עבודת גמר- פרוייקט עיוני בצילום

                             תוכן עניינים             

הקדמה …………………………….. עמוד 3

מבוא ………………………………… עמוד 4

רודי ויסנשטין …………………….. עמודים 5-6

פליקס לופה ……………………… עמודים 7-8

הפרוייקט המעשי שלי …………………… עמודים 9-32

סיכום ……………………………….. עמוד 33

ביבליוגרפיה ………………………. עמוד 34

הקדמה

בחרתי לפרוייקט הגמר המעשי את הנושא “מקצועות שעברו מהעולם”.
אבי מתפרנס ממקצוע שהולך ונעלם כשען.
כיום, אנשים כמעט ולא מוסרים שעונים לתיקון והיה חשוב לי בפרוייקט הצילומי שלי לתת במה ולאפשר לבעלי מקצועות שונים חשיפה ותיעוד של עבודתם.
הרבה מקצועות שהיו עבודת כפיים פינו את מקומם לטובת טכנולוגיה מודרנית שלא מתבססת על עבודת כפיים ועיקר התבססותה היא דרך המכונה.
אני מרגישה שמקצועות אלו נדחקו אל הפינה וכמעט נשכחו, אנשים פחות מגלים עניין ופונים יותר “למודרניזציה”.
חשוב להדגיש שעבודה שנעשית באופן ידני דורשת מיומנות, דייקנות וגם ריכוז אצל בעל המקצוע לעומת התבטלות האדם בפני המכונה.
חשוב לי לשמר ולתעד את אותם המקצועות “שעוברים מהעולם” כדי שעבודה זו תישאר כזיכרון לדור הבא.

מבוא

“מקצועות שעברו מהעולם” זה נושא המתייחס למקצועות שהיו מפורסמים פעם והיו הרבה בעלי מקצוע שעסקו בכך וכיום עם התקדמות הטכנולוגיה ופיתוח “המודרניזציה” המקצועות החלו להיעלם ופחות אנשים עוסקים במקצועות אלה, משום שיש פחות ביקוש בתעשייה לאותם המוצרים, כי היום בשביל הכול יש מכונות שיעשו את העבודה בשבילך.

בעבר היו בעלי מקצוע שעמדו בקרנות רחוב והציעו את שרותיהם או את מרכולתם לעוברי אורח, למשל פקידים שעמדו עם מכונת כתיבה והציעו להקליד ולנסח מכתבים רשמיים לאנשים, אנשים נהגו לקרוא לפקידים “כותבי בקשות”, מצחצחי נעליים, מוכרי עיתונים, מוכרי קרח, מוכרי נפט, כמו כן היו אנשים שהתפרנסו ממכירת מזון כמו פלאפל, תירס, הם היו עומדים בפינת הרחוב ומציעים את מרכולתם לעוברי האורח.

בעבר היו בעלי מקצוע שהיו מוזמנים לבתים עפ”י הזמנה למשל, כובסים, סורגים, צלמים- כל משפחה עפ”י רצונה.

בהמשך הזמן אנשים נהגו לקנות חדש במקום לתקן מוצר שהתקלקל או שנפגם.

ישנן ארצות שבעלי מקצוע כמו מתקני מציתים, מתקני מטריות, כובענים מנפצי כותנה ומוכרי טבק עדיין קיימים ויש להם דרישה מצד החברה לרוב זה מתקיים במדינות העולם השלישי כמו הודו.

ברוב המדינות המודרניות מקצועות אלה נעלמים ונשארו בגדר נוסטלגיה, והראייה לכך הם סיורים שנערכים “כמסע אל עולמם המרתק של בעלי המלאכה והיוצרים”.
מתברר שיש עדיין מקומות שכאילו הזמן בהם עצר מלכת כמו בית מלאכה קטן שבו עוסקים בהכנה ידנית של מטקות ולוחות שש בש ואפילו שענים שגם בשעונים של האנשים הזמן עצר.

העולם הדיגיטלי משאיר מאחור את מי שאינו שולט בטכנולוגיה.

