יאנקו מן העיר התחתית / תיאודור

                                                                              איזה דמות בחרנו?

אנחנו בחרנו את הדמות תיאודור (התוכי של יאנקו) מכיוון שאנחנו התחברנו מאוד לדמות זאת כי היא באה ממבט שונה לגמרי, הוא לא בן אדם, הוא חיה.

לכתוב את סיפור זה מנקודת המבת של תיאודור תהיה משימה מאתגרת ומהנה.

.יום אחד יפה כמו לכל יום קיץ יאנקו נתן לי גרעינים לפצח

כעבור זמן מה שני ילדים לבושים באדידס פרצו לחצר הבית והסתכלו על יאנקו שהיה נכה על כיסא גלגלים חשמלי עם גלגלי שטח שני הילדים הזרים התחברו אל יאנקו מאוד וחלקו ביחד סיבובי נרגילה.

.למרות כל הריבים על הנרגילה שלושת החברים הגיעו בסוף להסכמה

שוקה אהב מאוד לשחק משחקי כדור במיוחד כדורגל אך יאנקו לא יכל לשחק משחקי כדור כי היה נכה אך דבר זה לא מנה משוקה לשחק בכדור בחצר

פעם אחת פגע בכלובי הכדור והעיף את הכלוב מן העץ וכנפי נפגעו יאנקו הגיע מיד בדק את כנפי ואמר שאני צריך לנוח שלושה ימים.

בזמן ששוקה היה משחק במשחקי כדור יאנקו ואיתמר  שיחקו בטאקי שוקה אף פעם לא הבין את מטרת המשחק שלשוקה היה נמאס לשחק לבד בכדור הילדים היו מוציאים את הטלפון שלהם ומשחקים בריידר אפילו לי היה טלפון והייתי משחק איתו התחרנו למי יש את התוצאה הכי גבוהה במשחק

בזמן שהחברים שתו אלכוהול  שוקה הציע ללכת לים יאנקו סירב מכיוון שהיה נכה אך שוקה הזכיר לו שהוא על כיסא גלגלים חשמלי עם גלגלי שטח ,יאנקו השתכנע והסכים ללכת אך ביום אחר מכיוון שאמו תחזור במהרה והיא לא מסכימה ליאנקו ללכת לים (אני פחדתי מאוד ללכת לים בגלל שאני לא יודע מה מחכה לי שם ואני פוחד במיוחד משחפים ויש הרבה כאלה בים).

שוקה פתאום נזכר באמו שכל כך אוהב וכל כך רגיש אליה ושאל את יאנקו העם יש לו אבא יאנקו השיב “אבא שלי מת במלחמה. הגרמנים לקחו אותו”שוקה הבין מאוד את יאנקו.

נשתררה שתיקה שוקה קימט את מצחו פתאום עקר ממקומו ופנה אל השער וכך נפרדנו. יאנקו אמר לי להגיד שלום וצרחתי צריחה עבה ובה אמרתי “שלום שלום שלום”

מאותו יום ההינו באים ליאנקו כל יום ומידי פעם ההינו מציעים לו לבו עמנו לטיולים בעיר. שוקה אמר כי נוכל לדחוף את הכיסא אפילו במעלי הרחוב אל העיר העליונה.

פעם יאנקו אמר לשוקה ולאיתמר שהוא שונא את הרוסים מכיוון שאמו של יאנקו ויאנקו היו פליטים ברוסיה.

בוקר אחד שוקה ואיתימר הקדימו לבוא לחצר,יאנקו היה לבוש במעיל שחור וכלובי היה על ברכיו.

מדי פעם ההייתי פורש את כנפי ומשמיע צווחה מכיוון שלא הבנתי לאן הולכים והייתי מאוד לחוץ.

התחלנו ללכת ברחוב אבל לא הבנתי לאן,ופתאום ראיתי את הים ומיד הבנתי שהולכים לשם.

איתמר ויאנקו היו לבושים בבגדי ים נייק וכפכפי אדידס.

עברנו ליד ארובות ענקיות שפולטות הרבה עשן,לא הבנתי מזה עד שאיתמר הסביר למה משמש ארובות.

מדי פעם היו שומעים צפירות של אוניות,וראיתי כמה שחפים ומיד חשבתי איך זה לחיות בטבע לבד.

הגענו לים ואיתמר ושוקה נכנסו לים בזמן שאני ויאנקו ישבנו על מחצלת והדלקנו פחם לנרגילה.

יאנקו דיבר איתי עד ששוקה ואיתמר חזרו.

אני מאוד התרגשתי מהמראה הצהוב של החול ומהצבע הכחול של הים וצווחתי וטפחתי בכנפי.

יאנקו הכניס את ידו לארנקו והוציא כסף כדי לקנות מהפיצוציה.

שלושת הילדים שתו XL,ולי קנו גרעינים שחורים.

בדרך חזרה נשמעה הזעקה ורצנו למקלט,בדרך למקלט שוקה לקח את הכיסא של יאנקו ולחץ על הכפתור טורבו,שוקה ואיתמר רצו אחרי יאנקו,ויאנקו קפא במקומו והרפה מכלובי,למזלי הרב איתמר תפס בכלובי , יאנקו ישב כמעולף על כסאו, כל הכלוב שלי התנענע בגלל טפיחות כנפי וממש ממש רציתי לצאת.

שוקה מצא את פתח המקלט וגלגל אליו את הכיסא. במקלט היה צפוף ומידי פעם נשמעו התפוצצויות חזקות שטלטלו את הקירות, יאנקו פחד נורא וכיסה את פניו במעילו ואני נרגעתי בזמן הזה.

המטוסים התרחקו ושררה דממה, יאנקו נרגע והביב סביב בעניים נפחדות.

יאנקו הבית בשעונו והבין שאמו חזרה מהעבודה רצנו במהירות לביתו של יאנקו. בדרך ראינו כמה מן הפליטים עומדים בחבורה.

במרכז החבורה עמדה אישה, ישר הבנתי שזה אמו של יאנקו, האמא צעקה לעברינו ופרצה בבכי היא התחילה לרוץ אילינו וסתרה לשוקה בכף ידה הימנית.

יאנקו התחיל לרעוד והוא רצה לומר משהו אך בסוף לא הוציא מילה מפיו. לפי מה שאני מכיר את שוקה הוא לא שותק כאשר מתעסקים איתו אך בפעם הזאת שוקה שתק הסתובב ופנה לביתו, איתמר הצתרף אליו הניח את הכלוב והלך אחרי שוקה.

                                                                                הסוף!

רפלקציה:

רותם מירון: אמר והמציא מה לכתוב מתוך הסיפור לפעמים כאשר לא הבנו מה צריך לכתוב גם כתב, המנהיג הגבר, הגיע כל ימי העבודה.

ברקן הרמתי: כתב וקצת המציא מה לכתוב ערך, סגן מנהיג, הגיע כל ימי העבודה.

אידו מלאכי: כתב 2 עמודים,עוזר סגן מנהיג, הגיע 2 ימי עבודה בגלל תאונה ששברה לו את היד.

מגישים:

רותם מירון

ברקן הרמתחי

אידו מלאכי