חייה של משפחה שכולה

שמי עבדאללה נולדתי בארץ ישראל בשנת 1955 בכפר פקיעין שממוקמת בגליל העליון ……

אבי עבדאללה בן לאסעד וזמרד עלה מסוריה לישראל בשנת 1947

גויס לצה”ל במרץ 1949 בעת מילוי תפקידו נפל והובא למנוחות בכפר פק

הניח אחריו אימא בהריון ובת בגיל שנתיים , לאחר שלושה חודשים נולדתי וקראו לי בשמו

אמי זהרה גם היא מכפר פקיעין התחתנה לאבי חייה בקרבתו קרוב לשנתיים וחצי ונפטר , אמי הייתה דוגמא למופת היא הקדישה את כל חייה למעננו אני ואחותי ,ותרה על הכל על מנת שנחיה בכבוד ומאושרים לו החסירה לנו כלום ,היא השלימה את החיסרון של משפחה שכולה ולא נתנה לנו להרגיש יתומים בלי אבא , אבא שלא הכרתי מאז שפקחו עיני בעולם הזה רק שמעתי עליו סיפורים , עד היום באים אלי חבריו יהודיים ודרוזיים ומספרים לי על תכונותיו והגבריות שלו , אני גאה בו מאד למרות שלא הכרתי , הוא גיבור שהקריב את חייו למען המדינה בכדי שנחייה בשלום ושלווה .

כמובן אמי הייתה דוגמא להרבה נשים דרוזיות שבעת שכול הן מקדישות את חייהם למען הילדים והבית , למרות העזרה של המדינה ושל האימא שנתנו לנו הכל ,היו לנו הרבה  קשיים שנתקלנו בהם במשך חיינו כילדים קטנים עזרנו לאימא בהרבה עבודות כמו בחקלאות ובנטיעת אדמות , עבודות יד , מילוי מים והעברתם  לבית……

ברוך השם גדלנו חנכנו התחתנו והקמנו משפחות עם ילדים ונכדים אני ואחותי גרנו אחד ליד השני ואמי גרה איתי באותו בית עם אשתי וילדי לאורך כל חייה ועכשיו אחרי הכל יש לנו ילדים ונכדים שאנחנו תומכים בהם ועוזרים להם בכדי שלא ירגישו מה שהרגשנו שהיינו בגילם קטנים .