אחת ושתיים

צוֹעֲדוֹת הַנַּעֲלַיִם,

צוֹעֲדוֹת אַחַת וּשְׁתַּיִם.

גַּם בַּצֵּל וְגַם בָּאוֹר –

בְּלִבָּן יֵשׁ שִׁיר מִזְמוֹר.

הֵן אָמְנָם עָבְרוּ כְּבָר דֶּרֶךְ –

הֵן בְּשֵׁלוֹת וּמְנֻסּוֹת.

אַךְ חָשׁוֹת כִּי יֵשׁ בָּן עֵרֶךְ –

עוֹד תּוּכַלְנָה לַעֲשׂוֹת.

מְהַלְּכוֹת הַנַּעֲלַיִם –

עַל הַדֶּשֶׁא, בֵּין פְּרָחִים.

מְהַלְּכוֹת וּמְחַפְּשׂוֹת

בְּכָל כָּךְ הַרְבֵּה דְּרָכִים.

מִישֶׁהוּ אוֹתָן צָרִיךְ עוֹד,

עוֹד תּוּכַלְנָה לְהוֹעִיל.

נַעֲלַיִם כֹּה קְלִילוֹת הֵן –

לֹא חָשׁוֹת בְּכֹבֶד הַגִּיל.

מְהַלְּכוֹת הֵן, מְחַפְּשׂוֹת הֵן

וְיוֹדְעוֹת בְּבִטָּחוֹן.

עוֹד תַּגַּעְנָה לַמָּקוֹם

שֶׁבְּדִיּוּק לָהֶן נָכוֹן…