“אדם מדליק נר מנר, הנר דולק וחברו אינו חסר”

  שלום לכולן, אנחנו מתקרבים לחג החנוכה, חג החנוכה הוא חג האור

.בשיא החורף, כאשר הלילות ארוכים וחשוכים, קבעה המסורת היהודית להדליק נרות ולהאיר את הבית וסביבתו הקרובה

.על פי המסורת, הדלקת הנרות מטרתה לפרסם את נס חנוכה

.ניתן גם לפרש את הדלקת הנרות באופן סמלי ולבחון את המשמעות של האור כמסמל תכנים מסוימים

.בשיעור זה נבחן את האור כמשל לנתינה

,כשם שהנר מפיץ את האור שלו, כך יכול כל אחד מאתנו להפיץ ברבים את האור שלו – את עצמיותו, את כישרונותיו הייחודיים

.את התכונות בהן הוא מצטיין ובכך ליהנות את הרבים

בשביל ההתחלה, אתן מוזמנות לבצע את המשימה הבאה

במשימה הנ”ל ראינו 2 סוגי נתינה, נתינה של דברים מוחשיים (כמו מתנות)

‘ונתינה של דברים מופשטים יותר כמו חיוך, אמירת שלום וכד

.כעת אתן תצפו בסרטון קצר על נתינה , זהו תוך כדי צפייה את סוגי הנתינה שציינו

כעת נלמד קטעים ממקורות שונים ביהדות העוסקים בנושא נר להאיר

:לאחר כל קטע לימוד, יש לענות על השאלה שמתחתיה

אחד ההבדלים בין נרות שבת ונרות חנוכה – אשר הנשים מצוות בשניהם – הוא: את נרות החנוכה מדליקים לאחר שקיעת החמה, בלילה, אך את נרות השבת מדליקים לפני

השקיעה, בעוד יום. בנוסף לכך, מספר

הנרות שמדליקים בכל ערב שבת לא משתנה, אך בנרות החנוכה מוסיפים והולכים בכל לילה.

מכך יש ללמוד, שאין לאדם להסתפק בכך שהוא מאיר את ביתו שלו באור התורה והמצוות והמאור שבתורה, האור הפנימי של התורה – תורת החסידות; עליו להאיר גם את ה”רחוב”, כפי שמרמזים נרות חנוכה (שמקומם הוא על פתח ביתו מבחוץ). בנוסף לכך: כאשר שורר חושך ברחוב, אין להסתפק בהדלקת נר אחד, אלא על האדם להיות מוסיף והולך – לשוב ולהוסיף נרות חדשים, להגדיל את הכוחות ולהרחיב את העבודה עוד ועוד. לפי שיטת חסידות חב”ד המבוססת על היסודות של אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל (מתוך שיחה של הרבי)

עני על השאלה הבאה

“וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה”
המנורה, תפקידה היה להאיר את המקדש, וממנו את העולם כולו. כשם שהאירה המנורה את העולם, כך צריך האדם להאיר את כל סביבתו, ולקרב כל יהודי שפוגש אל דרך האמת. הדרך המעשית להצליח במשימה, היא ע”י צמצום הרצון לקבל לעצמו בלבד, והמעבר המודע אל רצון חדש, הרצון להיות צינור לנתינה, המעביר דרכו את השפע החומרי והרוחני גם אל האחרים – זהו הרצון החדש – לקבל על מנת להשפיע.

עני על השאלה הבאה

“כאדם שמדליק נר מנר, הנר דולק, וחברו אינו חסר” (במדבר רבה, פרשה י”ג)
כאשר יש חדר חשוך ובו נר אחד דולק, ולידו אלפי נרות כבויים, יכול הנר הדולק הבודד, להדליק את אלפי הנרות הכבויים, ואף על פי כן לא תצמצם אצלו ההארה. התוצאה שלבסוף יאירו בחדר אלפי נרות – כך על דרך המשל, יכולה נתינה של יהודי אחד בודד, לסחוף אחריה יהודים רבים, להדליק את נשמתם, וליצור בעולם כולו הארה גדולה.

עני על השאלה הבאה

“וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם” – מסביר רש”י: “למה משה דומה באותה שעה? לנר שמונח על גבי מנורה, והכל מדליקין הימנו, ואין אורו חסר כלום” (במדבר פרק יא, יז)
זהו היופי שבעולם הרוחני, כאשר אדם עוסק בללמד או בלהפיץ תורה לאחרים, ובנתינה ללא תנאי, הוא כמו מדליק מהנר שלו נרות רבים אחרים. כשם שלנר הראשון בחדר לא תחסר מהאש, ולא משנה כמה נרות הדליק, כך גם לאדם, המשפיע מעצמו שפע לאחרים – לא יחסר לו שפע לעולם, אלא נהפוך הוא, בזכות הנשמות ש”הדליק”, גם הוא יתמלא בשפע חדש, ולכלל ישראל יימשך, באופן זה, שפע רב ביותר.

מסביר הרבי מילובביץ: “שׁחוֹבת כּל ואחד היא לקרב את אלּוּ, שׁאוֹר נשׁמתם נעלם וּמכסּה, וּלהעלוֹת וּלהדליק את ה”נר ה’”, עד שׁ”תּהא שׁלהבת עוֹלה מאליה” (לקוטי שיחות ח”ב, עמוד 316 – מתוך ‘לקראת שבת’)
כלומר שיש לקרב כל יהודי ולתמוך בו עד שיצליח בכוחות עצמו, שלא חלילה יידלק בהתלהבות של רגע, ואז מיד יכבה – אלא, יש לתמוך בו, עד שיוכל להאיר גם הוא מעצמו, ואור הקדושה ייתפס בו (שיוכל הוא להיות “שׁלהבת עוֹלה מאליה”).

עני על השאלה הבאה

“נקראת התורה אור, שהיא מאירה לאדם מה יעשה” (מדרש במדבר רבא י”ד, כ”ב)
כל יהודי צריך לתת מעצמו גם לאחיו היהודים, לאפשר גם להם את הזכות “להדליק” את נשמתם – לקרב אותם, לשלוח אליהם דברי תורה מחזקים, לתת להם מכוחותיו, להעניק גם להם מן השפע הרוחני שקיבל, כדי לעזור גם להם לגלות את אור ההשפעה העליון , ואת דרך האמת.
רק כך נצבור די כוח רוחני בישראל, כדי להאיר את העולם כולו באור התורה, לקרב את בואו של מלך המשיח, ולהגיע אל הגאולה האמיתית והשלמה, במהרה בימנו ממש.

עני על השאלה הבאה

ולסיום, כל בת תכתוב בקצרה על מקרה בו עשתה מעשה של נתינה והאם זה תרם לה ובמה.

לביצוע לחצי כאן

 משימה:  תיצרו סיפור קומיקס קצר המדבר על נתינה לאחר לאור מה שלמדנו עד כה.

ליצירת הקומיקס לחצי כאן