כיום אנו נמצאים בעיצומה של המהפכה הטכנולוגית, אני סקרנית לדעת אילו מקצועות שקיימים ונדרשים כיום ימשיכו איתנו אל הדור הבא.

                            רודי ויסנשטין     

רודי (שמעון רודולף) ויסנשטין נולד באיגלאו בחבל מורביה שבצ’כיה בשנת 1910. בשנים 1929-1931 למד בבית ספר הגבוה למקצועות הגרפיקה והצילום בוינה.
בשנת 1936 עלה לארץ ישראל. זמן קצר לאחר עלייתו ארצה הפך ויסנשטין לאחד הצלמים המובילים בארץ, בשנת 1940 הקים בכיכר מוגרבי בתל אביב, ביחד עם שלושה שותפים את חנות הצילום הנודעת “צלמניה פרי-אור”.
לחנות הצילום שלו, “הצלמניה”, באו כל המי ומי של היישוב. ב”צלמניה” הצטלמו רבים מראשי היישוב וראשי המדינה.

לצד עיסוקו בצילום חיי המדינה, דיוקנאות של אישים ופוליטיקאים, הווי תרבותי וצילומי אופנה, אהבתו הגדולה של ויסנשטין הייתה לנופי הארץ אותם תיעד בכל הזדמנות. תקופה מסוימת אף עבד כמדריך תיירים וניצל את הטיולים שתידרך למטרות צילום.
ברבע מיליון נגטיבים הנציח רודי ויסנשטין את המפעל המופלא של הקמת המדינה, בתמונות שהפכו לאבני דרך בתרבות הישראלית.
למשל רודי צילם את התצלום המפורסם של טקס הכרזת העצמאות בשנת 1948.

רודי נהג לצלם את התפתחות המדינה ובייחוד את החיים בתל אביב. בתמונה ניתן לראות את רחוב הרצל בתל אביב ובניית מגדל שלום. רודי שם דגש על עומק שדה גדול, קומפוזיציה מאוזנת, תחושה של עומק בתמונה והפרטים משלימים את הסיפור בתמונה.

פליקס לופה

פליקס לופה נולד בשנת 1972 באוקראינה. בגיל שש עלה לישראל והתגורר ברחובות, בשכונת קריית משה. לופה טוען כי עבורו היוותה השכונה חלק חשוב בעיצוב אישיותו ומשהו שמשפיע עליו עד היום בכל מה שהוא עושה.

מאז שנת 1995 עובד כצלם עצמאי, המתמקד בצילומי רחוב ובצילום דוקומנטרי. תמונותיו וכתבות מצולמות שלו מתפרסמות בעיתוני ישראל וכן מגזינים ועיתונים בחו”ל, כמו כן גם בתערוכות בישראל ומחוצה לה. הוא מצלם וכותב טור אישי במגזין הצילום: “קומפוזיציה”.

התמונות של פליקס לופה מיוחדות משום שכל תמונה מאתגרת את האינטלקט בהיבט אחר. התמונות גורמות לך לחשוב קצת אחרת ולהסתכל באופן שונה על התמונה ועל המסר מאחוריה.

בתצלומיו ניתן למצוא, בין השאר, תיעוד של אוכלוסייה ייחודית, בין אם מדובר באנשי דרום סודן, אנשי קובה התמונות המשמעותיות הן אלה המאתגרות את הצופה רגשית. אלו הם הצילומים, אשר מעבר לאמירה האמנותית שנמצאת בהם, עולה מהם אמת פשוטה ועם זאת קשה לעיכול לעתים.

כצלם רחוב שואף לופה לתעד רגע מכריע אחד, בלי עזרים מייפים או מעוותים, תוך כדי שימוש בתאורה הטבעית. הסביבה האנושית וכל מה שנוגע בה כמו חי, צומח ודומם זאת סביבת העבודה של לופה. היא ה”סטודיו” שלו.

