נִסִּיתִי הַכָּל

נִסִּיתִי פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר אֶת הַכָּל:

לָלֶכֶת, לַחֲזֹר, לִהְיוֹת וְלַחֲדֹל,

לְקַבֵּל, לְהִתְכַּחֵשׁ,

לֶאֱהֹב אֶת מַה שֶׁיֵּשׁ…

לִמְחוֹת, לְהִתְנַגֵּד,

לְפָרֵק, לְאַחֵד,

לִשְׁתֹּק, לְדַבֵּר,

לְהִתְרַחֵק, לְהִשָּׁאֵר,

לְהִגָּמֵל, לְהִתְמַכֵּר,

לְהֵאָבֵק וּלְוַתֵּר,

לְהַרְגִּישׁ אֶת הָעֶצֶב, לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה,

לְהוֹדוֹת, לְבָרֵךְ, לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה…

וְכָל מַה שֶׁנִּסִּיתִי – לִפְעָמִים עָבַד,

לִפְעָמִים מַמָּשׁ לֹא, וְנִשְׁאַרְתִּי לְבַד…

וְאַחֲרֵי שֶׁנִּסִּיתִי הַכָּל כִּמְעַט,

גִּלִּיתִי שֶׁאֵין שׁוּם שִׁטָּה אַחַת –

אֵין “שְׁבִיל שֶׁל זָהָב”, שֶׁמּוֹבִיל לְאוֹצַר,

אֵין “לַחַשׁ קְסָמִים”, שֶׁפּוֹתֵר כָּל דָּבָר,

אוֹ אוּלַי… יֵשׁ כָּאֵלֶּה בְּאֹפֶן כְּלָלִי,

אֲבָל, בֵּינְתַיִם, לֹא בִּשְׁבִילִי…

וְיֵשׁ לִי תְּחוּשָׁה (רַק בֵּינֵינוּ, בְּסוֹד),

שֶׁכָּכָה זֶה אָמוּר מַמָּשׁ (לֹא) לַעֲבֹד…

כִּי אִם הָיְתָה מִתְגַּלָּה הַ- “שִׁטָּה”

אָז מִיָּד אַשְׁלָיָה כְּבָר בָּאָה אִתָּהּ:

הַאַשְׁלָיָה שֶׁיֵּשׁ תְּשׁוּבָה וּמָזוֹר,

אוֹ שֶׁיֵּשׁ בִּכְלָל “מַשֶׁהוּ” שֶׁצָּרִיךְ לִפְתֹּר,

וְשֶׁרַק כְּשֶׁאֶמְצָא אֶת הַתְּשׁוּבָה הַכְּמוּסָה,

רַק אָז אוּכַל לָנוּחַ, בְּסוֹף הַמַּסָּע,

וְלָדַעַת שֶׁ “הַגָּבִיעַ הַקָּדוֹשׁ” כְּבָר אֶצְלִי,

וְשֶׁהַכָּל כְּבָר פָּתוּר בָּחַיִּים שֶׁלִּי…

וְלַמְרוֹת שֶׁזֶּה סִפּוּר מַקְסִים וְכוֹבֵשׁ,

וְהַלֵּב מִשְׁתּוֹקֵק לְהַאֲמִין וּמִתְעַקֵּשׁ…

מְבִינָה עַכְשָׁיו, שֶׁזֶּה רַק… סִפּוּר.

וְאֵין מַה לִפְתֹּר – כִּי הַכָּל כְּבָר פָּתוּר.

וְאֵין שׁוּם “תְּשׁוּבָה”, כִּי אֵין שׁוּם “חִידָה”

וְאֶפְשָׁר

לַעֲצֹר

וְלָנוּחַ.

תּוֹדָה!

התחברתם למסר?

רוצים עוד?

מוזמנים באהבה לפה:

פינוקים לנשמה

(: