משל מנקודת המבט של הדמות

התעוררתי בבוקר, השמיים היו צלולים, ציפורים צייצו
מעל ביתי הקט. יצאתי מביתי והלכתי אל הפארק.
כשהגעתי ראיתי שהארנב, שהיה ידוע כשחצן
לא קטן, התחרה בריצה מול חבריי וצחק על
כולם כשהפסידו.
אמרתי לארנב שיפסיק, אבל הוא צחק עלי ואמר: “מי אתה שתגיד לי מה
לעשות?!” השבתי לו שאני הצב ואני מגן על חברי. הוא אמר לי: “אם אתה רוצה
להגן על חבריך תוכל להגן על כבודם בכך שתתחרה מולי מחר בצוהרי היום,
מתחת לעץ הצפצפה. אם תגיע בזמן (חחחחחההה) נראה מי הטוב ביותר

כל חיות היער רצו שאנצח ויכתירו אותי למהיר ביותר ביער, אך הארנב רימה
ואכל את כל העשב כדי שיוכל לקפוץ גבוה ורחוק כדי לנצח. אבל החסידה
ראתה אותו וגילתה לי. הלכתי לינשוף כדי להתייעץ איתו הוא אמר לי פשוט
ללכת והארנב יפסיד.
הגעתי לעץ הצפצפה ב- 12:00 בדיוק. הארנב התמתח, גם אני התמתחתי
כשהחסידות התעופפו התחלנו לרוץ, לפחות הארנב התחיל… אני הלכתי
ולקחתי את הזמן. כשהארנב הגיע לחצי הדרך הוא לא ראה אותי והלך לישון
בצד הדרך. הוא חלם על הניצחון שהוא רץ לקו הסיום ואני עוד בהתחלה
ופתאום הוא התעורר.

הוא לא ראה אותי והוא הלך לישון בחזרה. הוא חלם, כך
הוא אמר, על ניצחונו ושאני עוד בהתחלת המסלול ומכתירים אותו למהיר ביותר
ביער. כולם צחקו עלי ואף אחד לא רצה להיות חבר שלי. פתאום, כך סיפר לי
הארנב, הוא שמע תרועות ניצחון. הוא התעורר וראה שישן במשך חמש עשרה
דקות. הוא לא ראה אותי מתקדם במסלול וכשהתעורר הוא התחיל לרוץ כדי
לעקוף אותי. הוא רץ יותר מהר מצ’יטה, אבל הצלחתי לקרוע את נשל הנחש (קו
(.הסיום של התחרות

הארנב קפץ לדשא, בכה וילל שהוא רוצה קרב חוזר, לא הסכמנו. אני לא
צחקתי על הארנב והוא התחבא. לא רצה לראות אף אחד. ידענו שהוא התבייש
ולא רצה לראות אף אחד, כי הוא הרגיש שאכזב אותם. אבל בסוף הוא יצא
אחרי שנה שכבר אף אחד לא זכר את התחרות, רק אנחנו.
מוסר השכל: לא לחשוש משום אתגר!!!