ספר שורשים – נועה אוחיון

שמי הוא נועה

נולדתי בנתניה, ב 14.04.2004. כאשר נולדתי הורי התגוררו ברחובות בשכירות וקצת אחר כך עברו להתגורר בנס ציונה.

הוריי בחרו לי את השם והם קראו לי כך מפני שזה ראשי תיבות של ניסים ונפלאות עשה השם.

מקור השם נועה הוא מהתנ”ך, נועה היא אחת מחמש בנות צלופחד. היא יצרה תגדים פמיניסטי משמעותי.

כאן, בעצם, נפתח בעצם הסיפור הפמיניסטי הראשון בתנ”ך: “וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד… וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו-מַחְלָה נֹעָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאיִם, וְכָל-הָעֵדָה-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, לֵאמֹר… לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ”.

שם מישפחתי הוא אוחיון. במקורו הוא היה בן דוד אוחיון והוחלט לקצר אותו. שם המשפחה של אמי הוא איליה.

התחביבים שלי הם: ריקוד, ציור, בישול, אפיה, צילום, פיסול ואני אוהבת להיפגש עם החברות שלי.

אני לומדת בכיתה ז’3 בקרית החינוך פארק המדע.

אני שואפת להצליח בלימודים ובעתיד ארצה להיות רופאה או עורכת דין.

אני מאוד נהניתי להכיר את בני משפחתי טוב יותר ומהכנת העבודה. אני מקווה שתהנו מספר השורשים שלי.

אמא

שמה המלא של אימי הוא סיגל פנינה אוחיון. שם משפחתה טרום-נישואיה היה איליה, עיברות של אליהו. מקור שמה הראשון סיגל משיר של אריסן, חמדתי סיגל. שמה השני פנינה קרוי על שם סבתא שלה מצד אימא . היא נולדה בבאר שבע בשנת 1970 לסבתא לילי וסבא ג’קי ז”ל, האמצעית בין אחיותיה: הגדולה דודה מיכל (1968) והקטנה דודה גל (1972) ובגלל גילהן הקרוב , כולן גדלו כחברות טובות. שפת הדיבור אשר בה דיברו בביתה הייתה עברית בלבד. למדה בבית ספר קורצ’ק בבאר שבע וכשהייתה בכיתה ג’ עברו להתגורר בערד. היא התחברה לעיר, לחברים בשכונה והייתה חברה בתנועת נוער של הצופים ויצאה למחנות , ולאש – לילה (כמו פעילות בלילה). היא למדה נגינה: קלרינט, מנדולינה וכינור וניגנה בתזמורות כלי נגינה ותזמורות כלי מיתר והופיעה גם בחו”ל. תחביבים נוספים שלה היו שירה קלאסית וריקודי עם  וכיום התחביב שלה הוא גרפיקה ממוחשבת. בתום 12 שנות לימוד במגמה ביולוגית-כימית. אמא המשיכה ללמוד כעתודאית של חיל המודיעין למזרחנות והוראה בבר אילן ובתום תקופת הלימודים לימדה כמורה חיילת מטעם חיל המודיעין בתיכונים שלוש שנים ערבית והייתה מחנכת כיתה ז’. בתום שירותה הצבאי נסעה ללמוד לימודי תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת הרטפורדשייר באנגליה והכירה חברים מכל העולם. בשובה לארץ, עבדה 10 שנים בחברות הייטק כעוזרת סמנכ”ל שיווק ומנהלת תקשורת שיווקית (מרקום). בחברת נילית בתל אביב והפסיקה לעבוד בחברה זו בעקבות סגירת משרדי תל אביב והעברתם למגדל העמק וגם הפעילות של אינקשור הופסקה והועברה לארה”ב. אמא הכירה את אבא ניר בקורס מחשבים וכעבור שנה וחצי התחתנו בתחילת שנת 2000 באולמי לה קאסה בהרצליה, אבא ואמא גרו בתל אביב, אחר כך רעננה, בהמשך רחובות והתמקמו סופית בנס ציונה. בסוף 2000 נולדה טל, הבכורה המתוקה ובאפריל 2004 נולדתי אני, תוספת מבורכת ואהובה למשפחה. אמא מצאה עבודה בניהול מעונות יום כדי שתוכל להיות זמינה יותר עבורינו והיא עובדת בתחום זה כ 12 שנים עד היום.