צילום שגרתי ברחוב, פליקס ידע להנציח את הרגע, הוא צילם בגובה האובייקטים וניתן לראות את הקשר בין הילדה לכלב, המצלמה אינה מתערבת בסצנה, היא גורמת לנו “להציץ” בתמונה. שימוש בעומק שדה גדול, קיימת תחושה של עומק בתמונה.

בתמונה רואים ידיים, יד אחת מחזיקה נעל עקב ויד שנייה מחזיקה מספריים. הרקע הוא שולחן ועליו מונחים כל מיני כלי עבודה.

קומפוזיציה- התמונה הינה סטטית, מרכזית, היא מרכזית כי ההתרחשות היא במרכז התמונה.

תאורה- התאורה רכה ומפוזרת, ומגיעה מהחלון.

עומק השדה בינוני. החדות מכוונת לידיים העובדות. הרקע מטושטש אבל עדיין ניתן להבחין בפרטים שבו.

אורך המוקד בסביבות ה 24 מ”מ שהוא אורך מוקד קצר עם זווית רחבה.

בתמונה רואים איש מקצוע בתנועת ההשחזה, ובולט הקשר בין עינו של האדם וידיו העובדות שיוצרות קומפוזיציה סגורה.

כשמסתכלים בתמונה, למרות שהתמונה היא סטטית יש תחושה של דינמיות, והעין נמשכת ליד של בעל המקצוע שנמצאת בתנועה ונראית בתמונה כמריחה, כמטושטשת.

התמונה צולמה בבית מלאכה של המותג “שטרן”.

התאורה ששלטה בחדר הייתה תאורת ניאון מהתקרה.
(תאורה מלאכותית)
צילמתי באורך מוקד קצר עובדה זו יצרה עומק שדה גדול.

זווית הצילום היא מלמעלה על מנת להדגיש את עבודת הכפיים של האדם.

בתמונה רואים ידיים של בעל מקצוע שמתיך משהו בעזרת להביור.

בסביבת התמונה ניתן לראות את שולחן העבודה המלוכלך עם כלי העבודה של בעל המקצוע.

התמונה סטטית ויש בה “הרגע המכריע” משום שתפסתי את הרגע שבו הוא הדליק לשנייה את הלהביור.

בעיני היא תמונה מעניינת, מפני שיש את האש, שהעין ישר נמשכת אליה בגלל הצבעים החמים.
התמונה צולמה באור מלאכותי ממנורת השולחן של האדם ועל מנת שהתמונה תהיה מוארת צילמתי אותה מלמעלה ומהצד כדי שיראו את הידיים של האדם.

צילמתי באורך מוקד קצר עם צמצם פתוח בגלל התאורה הדלה וזה מה שיצר את הטשטוש של הסביבה וככה התמונה מתמקדת בנושא התמונה- הידיים העובדות.

בתמונה רואים שתי ידיים באמצע תנועה.

יד אחת מחזיקה מן משטח עם שטיחון שחור והיד השנייה מעבירה מברג מצד לצד על המשטח הזה.

בתמונה יש אלכסון שנוצר מיד ליד.

לפי דעתי התמונה מושכת את העין לא רק בגלל האלכסון אלא גם בגלל שהצבעים בתמונה אפורים וקודרים ואז יש את הטבעת של אבא שלי שמושכת את תשומת הלב ליד שלו וגם יש את הנקודה מזהב באמצע המברגה שמושכת את העין לפעולה עצמה.

התמונה צולמה באור מלאכותי ממנורת העבודה של אבא שלי משום שהאור מתמקד על הידיים העובדות.

התמונה צולמה עם אורך מוקד קצר וזה מה שגרם לעומק שדה גדול. צילמתי את התמונה מלמעלה ומהצד בשביל לתת הרגשה של עומק בתמונה.

התמונה הזו מתמקדת בחלק הזהב הקטן שנמצא על משטח העבודה של בעל המקצוע משום שהוא בדיוק מתיך את חתיכת הזהב למשהו שיהיה בעתיד תכשיט, והוא עושה הכול מאפס.

