מכירים מסתבכים וכמעט מתים

אנו בחרנו בדמות של נדב מפני שכאשר אנו מסתכלים מנקודת המבט שלו הכי פשוט לנו לשכתב ולפרש את הסיפור.

בימי המבצע בעזה פינו אותנו מן שדרות שהיתה די קרובה לרצועה לאורנית שנמצאת במרכז הארץ.

עם משפחתי עבר גם שוקה חברי שהיה גר בפנימית בית הספר שלמדנו בו לאחר שהוריו התגרשו.

אמא שלו גרה בחולון ומהנסיעות אליה הוא למד הרבה על הרחוב ועל התמצאות כי הוא נוסע עליהם לבד.

באורנית תמיד היה משעמם אז הסתובבנו ברחובות,שחקנו כדורגל,ראינו טלוויזיה ושיחקנו פליסטישן.
יום אחד ששוטטנו ברחובות ראינו ליד ספסל ילד על כיסא גלגלים.

“פניתי אליו “איך קוראים לך?” הוא ענה לי “יאנקו

שאלנו אותו למה הוא נמצא שם לבד? הוא ענה לנו שהוא תמיד משועמם שהוא בבית ואמו בעבודה.

יאנקו שאל אותנו עם אנחנו יודעים לשחק שחמט, אמרתי לו שאני יודע קצת שחמט ויאנקו אמר שהוא יודע לשחק בפלייסטיישן ובכדורגל.

“.אני ויאנקו שיחקנו קצת שחמט על הספסל. לאחר הרבה פעמים שיאנקו ניצח אותי שוקה כבר השתעמם ואמר “בואו כבר נילך לשחק כדורגל

יאנקו אמר שבגלל שהוא נכה הוא לא יכול לשחק.

המשכנו לדבר קצת על סדרות טלוויזיה ומשחקי מחשב ונפרדנו לשלום.

יום יום אני ושוקה חזרנו לדבר ולהיות עם יאנקו, החברות בינינו התחזקה למרות שכולנו היינו אנשים שונים. יאנקו היה מאוד חכם ורציני, שוקה חיפש כל הזמן  פעילות וצחוקים ואני,אני היתי בין שניהם המחבר.

יאנקו תמיד הסתובב עם טלפוןלא עזב אותו לשניה. זה היה מאוד מוזר אז שאלנו אותו למה.

הוא ענה לנו שהוא מסתובב כל הזמן עם טלפון כי הוא מפחד, הוא סיפר שהוא מפחד מפיגוע ושהוא חייב להתעדכן ולעדכן את אמו כל הזמן.

לא כל כך הבנו מה הפחד הגדול שלו מפיגועים הרי זה דבר שגרתי בישראל.

הוא סיפר לנו שהוא נכה לאחר שנפצע בפיגוע באוטובוס שהפך אותו לנכה וגרם למות אביו.

קמנו לבוקר חדש והלכנו לשכנע את יאנקו ליסוע לתל אביב.

לאחר שיכנועים רבים הצלחנו לשכנע אותו ליסוע איתנו באוטובוס לתל אביב.

הגענו לתחנה ולאחר חמש דקות ראינו את האוטובוס.

יאנקו פחד אך לסוף עלה לאוטובוס, הכנסו את הכיסא גלגלים של יאנקו לתא המטען והתחלנו בנסיעה.

כל הזמן הקשבנו לשוקה רק הוא ידע באמת איך להגיע לתל אביב בתחבורה ציבורית.

כשנכנסנו לתל אביב יאנקו נרגע והבין שהפעם הגיע בשלום.

לאחר רבע שעה של נסיעה שמענו פיצוץ אדיר ויאנקו נבהל ונכנס לפאניקה.

האוטובוס שלידנו התפוצץ בדיוק כמו בפיגוע שנפצע יאנקו

שוקה צעק עלינו לצאת מהאוטובוס,הוצאנו ליאנקו את כיסה הגלגלים וברחנו משם.

כשהגענו למקום בטוח יאנקו התקשר לאמו וסיפר לה שאנחנו בתל אביב ואת כל מה שקרה.

כעבור זמן קצר אמו של יאנקו באה לאסוף אותנו, נכנסנו מהר לאוטו ונסענו בחזרה לאורנית.

כל הדרך שתקנו. כאשר הגענו לאורנית אמו של יאנקו ביקשה ממני ומשוקה לעלות לביתם.

ישבנו בסלון וראינו את סיקור האירוע בחדשות.

אמו של יאנקו אמרה בקול מבוהל: “מה חשבתם לעצמכם שנסעתם לבד לתל אביב? איך הגעתם לשם בכלל?”

שוקה סיפר לה שהוא ידע איך להגיע באוטובוס ושהוא הדריך אותנו.

אמו של יאנקו התעצבנה מאוד, הזילה דמעה וסתרה לשוקה.

אני ושוקה יצאנו משם עם ראש מורכן ולא חוזרנו לביתו לעולם.

:רפלקציה

חלוקת העבודה בינינו הייתה שאור הכתיב את הסיפור וקורן הקליד על המחשב.

לקחנו מהעבודה הזאת שאפשר להסתכל על סיפורים ויצירות ספרות צורה שונה, יצירתית ואפילו להשתמש בדימיון.

למדנו שדימיון יכול לעזור לנתח ולהבין יצירות ספרות טוב יותר.