יש לאמא חברות כמו גילי ולירז מהצבא וגם דורית , גבי , דויד ומוטי מתקופת האוניברסיטה , עינת וצביה מהעבודה במעון, ולילך, שילה וסנדרה שהכירה בנס ציונה.

בילדותה נהגו לחגוג את החגים אצל דודתה , מרי , האחות הגדולה של אימא שלה , מלבד זה לא ידוע לה על מנהגים ומסורות מיוחדים. מאכלי השבת כשהייתה קטנה היו צ’יפס ושניצל, כי זה מה שאהבה בתור ילדה. אמא זוכרת שבביקוריה המעטים מאוד במשפחה של סבא ג’קי הכינו קובה וקציצות ירק טעימים ביותר. אמא אהבה ללכת מדי שבת לבית כנסת, לרב לבדה או עם אחותה הקטנה גל וביקשה מהוריה שיעשו קידוש בערב שבת.

היום בביתנו מדליקים נרות שבת, מקדשים בערב שבת ומטיילים בארץ ברב השבתות.

אימי מספרת עליי שנולדתי בבית החולים לניאדו בנתניה, בשבוע ה39 להיריון בלידה רגילה במשקל 3.200 וכשהיא הגיעה הביתה הגיעו אליה ואל אבי קרובי משפחה וחברים לבקר ללא הפסקה. היא מוסיפה, שאני ילדה חכמה מאוד, אכפתית ומתחשבת, חברותית וסקרנית והתקשיתי בילדות במוטוריקה גסה, מוטוריקה עדינה ובשליפה, אך הדבקתי פערים בהמשך בעזרת סיוע מתאים. אהבתי מאוד סיפורים והצגות וגם לשיר ולרקוד ושאני ציירת כשרונית ביותר. אני אוהבת מאוד חיות, בייחוד כלבים וסוסים ותחביבי היום הוא הקלטת שירים וריקוד באפליקציית המוזיקלי. אימא מאחלת לי לבת המצווה שתמיד אהיה בריאה, אתן כבוד ואקבל כבוד, אהיה מלאת שמחת-חיים וחיובית, שהחיים יחייכו אליי, שאעסוק במקצוע שאבחר מתוך אהבה, שאבורך בשפע של הצלחה, חברים טובים, שלווה, כסף, אהבה, ושכל מה שארצה – יתגשם לטובה (היא מוסיפה: אמן ואמן) וגם שאצליח בלימודים ושאגיע להישגים גבוהים בחיים.

אמא גאה בי ובטל, שלרב אנחנו חברות טובות, עוזרות ודואגות אחת לשנייה, ומספרת ששתינו אוהבות בעלי חיים, שירה, ריקוד וציור.

אמא מתגאה בכל מקום בציורים שאני ציירתי בגיל 8 ומקווה שיום אחד אפתח כישרון זה:

אבא

אבא שלי נולד ב27.05.1971. שם משפחתו הנוכחי הוא אוחיון. לא היו שמות משפחה קודמים והם לא הוחלפו. הוא הכיר את אימא בקורס מחשבים בשנת 1998, ונישא אליה בחודש מרץ 2000 בהרצליה. יש לו אחות צעירה ממנו ב 9 שנים (שרית) ושני אחים גדולים ממנו ב-4 שנים (גיל) וחמש שנים (דורון). בבית ההורים דיברו עברית.

אבא עובד בחברת הייטק בתור מנהל פרוייקטים. הוא מספר שבתור תחביב הוא אוהב לעשות ספורט , ריצות , הליכות ולשחק כדורסל. בתקופת התיכון והאוניברסיטה , אבא למד מדעי המחשב וניתוח מערכות.

אבא שומר על קשר עם חבריו אסף, מוטי, דיויד ועם חברים מהעבודה.

אבאב היה בנוער העובד והלומד , שירת בצבא בנח”ל ואחר כך היה בשליחות בארצות הברית דרך הסוכנות היהודית.