צילמתי את התמונה עם תאורה מעטה כדי ליצור עניין ולהתמקד בלהביור שעוטף עם האש את הזהב.

התמונה ממוסגרת באופן טבעי עם הידיים שלו כי במקצוע שלו הדבר הכי חשוב זה הידיים.

צילמתי את התמונה מלמעלה בשביל לא להפריע לאדם באמצע עבודתו ובשביל שאוכל לתפוס בתמונה את הידיים עם השולחן בלבד.

ניתן לראות שרוב התמונה בחדות אבל הרקע של התמונה בסוף לא ברור וזה משום שהתמונה צולמה באורך מוקד קצר.

התמונה צולמה דרך מראה ובתוך המראה רואים את אותה התמונה שוב ושוב שזה מה שיוצר קומפוזיציה מעניינת.

צילמתי את התמונה במספרה של אבא שלי, האור במספרה הוא אור טבעי משום שהוא נכנס מבחוץ מחלון הראווה, ניתן לראות שהאור “נקי” ורך.

בתמונה רואים את הספר מגלח את אבא שלי עם סכין, משהו  שכמעט כבר לא רואים.

אומנם הספר בתנועה אבל אני תפסתי את התנועה שלו ובעקבות זה התמונה סטטית.

צילמתי את התמונה עם הגב לדמויות שלי משום שהמראה הייתה בצד השני וכך זה יצא כאילו אני עומדת מולם.

בתמונה יש מסגור טבעי בגלל המגור של המראה.

בתמונה רואים ידיים מחזיקות נעל והידיים מטושטשות.
הטשטוש נוצר בעקבות התנועה של הסנדלר, רציתי להראות אותו באמצע העבודה אז גרמתי למריחה בעזרת מהירות תריס איטית.

התמונה צולמה באור יום עם תאורה טבעית מבחוץ, וקצת תאורת נורה שבאה מהתקרה של הסנדלריה.

בעקבות המריחה אפשר להבין שמדובר באמצע תנועה וזה גורם לתמונה להיות יותר דינמית.

צילמתי את התמונה מול האובייקט על מנת לתת הרגשה לצופה שהוא נמצא ממש באותו המקום כמוני.

בתמונה רואים את הסנדלר מחזיק ביד אחת נעל על משטח ובידו השנייה הוא מחזיק פטיש.
הפטיש מרוח משום שהסנדלר באמצע התנועה, צילמתי את התמונה במריחה על מנת להראות את הסנדלר באמצע מלאכתו.

התמונה מוארת מאור טבעי שמגיע מחוץ לסנדלריה ובנוסף יש תאורה מלאכותית מהפלורסנט מהתקרה.

בתמונה יש הרבה צבעים שמושכים את העין וגם צבעים מנוגדים כמו הצהוב החם של המכונה בניגוד לכחול הקר של החולצה של הסנדלר.

התמונה צולמה באורך מוקד ארוך וכך כל התמונה נשארת בפוקוס בשביל שיהיה ניתן לראות גם את סביבת העבודה של הסנדלר.

בתמונה רואים את אבא שלי יושב בכיסא אצל הספר, הלחיים שלו מרוחות בקצף והספר לידו עומד ומחזיק סכין.

התמונה צולמה ברגע מכריע

משום שהספר בדיוק התחיל בעבודה שלו- לגלח.
התמונה צולמה באורך מוקד קצר וכך ניתן לראות שכל התמונה בפוקוס.

הצבעים בתמונה רכים בגלל התאורה הטבעית שנכנסת מחלון הראווה ובנוסף כל הצבעים בחדר הם צבעים בהירים והצבע השולט הוא לבן.

לדעתי הקומפוזיציה של התמונה מעניינת משום שהתמונה מספרת סיפור וכל הפרטים בחדר מגלים לנו מי הדמויות ואיפה הן נמצאות.

בתמונה רואים את הספר מגלח את אבא שלי בעזרת סכין.

התמונה מתמקדת במיוחד בידיים של הספר משום שצילמתי אותו בדיוק באמצע הגילוח.

