסכול רב, עלינו על האנייה. לא היה כל כך קשה כי הפספורטים שאימא הדפיסה לנו כנראה נראו ממש אמתיים ולא עשו לנו שום בעיות.

במשך כמעט יממה הפלגנו, ומסתבר שיש לי מחלת ים! אז אני לא כל כך נהנתי, אבל כל שאר בני משפחתי עברו חוויה מדהימה! לבסוף, הגענו לצרפת. אבי דיבר עם חבר ילדות שלו בשם אל והשיג לנו דירה במחיר זול מאוד, אמנם היא לא גדולה או מפוארת כמו של החברה שלי (כן כן, הכרתי חברה) בל,  אבל הבית הזה הרבה יותר טוב, מהקודם,  יש לו קירות מבטון!

אמנם אמא עוד לא מצאה עבודה, אבל אבא בשיאם של ראיונות עבודה. בבית הספר די כיף, אם כי אני לא כל כך מבינה מה אומרים, לכן אל עושה לי ולרובל שיעורי צרפתית. לכל מי ששואל מי אני ומאיפה צצתי, אני לו עונה לו שאבי קיבל קידום בעבודה ולכן היינו צריכים לעבור מקום, מה שנקרא, כמו שאל לימד אותי – רילוקשיין.

זהו זה. זה היה סיפור ההגירה שלי, מקווה שנהנתם ו… אם אתם אנשים עשירים ומצליחים, אני מבקשת, בייחוד עכשיו, בגל המהגרים, אם אתם רואים מישהו במצוקה –עזרו לו!

*המילים המודגשות הן ציוני דרך במסע שעברתי, ואזכור לכל החיים.

וגם היה צלם שעקב אחרינו, הוא צילם תמונות במסגרת פרויקט שלו בלימודים, הנה כמה תמונות שצילם:

 וזה, אימי, ואדליין אחותי הקטנה ובצד אבי.

סיפור אישי של מהגרת – כליל

מלוב לצרפת- סיפור ההגירה של איסל

בונז’ור! אני איסל בת 11 מלוב… אה…. עכשיו מצרפת. לפני שבוע וחצי כאשר אני, אחי ואחותי חזרנו מבית הספר, הורי חיכו לנו בבית, אימי הודיעה לנו שאנחנו נהגר לצרפת. אחותי אילין ואני לא הבנו ואחי אהיל הסביר לנו שהגירה היא מעבר ממדינה אחת לשנייה וצחק אלינו שלא ידענו, כרגיל…

אהיל בן 16 ומתנהג כמו תינוק מגודל…

איילין הבינה פתאום ופרצה בבכי שהיא לא רוצה לעזוב את הבית שבקושי יש לנו, את החברות ואת השכנה אלטין. אני (איסל), אחותי, לצערי אחי, אימי ואבי עמדנו עם המזוודות על יד תחנת הרכבת. אחותי ניסתה לשכנע את הורי לא לעזוב ואני ניסיתי לשכנע את הורי לעזוב ולהשאיר את אחי, אבל שתינו לא הצלחנו (ואולי טוב שכך..). אחרי שעה על הרכבת הנהג לפתע זעק ‘פינוי! פינוי!’ והוריד את כולנו מהרכבת. לא ידענו מה עושים, היינו צריכים ללכת ברגל! ועוד במדבר! לאחר כמה ימים התחיל לאזול לנו האוכל, ושוב מצאנו את עצמנו במצב של בלבול, תסכול וחוסר אונים.

המשכנו ללכת ולפתע, כאילו קרה נס, ראינו רכבת! עלינו עליה, וסוף סוף ישבנו. לאחר כמה שעות טובות ברכבת עברנו לאנייה שבאמצעותה הגענו לצרפת. עכשיו אני חיה בכיף בצרפת, עם כל המשפחה בבית נעים עם מים נקיים בברז ואני נהנית מחינוך עשיר ומגוון בבית הספר הציבורי בפריז .