אבא מקפיד על קידוש בכל שבת, מאכלי שבת זה דג בורי או סלמון בנוסח מרוקאי, עוף ותפוחי אדמה בתנור וחמין בימות החורף הקרים.

אבא מספר עלי שנולדתי בביה”ח לניאדו, את הבריתה חגגנו בהרצליה. באותה תקופה גרנו בשכירות ברחובות ולאחר זמן קצר קנינו דירה בנס ציונה ועברנו לשם. בתור ילדה קטנה אהבתי מאוד לעשות מופעים והצגות עם אחותי, באנו לסלון , ביקשנו את מלוא תשומת הלב וערכנו מופע מאולתר :). עד היום נועה אוהבת מאוד לשיר ואוהבת את אפליקציית מיוזיקלי.

אבא מאחל לי לשנת המצווה: “שתצליחי בכל מעשה ידיך! שיהיה לך שפע של הצלחה , חברים , שלווה , כסף , אהבה , ושכל מה שתרצי – יתגשם לטובה! שתהיי מאושרת ושתמשיכי להיות בת מקסימה!”.

טל

טל אחותי נולדה ב סוף שנת 2000 בבית החולים “לניאדו”. מקור שמה מהתנך: “הרי הגלבוע אל טל ואל מטר עליכם”. גרה ברעננה, אחר כך רחובות ובסוף נס ציונה , למדה בבתי ספר יסודיים ראשונים וניצנים וחט”ב ותיכון בגולדה מאיר נ”צ. טל השתתפה בפרוייקטים רבים כמו: ריקוד , שחייה והתעמלות אומנותית, חוג וטרינריה, רובוטיקה, לימודי מצוינות ב”רון ורדי”, הגינת חליל צד ונציגה ראשונה בחידון התנ”ך של בית ספר ניצנים. כיום היא תלמידת כיתה יא’ בגולדה במגמת קולנוע ומדריכת חניכים בתנועת הנוער לילדים עם ובלי מוגבלויות “כנפיים של קרמבו”.

סבא ג’קי ז”ל – יהי זכרו ברוך

נולד בעירק בשנת 1939 בעיר כרכור. גדל בבית עם חמישה ילדים, הוא וארבע אחיותיו, נולדו וחיו בעירק במצב כלכלי טוב. לאביו הייתה חנות ענקית למשקאות חריפים ואמו הייתה עקרת בית. שני אחיו הקטנים נולדו מאוחר יותר בארץ.

בבית דיברו ערבית עירקית.

חגגו את כל החגים היהודיים. המאכלים המיוחדים שלנו היו קובה, תבית, עוף, בשר, לביבות, דגים, אורז, אפונה, במיה.

סבא עלה ארצה ב 1951 עם המשפחה, הוריו וארבעת אחיותיו. חיו במעברה באוהל בבאר שבע ובחורף עף להם האוהל. אמרו על העלייה שלהם שהביאו את הגשמים כי מאה שנה לא היה גשמים וגם שלג כמו שהיה אז.

ילדותו הייתה בתקופת מלחמת העולם השנייה. האנטישמיות של הערבים בתקופה זאת התגברה מאוד.

בתקופת מלחמת השחרור התנקמו ביהודים וחיפשו בבתים נשק וכדורים.

אף אחד מקרובי המשפחה עזב לישראל וידעו שהגיע לישראל הערבים היו מתנכלים למשפחה שנשארה.

הוריו של סבא הם סלים ואמי אליהו. ילידי עירק.

סבא סיפר על עצמו שהיה ילד שובב וחזק וכשהתנכלו הערבים לילד יהודי היו קוראים לי להגן עליו.

הוא סיפר שנפגש עם סבתא במקרה בבאר שבע. לילי מצאה חן בעיניו וחיזר אחריה עד שהסכימה להתחתן. הם התחתנו בתל אביב בבית הכנסת הגדול.

היה נהוג להכין מוהר לבנות. בנות המשפחה קיבלו תכשיטים לחתונתם.