בתמונה הידיים של הספר והלחי של אבא שלי נמצאים בפוקוס בשביל להדגיש את עבודת הכפיים של הספר.

התמונה צולמה באור טבעי של שמש שנכנסת מבחוץ וזה מה שנותן לתמונה מראה עדין ורך וככה גם רואים את הקמטים של הספר על הידיים שלו, וזה רמז לעבודה הישנה שהוא עושה.

בתמונה רואים שתי ידיים, אחת מחזיקה פינצטה והשנייה מחזיקה שעון פתוח.

התמונה ממוסגרת באופן טבעי עם הידיים של השען והיא צולמה כאילו מנקודת המבט שלו על מנת שיהיה אפשר לראות איך העבודה נעשית מעיניו של שען.

התאורה בתמונה היא מהאור המוחזר ממשטח העבודה של השען וקצת ממנורת העבודה שנמצאת בצדו.

לפי דעתי התמונה עדינה בגלל שרואים את השעון פתוח וכל הלוח שלו חשוף, וניתן לראות את כל החלקים הקטנים וזה מראה כמה העבודה של שען צריכה להיות מדויקת ועדינה.

בתמונה רואים שולחן מלא בכלי עבודה, לכלוכים וחלקים קטנים, בנוסף רואים את בעל המקצוע מחזיק פינצטה בידו ומנסה להצמיד איתה חתיכת אבן קטנה למשטח.

הפוקוס בתמונה מופנה למשטח הלבן שעל שולחן העבודה משום שהתכשיטן בדיוק מתאים את האבן למסגרת הזהב שתחזיק אותה על התכשיט. הרגע הזה הוא קשה ודורש הרבה ריכוז משום שכל הפרופורציות צריכות להיות מדויקות על מנת שהתכשיט יהיה בצורה הכי טובה.

התאורה בתמונה היא תאורה מעטה והיא מגיעה מהמנורה שעל שולחן העבודה של התכשיטן בנוסף יש עוד אור חלש שמגיע ממשקפת העבודה של בעל המקצוע.

                                סיכום

אני יכולה לסכם ולומר שהעבודה אכן הייתה קשה ודרשה הרבה זמן פנוי, ריכוז, כוחות, חשיבה, יצירתיות והשקעה אבל בסופו של דבר כל זה היה שווה את זה משום שאני חושבת שהעבודה אולי לא הייתה קלה אבל היא הייתה מהנה, אהבתי לצאת לצלם, לגלות זוויות חדשות, מקצועות שונים ומיוחדים.
בזמן עשיית הפרויקט נפתחתי לעולמות שונים כמו צילום מעשי, עבודת כתיבה, ניתוח ואפילו פוטושופ אז אפשר להגיד שהפרויקט ממש העשיר לי את הידע הרבה מעבר לצילום.

אני חושבת שהצלחתי במטרה שהצבתי לעצמי בתחילת העבודה על הפרויקט – להנציח מקצועות “שנעלמים מהעולם”.
אומנם אלו מקצועות ישנים אבל אני חושבת שאין על עבודת כפיים מדויקת שנעשית מכל הלב ומדיוק של שתי ידיים.

רציתי להגיד תודה לכל בעלי המקצוע ששיתפו איתי פעולה בפרויקט ונהינו ממנו לא פחות ממני, ומתשומת הלב שלי.
בנוסף תודה ענקית למורים שהנחו אותי במהלך כל העבודה איה, אלי ושרה.

ביבליוגרפיה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4406785,00.html

http://www.mako.co.il/special-small-business/articles/Article-446e209ca0a9941004.htm

http://www.pitria.com/tag/%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%A0%D7%A2%D7%9C%D7%9E%D7%95-%D7%9E%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%99_%D7%95%D7%99%D7%A1%D7%A0%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%9F

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A6%D7%9C%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%94

http://www.thephotohouse.co.il/

http://www.felixlupa.com/

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%A1_%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%94

https://volcman.wordpress.com/tag/%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%A1-%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%94/