טיול שנתי לרמת הגולן

דְּגַנְיָה א’ היא קבוצת התיישבות הנמצאת בקצהו הדרומי של ים כנרת, כעשרה ק”מ מדרום לטבריה, בתחום המועצה האזורית עמק הירדן.  בהיותה הקבוצה הראשונה ואב הטיפוס לדגם ההתיישבות הנקרא כיום קיבוץ, נודעה דגניה כ”אם הקבוצות” ומאוחר יותר כ”אם הקבוצות והקיבוצים”[1]. מקור השם דגניה הוא בחמשת מיני הדגנים הגדלים בישראל. דגניה א’ (או דגניה, כפי שנקראה עד להקמת דגניה ב’ בשנת 1920) נוסדה בשנת 1910 על חלק משטח של כ-3,000 דונם מאדמות הכפר אום ג’וני שנרכשו על ידי קק”ל ממזרח לנהר הירדן בשנת 1904 בשנת תשמ”א 1981, זכתה קבוצת דגניה א’ בפרס ישראל על תרומתה המיוחדת לחברה ולמדינה בהיותה מופת לחלוציות חברתית-אנושית. כמו קיבוצים רבים, דגניה א’ עוברת תהליך של הפרטה. נכון ל-2013 תהליך ההפרטה עדיין לא הסתיים. בסוף פברואר 2007 הסתיים פרק משמעותי בהיסטוריה של הקבוצה, כאשר בהצבעה בקרב חברי הקיבוץ, הוחלט כמעט בפה אחד להחליף את השיטה השיתופית בשיטה דיפרנציאלית.

בט”ו בשבט תש”ח ניטע בדגניה א’ עץ ברוש לכבוד המדינה שבדרך. עץ זה נקרא עד היום עץ המדינה. במקום נטמנה מגילה שנכתבה על ידי יעקב פלמוני. העץ מרשים ומתנשא לגובה. לידו לוח הנצחה עליו כתובה המגילה.

הארבל הוא מצוק הנמצא בצפון ישראל במזרח הגליל התחתון, מצפון-מערב לטבריה, מצפון לבקעת ארבל. הר ארבל מתנשא לגובה 181 מטרים מעל פני הים, כ-390 מטרים מעל הכנרת.

גיאוגרפיה- מול ההר שוכן הר הנקרא הר ניתאי, על שמו של ניתאי הארבלי, (תנא מתקופת הזוגות) שחי במקום. בנחל ארבל, שאורכו כ-10 קילומטרים, נובעים כמה מעיינות, בהם עין אסעד, עין נתאי ועין ארבל. בבקעת ארבל ליד ההר הוקמו ארבעה יישובים – כפר זיתים, ארבל, כפר חיטים ומצפה.

היסטוריה בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית היו במקום יישובים יהודיים. במקום התיישבה לאחר החורבן משמרת הכהנים ישוע. ליד מושב ארבל, בחלקו הצפוני, נמצאים שרידי ארבל הקדומה ובהם חורבות בית כנסת קדום, שהיה בשימוש עד אמצע המאה השמינית, בריכות אגירה ומתקנים חקלאיים וכן, במדרון אל נחל ארבל, קברים ומערות קבורה חצובים בסלע.

גמלא הייתה עיר יהודית ברמת הגולן שחרבה במרד הגדול בסוף ימי הבית השני. חפירות נרחבות התקיימו בגמלא מ-1976 ועד 1991 בניהולו של הארכאולוג שמריה גוטמן. היום מהווה אתר החפירות של העיר גמלא חלק משמורת הטבע גמלא ונחשב לאתר תיירות חשוב. סך השטח הבנוי של העיר היה כ-180 דונם, שטח שנחשב גדול בעת העתיקה.  שמה של העיר נגזר מהשם “גמל” על שם ההר דמוי דבשת גמל עליו היא שכנה. היסטוריה- העיר גמלא מוזכרת בתלמוד כאחת מהערים המוקפות חומה מתקופת יהושע בן נון. ככל הנראה, עוד קודם לכך, בתקופת הברונזה הקדומה היה במקום יישוב שחרב. לאחר שיבת ציון התיישבו במקום צאצאי הגולים. המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי כבש את העיר מידי מתיוונים או מושלים הלניסטיים במאה הראשונה לפנה”ס ויישב בה יהודים, מתוך כוונה לאכלס את אזורי הסְפר של ממלכתו.

 במהלך החפירות נתגלה בית הכנסת של גמלא, שמקורו כנראה בתקופה ההרודיאנית.

נַחַל גִּילְבּוֹן (בערבית: חלקו העליון ואדי דֵיר סְרָס, על שמו של כפר בדואי, בסמוך, חלקו המרכזי, ואדי דַּבּוּרָה, על שם הכפר הבדואי דַּבּוּרָה, בסמוך, משמר שמו של כפר דבורה היהודי מתקופת המשנה והתלמוד וחלקו התחתון וָאדִי גָ’לָבִּינָה על שם הכפר הבדואי במוצא הנחל) הוא נחל ושמורת טבע במרכז רמת הגולן, הידוע גם כ”נחל דבורה” ולאורכו שני מפלי מים גדולים: מפל דבורה, המזרחי יותר, ומפל גילבון הנופל מגובה של כ-40 מטרים וממוקם כמה מאות מטרים במורד הנחל. השמורה נמצאת כ-4 ק”מ מצפון-מזרח לקיבוץ גדות.

שמו העברי ניתן לו לפני מלחמת ששת הימים ב-1965 כאשר רק חלקו התחתון של הנחל היה בתחום ישראל. הוא נבחר בשל הדמיון לשם גֶ’לַבִּינָה – שמו של כפר בדואי זעיר במוצא הנחל, בין המוצבים הסוריים. על פי זאב וילנאי מקור השם באחד ממיני קטניות הנזכרות בתלמוד ירושלמי – גילבונא.

הַר חֶרְמוֹן הוא ההר הגבוה ביותר בישראל. נמצא בגבול הצפוני-מזרחי של ישראל ונחשב לחלק מרכס מול הלבנון, העובר גם בלבנון ובסוריה.

שטח החרמון מחולק בין לבנון, סוריה וישראל. פסגת ההר היא בגובה 2,814 מטרים מעל פני הים ונמצאת על הגבול בין סוריה ולבנון כ-14 ק”מ מצפון מזרח למוצבי ההר הישראליים. הפסגה הגבוהה ביותר בתחומי ישראל היא כיפה בגובה 2,236 מטרים מעל פני הים, הנמצאת מערבית למצפה שלגים שגובהו 2,224 מטרים מעל פני הים ומצפון-מזרח לרכבל העליון שבאתר הסקי.

להר חרמון יש ארבעה שמות בעברית – חרמון, שניר, שריון ושיאון.

גאוגרפיה- הר החרמון הוא רכס צר וארוך, חלק מרכס הרי מול הלבנון. כיוונו של רכס החרמון מדרום מערב לצפון מזרח. אורכו כ-60 ק”מ. שטחו הכולל כ-1,000 קמ”ר שרובם בשטחי סוריה ולבנון, 70 קמ”ר משטחו נמצא בשטח ישראל. גבולותיו של החרמון הם: מדרום נחל סער, ממערב בקעת הלבנון, מצפון נהר ברדה וממזרח אגן הניקוז של נחל אעווג’.