התחביבים שהיו לסבא ג’קי הם ספורט וכדורגל. תחביב נוסף הוא עבודות נגרות ופרזול, לעבודתו עסק בפיתוחים של עבודות לאומיות.

חי עם סבתא והבנות סיגל מיכל וגל בבאר שבע ואחר כך עברו לגור בערד בוילה . סבא קנה בית בפרוייקט שרונה בתל אביב אליו חלם לעבור עם סבתא, אך לצערנו לא הספיק להגשים חלום זה כי מת ממחלה זמן קצר לפני שהבית היה מוכן.

סבא אהב אותי בתור הנכדה הקטנה והמקסימה, מרגע שנולדתי ושמר עלי בייבי סיטר כשהייתי קטנה ושובבה ופעם אפילו ברחתי לו לכביש.

סבא לא היה בחיים כדי לאחל לי זאת אבל אני בטוחה שהיה מאחל לי את הטוב ביותר, בריאות, אושר והצלחה בחיים.

. יהי זכרו ברוך.

סבתא לילי 

כאשר החלו העפלות הציוניות של “מכבי” עלו הרבה צעירים. אנחנו היינו משפחה ציונית יהודית אדוקה היה ממנהיגי הקהילה. בוקר אחד התעוררנו לאיי חורבות וגילינו שפוצצו לנו את הבית. לא ידענו אם זה הציונים שרצו שנעלה לארץ או הערבים שרצו לפגוע בנו כיהודים. בפיצוץ אבא שלי ומוני אחי נהרגו. באותה העת היינו יתומים מאם (מתה ממחלה כמה שנים קודם) ונשארנו יחד אני ושני אחי ועוד אחות שהיתה נשואה וגרה מחוץ לבית. המצרים שמו יד על הבית ועל הרכוש הרב.

אבא שהיה יליד ישראל, עזב את ישראל כדי לא להתגייס לצבא בטורקי והיגר למצרים. היה לו ולנו ברור שנעלה ארצה ביום מן הימים. היו בבעלות המשפחה גם מוניות והעובדים שלנו היו נחמדים מכרו את המוניות ומעט כסף שהצליחו להציל וחילקו לנו את הכסף והכינו לנו בדים ונעליים חדשים ויפים. הכסף היה בידי אחד האחים שנסע איתנו קודם לצרפת, התבדר וגר במלונות בצרפת במקום לגור במחנה עלייה ובסוף נגמר הכסף והגענו לארץ ב 1949. בהמשך, הגענו לאוהל בחיפה שם בגשם נרטבו כל המזוודות והבגדים התקלקלו וזרקנו אותם. אלברט, אחינו,  דאג לנו, העלה וסידר אותי ואת אחי הקטן רחמים בפנימיה בן שמן ואחר כך בהדסים, שם למדתי תיכון וסמינר למורות.

 “השואה” שלנו הייתה שפוצצו לנו את הבית ונשארנו יתומים מהורים וללא אח.

היינו משפחה ישראלית שהיגרה למצרים כדי לא להתגייס לטורקיה ונשארנו פעילים ציונים לכל אורך הדרך ותרמנו לקהילה וה”ציניות” שחזרנו בסוף לארץ ללא ההורים.

לצערי, אין לנו מתנות שעוברות מדור לדור. מלבד סכום כסף שהצלחנו להציל, המצרים שמו יד על הכל.

ההורים שלי היו משה ופרידה בר נתן. אבא היה דור חמישי בארץ והוריו ברחו עם שלושת ילדיהם מישראל למצרים כדי שלא ישרתו בצבא הטורקי. על אימי אני פחות יודעת כי היא נפטרה כשהייתי תינוקת. אני יודעת שמצבנו הכלכלי היה מצוין.

זיכרונות הילדות שלי הם שאחת לשבוע היו מקבלים תעודות שבועיות וכל אחד היה בא עם התעודה שלו וכולנו הצטיינו חוץ מרחמים שהשתדל להסתיר את התעודה עד כניסת השבת כדי שאבא לא יכעס עליו. בשבת אבא היה רגוע יותר.

