המטריה הגדולה של אבא

טל, שקוראים לו טלטל, קם בבוקר ורצה ללכת אל הגנון.

אך בחוץ היה מעונן וגשם דפק על שמשת החלון:

טיפ-טיפ טף! טיפ-טפ-טף! תיק-תיק-תיק! תק-תק-תק!

אמרה אמא של טל: “היום לא תלך אל הגנון, הגשם דופק על שמשת החלון!”

“הגשם דופק – שידפוק לו! אני אקח את המטריה הגדולה של אבא.”

מהר טל, שתה, אכל, לבש, חבש.את המטריה הגדולה לקח- והלך.

הוא יצא אל הרחוב-

והנה אילנה, שאוהבת בננה, מציצה אליו מן החלון.

קרא אליה: “אל תביטי בחלון, בואי איתי לגנון!”

יצאה אילנה ונכנסה תחת המטריה.

הגשם נוטף, הגשם שוטף, תחת המטריה מי יירטב?

הם הולכים………

והנה בתיה עומדת בחדר המדרגות.

“בתיה, בתיה, את פוחדת מאמבטיה? בואי אתנו לגנון!

מהרה בתיה ונכנסה אף היא אל מתחת למטריה.

והגשם שוטף,הגשם מטפטף, תחת המטריה אף אחד לא יירטב!

הם הולכים……..

והנה יוספה עומדת תחת גגון. קראו לה: “יוספה, יוספה, כלום את יחפה?

עזבי את הגגון ובואי אתנו אל הגנון! ” נכנסה גם יוספה מתחת למטריה.

הגשם יורד, הרוח שורקת, וטלי מפטפט,ואילנה צועקת, בתיה צוחקת ואף יוספה אינה שותקת.

הלכו ארבעתם יחדיו. והנה דרור, המצפצף כציפור, עומד בחוץ ורועד מקור.

קראו לו: “אל תזקוף אוזניים של חמור! בוא אתנו אל הגנון”

מהר דרור ונכנס אף הוא אל מתחת למטריה.

ברק הברק, רעם הרעם

הלכו חמישתם יחד! והנה אפרים אדום-לחיים, נעול מגפים-ומקפץ בשלולית המים.

קראו לו: “הי אדון בוא לגנון!” נכנס גם הוא אל מתחת למטריה.

הלכו ששתם יחדיו. והנה ממול כלבלב וחתלתול מייללים ליד הגדר,

מתרוצצים ומחפשים מקום להסתתר. קפצו דרור ואפרים ונטלו אותם על הידיים. ונשאו אותם אל מתחת למטריה-

ששה ושמחה כל החבריה!

בינתיים- התחילו מתבהרים השמים,

והילדים- שיר בפה ואור בעיניים! וכך בשיר ורון באו אל הגנון.

שמחו כל הילדים עשו מעגל גדול- גם הכלבלב והחתלתול השתתפו במחול!