אוכלוסייה ויישובים – בנגב

ב ארץ קיימות עדות שונות הרוב יהודים ויש בני עדות נוספות: ערבים, דרוזים וצ’רקסים. בנוסף לכך, המגוון בקרֶב אוכלוסיית המדינה בא לידי ביטוי בתחומים רבים נוספים : בישראל חיים אלה לצד אלה דתיים וחילוניים, עניים ועשירים, תושבים ותיקים ועולים חדשים, דוברי שפות שונות, בעלי רמות השכלה שונות ועוד. תושבי ישראל חיים בכ- 200, 1 יישובים, הפזורים בכל רחבי המדינה. גם צורות היישוב הקיימות בישראל הן מגוּונות: יש בה יישובים עירוניים ויישובים כפריים – ערים גדולות וערים קטנות, מושבים, קיבוצים וכפרים ערביים, יישובים קהילתיים וחווֹת בודדים.

הנגב הוא אזור דליל אוכלוסייה- אזור שמתגוררים בו מעט בני אדם על כל יחידת שטח. 

באר שבע שוכנת בנגב הצפוני. היא העיר הגדולה בנגב והיא מכוּנה «בירת הנגב» כיום מתגוררים בבאר שבע כ -000, 205 תושבים, והיא העיר השישית בגודלה בישראל.. באר שבע היא העיר המרכזית של מטרופולין באר שבע ומתרכזת בה הפעילות המנהלית והכלכלית של הנגב כולו :

ממוקמים בה משרדי הממשלה המחוזיים ומוסדות ציבור מרכזיים, המשרתים את כל מרחב הדרום: בית משפט מחוזי, משטרת מרחב הדרום ועוד.

בנגב חיים כיום כ -000, 220 בדואים. בעבר, מרבית הבדואים שחיו בנגב התגוררו באוהלים. הם נדדו ברחבי האזור והתפרנסו מרעיית צאן. מאז קום המדינה נמצאת החברה הבדואית בנגב בתהליכי שינוי מרחיקי לכת, וכיום מרביתם נמצאים בעיצוּמוֹ של מעבר ליישובי קבע. זהו מעבר היוצר שינוי לא רק בצורת המגורים של הבדואים, אלא בכל תחומי החיים כמעט.

לעוד מידע לחצו כאן 

אקלים בנגב:

מידע על הנגב:

הנגב הוא אזור גאוגרפי המשתרע בחלקה הדרומי של ארץ ישראל. הנגב הוא חלק מרצועת המדבריות העולמית וזו הסיבה לתנאי האקלים השוררים בו. הנגב מכסה כ-60% משטחה של מדינת ישראל ובחלקו הקטן הוא נמצא מחוץ לה. קיימות הגדרות שונות לתיחום המדויק של הנגב, שניתנו על ידי חוקרים שונים. המילה “נגב” בתנ”ך משמשת גם לציון כללי של “דרום”.

מידע גאוגרפי על הנגב:
צורתו של הנגב כצורת משולש בעל זווית חדה, הנמצאת בקצה הדרומי של ישראל בים סוף לחוף אילת. שתי זוויותיו האחרות נמצאות האחת (המזרחית) בחלקו הדרומי של ים המלח והשנייה (המערבית) בים התיכון, מול נפת אשקלון. שטחו של הנגב הישראלי הוא כ-13,000 קילומטרים רבועים והוא כולל את נפת באר שבע וחלק מנפת אשקלון.

מידע כללי על “אקלים”:

אקלים הוא אוסף של מאפיינים מטאורולוגיים, ובעיקר טמפרטורות ומשקעים, הקובעים את סיווגו של אזור גאוגרפי מסוים מבחינת מזג האוויר השורר בו לאורך השנה. מקור השם הוא מהמילה היוונית “klima” שפירושה זווית (של פגיעת קרני השמש בקרקע).

הגורמים המשפיעים על האקלים באזור מסוים הם בין היתר קרבה או ריחוק מגופי מים גדולים, הגובה מעל פני הים, וקו הרוחב.

מידע על אקלים מדברי:

אקלים צחיח, המכונה גם אקלים מדברי או אקלים יבש הוא אקלים השורר בחלקיו הפנימיים של המדבר והוא אקלים קיצוני בדרגת היובש שלו. אקלים זה נע בין קווי הרוחב 20 עד 30.

אחת ההגדרות לאקלים צחיח היא, שכמות המים המתאדים בו מדי שנה גדולה מכמות המשקעים היורדים בו. אזור שבו הטמפרטורה היא מעל 18 מעלות צלזיוס בממוצע שנתי והמשקעים יורדים בו בעונת החורף בכמות של עד 200 מילימטר הוא אזור מדברי הנמצא באזור “האקלים הצחיח”. הצמחייה נמוכה ומעטה מאוד. גידולי החקלאות מושפעים מן האקלים השורר באזור. כמות הגשמים מועטה עד מאוד ואחוזי הקרינה רבים. יצורים חיים בעלי התאמות מסוגלים להתקיים בסביבה זו, לדוגמה, גמל ושיטה סלילנית. גם האדם מתקשה לחיות באקלים זה ואזורים אלה על-פני כדור הארץ דלילי אוכלוסין. חלק מהתושבים הם נוודים וחלקם יושבי קבע בנאות מדבר, באזורים בהם ישנם משאבי טבע, או נופים מיוחדים המהווים מוקדי משיכה לתיירים.

סוג אקלים זה מתהווה במקומות המרוחקים מהשפעה ימית, במקומות הנמצאים בהשפעת אנטיציקלונים חמים ובמקומות הנמצאים סמוך לזרמים אוקיאנים קרים.
באקלים צחיח יש משרע טמפרטורות גדול, כלומר הבדל רב בין הטמפרטורה ביום והטמפרטורה בלילה. בדרך כלל באקלים צחיח יש סופות חול ואבק.