אחותי למדה והתחתנה ושני אחי היו מלומדים. היה חינוך אירופאי ודיברנו צרפתית בבית וערבית רק בשביל לקנות במכולת.

כשעלינו ארצה גם עלינו באופן פרטי ולא בעלייה הרגילה. אני זוכרת שאלברט אחינו בזבז את מעט הכספים שנותרו לנו והיצלנו מהחרבות על בילויים, לונה פרק, מלונות, מסעדות וגלידות. אלברט אהב גם להכין לנו גלידות וסטייקים על האש. אותי ואת אחי הקטן הוא סידר בפנימיות והוא הלך חעבוד כקבלן בניין.

נפגשתי עם בעלי סבא ג’קי בבאר שבע אחרי 5 שנות עבודה בבאר שבע בהם עבדתי כמורה. נפגשנו באקראי. התחתנו בתל אביב בבית הכנסת הגדול בשנת 1967. אחרי החתונה יינו במלון הילטון בתל אביב ועברנו לגור בפנטהאוז בבת ים מול הסלע על שפת הים.

התחביבים שלי הם ספורט ובעבר הייתי אלופת צעדות ארבעת הימים וכתבו עלי בידעות ובמעריב. אהבתי מאוד מוסיקה וגם הייתי תולעת ספרים. הייתי מארגנת בנות לעשות קונצ’ים ותעלולים. עשינו תעלול למורה לכימיה ופיצצנו מעבדה.

לגבי המנהגים, חגגנו את כל החגים היהודיים לפי כל הקריטריונים. היהדות הייתה בדמינו. האח שנפטר היה אחד מהזמרים במקהלה בבית הכנסת הגדול במצרים

לגבי מאכלים מסורתיים, אין כאלה. לא זוכרת אוכל מהבית. אני גם לא בשלנית, לא אוהבת את המטבח.

היום אני גרה אצל ביתי הקטנה ובעלה גל וויקטור ומבלים אצל בנותינו בראשון לציון ובנס ציונה. בעלי ג’קי שנפטר בינתציים חסר לנו מאוד אבל אנו משתדלים לערוך מפגשים משפחתיים יחד. גידלנו בנות לתפארת.

סבתא אומרת עלי: ילדה נפלאה ומוכשרת מאוד. אני מאוד קשורה אלייך. אני שמחה שיש לך את כל הנתונים שיכולים לקדם אותך בחיים. מבחינה כלכלית אין לך את המקסימום אבל את יודעת מאוד להעריך מה שיש לך. אחות טובה, בת טובה ונכדה מקסימה.

אני מאחלת לך נעורים מאושרים, להנות מכל רגע בחיים, לנצל את הגיל היפה והצעיר להשתבח, ללמוד, להצליח, לנצל את הסקרנות הטבעית שבך, להיות ילדה טובה, אחות טובה ונכס למשפחה ולעם. מאחלת לך שתמצאי בחברה מקום טוב ביותר ותמלאי כל שאיפותייך.

סבא מוטי 

נולד לפני בעיר קזבלנקה שבמרוקו בתאריך 10.06.1937. ביתו היה בנוי מאבן, נולד בשכונה ענייה, לא היו מים זורמים בבית . הוא גדל בזמן מלחמה – מלחמת העולם השנייה , ובשכונתו נפלה פצצה. הוא מספר כי בזמן המלחמה כמעט לא היה מה לאכול, והוא ואנשים נוספים בשכונתו היו ערים בארבע לפנות בוקר בכדי לעמוד בתור לכיכר לחם , והתור נמשך 3 שעות. בזמן המלחמה הוא לא למד בבית הספר , חלק מהאנשים למדו בישיבה או בחדר , וחלק אפילו בכלל לא למדו. השפות העיקריות היו בעיקר ערבית וצרפתית, ואימו דיברה גם מעט ספרדית וידעה גם עברית , כי היא נולדה בירושלים.

הוא מספר שהיו טקסים מיוחדים בחגים , הם ישבו סביב הסדר, בשבתות ובחגים היו בבית הכנסת, וכתוצאה מזה שלא היה שפע של אוכל היו קונים שם בעיקר סרדינים וצולים אותם על האש , והאורז היה ממש יקר. מאכלי החג במשפחתו היו מאכלים חגיגיים – שעועית עם בשר , לביבות ופסטלים.

