סיפורה של ביסאן

לפני שנים רבות, בעיר מכה אשר בערב הסעודית, גרה משפחה ממוצעת ולה חמישה ילדים. למשפחה היה דוכן בשוק של העיר ובו היו מוכרים צעיפים צבעוניים ופריטים שונים שבני המשפחה היו מכינים ותופרים בביתם. הבת הבכורה ביסאן הייתה ילדה חרוצה ועזרה מאוד להוריה. בשעות הערב הייתה רוקמת דוגמאות שונות על הצעיפים ומחברת אליהם חרוזים צבעוניים, ולמחרת הייתה מוכרת אותם בדוכן המשפחתי.

מבקרים רבים היו מגיעים לעיר מכה באותם הימים כדי לבקר במקדשים השונים (ובעיקר בכעבה המפורסמת) בהם התקיימה עבודת אלילים והעסקים שגשגו.

המצב הלך והחמיר ומשפחתה של ביסאן התחילה להרגיש מצוקה. אנשיו של מוחמד התחילו להרוס את מקדשי האלילים והמבקרים הפסיקו להגיע אל מכה. אב המשפחה החליט להתייצב מול מוחמד ולהתלונן בפניו על המצב הקשה. הוויכוח ביניהם היה חריף ובסופו של דבר הרגו מוחמד ואנשיו את אב המשפחה.

בני המשפחה קברו והתאבלו על אב המשפחה. ביסאן וקרובי המשפחה רצו להתנקם במוחמד וחסידיו. הם נטלו חרבות והחליטו להצטרף לשבטים שהתנגדו לדת החדשה. אחרי סדרה של קרבות שמעו האנשים שמוחמד וחסידיו יצאו מהעיר ונמלטו לכיוון העיר אל-מדינה.

ביסאן החליטה שהיא לא יכולה להישאר יותר בעיר מכה. “אני חייבת להגיע אל מוחמד ולנקום את מות אבי” חשבה בליבה. היא הצטיידה במים, פיתות ותמרים והצטרפה לשיירת גמלים שיצאה לכיוון אל-מדינה. המסע היה ארוך וקשה. השיירה עשתה את דרכה בחום הלוהט של המדבר הערבי עד שהגיעה ליעדה.

ביסאן הגיעה לעיר אל-מדינה ושם גילתה שמאמינים רבים הצטרפו אל מוחמד. הדת החדשה צברה תומכים רבים ושבטים רבים מהסביבה התאסלמו. גם ביסאן הרגישה שהאמונה באלילים הקודמים אינה משתווה לאמונה באל אחד. כמו רבים סביבה היא קיבלה על עצמה את עקרונות האיסלם. ביסאן התחתנה עם בחור מוסלמי מהעיר. היא התחילה להתפלל חמש פעמים ביום, שמרה על צום ולא שתתה עוד יין. כשחלפו השנים כל תושבי האזור הפכו למוסלמים. גם כשחזרה לבקר בעיר הולדתה מכה, ראתה שתושביה התאסלמו והכעבה הפכה להיות קדושה לאיסלאם.