ענפי כלכלה גיא :

התעשייה הכימית – ענף מרכזי התעשייה הכימית היא ענף תעשייה מפותח מאוד בנגב – ענף המתבסס על המחצבים המצויים באזור . שני המוקדים החשובים ביותר להפקה ולכרייה של מחצבים בנגב הם ים המלח , שממנו מפיקים אשלגן , ברום ומלחים נוספים , ואזור צפון-מזרח הנגב , שבו כורים פוספט . חלק נכבד מן החומרים המופקים מיוצא לחו”ל . חלק אחר עובר תהליך עיבוד ומשמש חומר גלם לפיתוח מוצרים שונים , לדוגמה : מהאשלגן שמפיקים מים המלח ומהפוספט שמפיקים באזור צין מייצרים דשנים ; ומהברום המופק מים המלח מייצרים תרכובות המשמשות חומרי גלם לייצור חומרי הדברה , תרופות , מוצרי קוסמטיקה ועוד . התעשייה הכימית בנגב היא תעשייה עתיות הון , כלומר תעשייה המצריכה השקעות כספיות גדולות .

דרושים מאות-מיליוני דולרים כדי : להקים תשתית למפעל – דרכי גישה , מערכות חשמל , מים , ביוב וכדומה ; לרכוש ציוד ומתקנים לצורך הייצור ; ולבנות מערך תובלה למחצבים המופקים מן הים או במכרות . ובשנים האחרונות משקיעים רבות גם בשמירה על איכות הסביבה .

עד היום, רוב כלכלת הנגב מתבססת על מפעלי עיבוד פוספטים – בעיקר באזור הר צין, כריית מעט נחושת באזור תמנע וכן שאיבת מעט גז טבעי שהתגלה בקרבת ערד.

לעוד מידע לחצו על הקישור :

ענפי כלכלה נגב

                              התיירות

כבר הכרנו את הנוף המיוחד של הנגב: את הר הנגב ואת המכתשים, את צורות הנוף המרהיבות שנוצרו באבן בחול האדומה באזור תמנע את ערוצי הנחלים הרחבים בערבה ועוד נופים שאין כמותם בארץ.

בנגב בערבה יש 11 שמורות טבע וגנים לאומיים- למשל מרכז המבקרים במצפה רמון או החי-בר ביוטבתה .

אנשים רבים אוהבים לצאת למרחבים הפתוחים ולטייל בהם.

ואכן, אפשר לראות לא מעט מטיילים בשבילים המסומנים ובאתרי התיירות.

מוקד תיירות בולט בנגב הוא העיר אילת, המושכת אליה תיירים מכל העולם בכל העולם בכל ימות השנה. אילת שוכנת במקום מפגש בין המדבר הצבעוני לבין הים הצלול, שמתקיים בעולם תת-ימי עשיר וקסום,והיא נהנית מהשמש בכל ימות השנה.

לעוד מידע לחצו כאן

מקורת מים טבעים בנגב

במרחבי הנגב פזורים כמה מאגרים של מי תהום חלקם מכילים כמויות גדולות של מי תהום המנוצלים לצורכי האוכלוסייה באזור הנגב איכות המים שונה ממאגר למאגר.

לדוגמא:

אחד המאגרים הגדולים הוא מאגר תת קרקעי שנמצא באזור הר הנגב.

זהו מאגר של מים מליחים כיום מנוצלים מים אלו לחקלאות.

למשל:

במושב ניצני סיני מגדלים באמצעותם ברכות דגים.

הנה כמה מקורות מים שמצאתי בנגב

ברצוני להכיר לכם מעיין אשר נמצא בנגב שמו:

מעיין האהבה:

מעיין האהבה ועין שקט הן שני מעינות במרחק כ.200 מטר אחת מן השנייה מעיין האהבה הוא מאגר קטן של מי תהום

מקור שמו: מעיין זה נקרא כך מכוון שצורת המעיין היא צורת לב.

טבע ונוף                                                                                                                                        

הנגב הוא אזור גדול שיש בו מגוון רחב של צורות נוף והן חשופות לעין המתבונן

יש בו הרים גבוהים, גבעות של חול, בקעות רחבות ידיים ועוד.

לצורות הנוף יש השפעה על חיי אדם באזור, למשל: על צפיפות אוכלוסיה, על צורות ההתיישבות, על פיתוח התעשייה ועל התיירות.

לכן, כדי להכיר את טיבם של יחסי הגומלין בין האדם לסביבה הטבעית בנגב, נתבונן תחילה בתנאי השטח ובצורות הנוף.

מגוון צורות הנוף

נהוג לחלק את הנגב לחמש אזורי משנה, לפי צורות הנוף שאופייניות לכל אחד מהם:

הנגב הצפוני, הר הנגב, הנגב הדרומי, הערבה, הרי אילת-תמנע.

נסקור אותם ונציג את המאפיינים שלהם.

הנגב הצפוני-

הנגב הצפוני הוא אזור לא גבוה שרובו מישורים וגבעות.

בחלקו המערבי של האזור במישור החוף הנגב סמוך לקו החוף, משתרעים שטחי חול מישורים וגבעות חול.

הר הנגב-

הר הנגב הוא הגבוה באזורי הנגב באזור הזה

מצויה מערכת של רכסים משתרעת לכל אורכו.

הנגב הדרומי-

מדרום להר הנגב משתרעים מישור חיון ומישור פארן שכל אחד מהם נקרא על שמו של הנחל הגדול שזורם בו.

אמנם רוב שטחו של האזור הזה הוא מישורי, אבל יש בו כמה הרים.