בגיל 14 עלה לארץ דרך מרסיי שבצרפת – עיר נמל מקומית, באו לשם באונייה ממרוקו ושהו שם במשך חודש. הוא עלה עם אביו, אימו , ועם אחותו. 2 אחיו הגדולים יותר נסעו לפניהם , ואח אחד נלחם במלחמת השחרור – הוא עלה דרך אלג’יריה לצרפת , ומצרפת לישראל – דרך זו נקראת “הברחת גבול” – מכיוון שהגיע לאחר המלחמה , והתחפש לערבי. כאשר הגיע לארץ הוא הגיע לקפר אשר קוראים לו עין-כרם, ליד ירושליים. בזמנו זהו היה כפר נוצרי אשר לא היה שייך לירושליים.התקופה ההיסטורית בו גדל הייתה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

לאביו קראו חנניה והוא היה רב בבית כנסת. בנוסף, אביו התייתם בגיל צעיר מאוד, הייתה חנות לכלי עבודה והוא היה שליח ציבור. לאימו קראו אריאלה והיא הייתה תופרת והתפרנסה מתפירה. סביו וסבתו הגיעו לירושליים ואז אימו נולדה ב-1900 בערך בירושליים ולקראת מלחמת העולם הראשונה עזבו את הארץ בתור פליטים לאלכסנדריה. הוא מספר שהטורקים היו דופקים בלילה , כל בחור שתפסו היה מתגייס לצבא והמגע היה מתנתק.

אני הייתי ילד טוב(צוחק) אבל , היה לי חוש לביזנס . הדוד שלי היה נותן לי ביום שישי דמי שבוע , 10 פרנק. בגיל 7 . קניתי עם זה בשוק אפרסקים והייתי מוכר את זה בשכונה ומקבל 20 פרנק “

– “אה …. זה סיפור מעניין – עבדתי בעכו , בתחנת הרדיו של עכו וביום אחד קיבלתי הרבה הפרשי שכר (הרבה כסף). בכסף הזה קניתי אופנוע והייתי צריך לעשות לו הרצה. במסגרת ההרצה הגעתי לעמית לעבודה שגר בנהריה. הגעתי לשם ומצאתי את מרים שעבדה עם אשתו בבית חולים באותה משמרת. והשאר היסטוריה….עם האופנוע הזה טיילתי עם מרים כחבר שלה בכל הארץ. כעבור שנתיים התחתנו בעכו על שפת הים ועברנו לגור בעכו חמש שנים.

 בתחילת דרכי עבדתי בירושלים ב”קול ישראל” ובהמשך עבדתי בעכו ואחר כך קיבלתי החלטה לעבור למרכז כדי להמשיך להתפתח. עבדתי בתל אביב בתחנת רדיו “טרמינל אוף ישראל” וגרנו בראשון לציון ובהמשך עברנו לגור בחולון שם אנו גרים 44 שנה עד היום הזה.

– התחתנו בשנת 1964 . הייתה חתונה מפוארת על שפת הים יחסית לאותם הזמנים. היינו באולם צור בעכו על המרפסת המשקיפה לים. חיתן אותנו הרב שהיה תלמידו של הסבא רבא שלי, שהוא היה רב גדול בירושלים.

– עיסוקים ותחביבים: עבדתי בתחנת שידור רדיו כטכנאי אלקטרוניקה בקול ישראל בירושלים, בתחנת שידור של הצפון בעכו ובטרמינל אוף ישראל בתל אביב. בהמשך למדתי אלקטרוניקה בטכניון , עבדתי במכון הטכנולוגי בחולון וניהלתי את המעבדות של האלקטרוניקה. עבדתי במקביל כמרצה לאלקטרוניקה בבתי ספר להנדסאים של אורט נתניה וארט סינגלובסקי.

