יעיעבחל

“יונתן, בוא לאכול ארוחת ערב” קראה אמא ליונתן, בנה השני, אשר שיחק עם חבריו הדמיוניים. “אבל לא באלי!” אמר יונתן בכעס. “אני רוצה להמשיך לשחק בחוץ!” “אבל כבר מאוחר וצריך לאכול, להתקלח וללכת לישון.” אמרה אמא “אבל אני לא רוצה!!!” “אתה רוצה שאני אבוא לקחת אותך בכוח?” שאלה אמא בטון רגוז. “תבואי את לא תצליחי” אמר יונתן בטון מלגלג. “יונתן אתה ילד בן עשר כבר ואתה יודע שלא מדברים ככה לאמא” אמרה אמא, עזבה את החלון ויצאה החוצה. כעבור כמה דקות ראו השכנים את אמא של יונתן גוררת אותו בכוח והוא בוכה וצורח.

אמא ויונתן הגיעו הביתה כועסים ועצבניים אחד על השני. “יונתן” אמרה אמא “לך למיטה לישון!” “אבל אני רעב” ענה יונתן “אתה לא רצית לבוא קודם אז זה בעיה שלך! לילה טוב” אמרה אמא והלכה לחדרה להתארגן לשינה. יונתן ניצל זאת והלך למטבח לקחת משהו לאכול כי הוא היה נורא רעב.