התחביב שלי הוא מחשבים

מאכלים מסורתיים שלנו הם קוסקוס וחמין מיוחד. בראש השנה כבש עם פירות יבשים ולחם פרנה מסורתי, בכיפור עוף ממולא, בחנוכה ספינג’, בפורים ברקוקשס ועוגיות מרוקאיות, בפסח: קניידלך מיוחדים עם בשר, כבש, דגים, פשטידה בשרית מיוחדת. מתחילת אב עד תשעה באב לא אוכלים בשר ואוכלים כרסה (קלצונה מרוקאי).

– החיים בישראל מצויינים והיום אני מתנדב במקומות שונים: יד שרה, משמר אזרחי, ביטוח לאומי ועוד וגם פעיל פוליטי.

נועה היא הנכדה האמצעית שלי ואהובה עלי מילדותה. הייתי נוסע לרחובות ונס ציונה לעשות לה בייביסיטר והיא היתה מבקשת לנדנדות. היחסים ביננו מצויינים ואני משתדל לראות אותה לפחות פעמיים בחודש.

אני מאחל לנוןעה לבת המצווה שיהיה לי ממנה נחת ושתמצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם. וסבתא מוסיפה שכל משאלותיה יתגשמו ושיהיו לה חברים ותהיה מאושרת.

סבתא מרים 

נולדה במרקש , מרוקו 26.6.44 בבית רגיל עם מצב כלכלית בינוני. הייתה לה ילדות מאושרת והיא למדה בבית הספר אליאנס , דיברה ערבית וצרפתית והייתה בתנועת נוער. החגים והמנהגים שלה הם מימונה בסוף פסח , סוכה מקושטת בסוכות ומאכלים חגיגיים . בנוסף, היא מספרת, שהייתה שמחה מרובה וגיבוש משפחתי .

 בתאריך ה12 במרץ 1956 עלתה למחנה בצרפת – מחנה מעבר , והייתה באוניית ירושליים. זיכרונותיה מהאונייה שהייתה לה סחרחורת – לא אכלו טוב, ובהגעה לנמל חיפה נלקחה במשאיות . בלילה הובאה יחד עם אנשים נוספים לישוב שטרם הוקם – שלומי.הלילה היה לילה חשוך, היא מספרת שכולם לא ידעו איפה גרים, גרו בפחונים, ולא היה קל לחיות . עוד היא מספרת, שהגשם חדר לפחונים אז היא שמה דלי שלא יטפטף גשם, והשירותים היו בחוץ. היא מספרת שאחיה היו ממקימי הבתים, ולכן לאחר 8 חודשים עברו לבתים. לאביה הייתה חצר גדולה, עם ירקות שזרע – עצים , עצי פרי , רימונים ,לימון, קלמנטינות , גפנים , שקדים ולפי דבריה – ממש גינה יפה.

החיים לא היו קלים – אביה עבד במטעי בננות בקיבוץ. הם עשו מבצע עלייה, הערבים המרוקאים קיבלו עצמאותם , והגיעו ע”י בריחה .

ההורים שלה – אביה, אברהם , ואימה שרה , נולדו וגדלו במרוקו, האבא עסק במסחר, ואילו האימא הייתה עקרת בית. בעלה – אב ילדיה וסב נכדיה נפגש איתה באופן אקראי, והיה לו אופנוע שקראו לו למברטה. היא מספרת הייתה חתונה גדולה ויפה מאוד והייתה שמחה גדולה .

החפצים שעוברים אצלה במשפחה מדור לדור הם בדרך כלל כלי תה וחרסינות . היא עבדה בעבר כאחות בבית הספר שבו למדו ילדיה וכאחות בטיפת חלב והיא אהבה מאוד אז וגם כיום לבשל. מאכלים מרוקאיים שנהוגים במשפחתה – במימונה מופלטות , בפסח ביצי דגים , סדר טו בשבט בטו בשבט עם פירות יבשים .

חייה בישראל כיום הם חיים מאושרים ויפים עם כל ילדיה ונכדיה. סבתי אומרת עליי שאני הנכדה האמצעית שלה , שהיא גאה בי , ושאני חכמה ויפה.

היא מאחלת לי לשנת המצווה שכל משאלותיי יתגשמו, שתמיד יהיו לי חברים ושאהיה מאושרת.