בְּרוּכִים הַבָּאִים לְאֶרֶץ הַמְּצֻלָּעִים שֶׁיְּדוּעַה גַּם בְּשֵׁם אֶרֶץ הַקַּוִּים הַשְּׁבוּרִים הַסְּגוּרִים.

אֶרֶץ הַמְּצֻלָּעִים הָיְתָה יְדוּעַה בַּכָּךְ שֶׁכֻּלָּם בָּהּ חֲבֵרִים טוֹבִים.

בַּמְּדִינָה זֹאת כָּל הַצּוּרוֹת הָיוּ מְסֻדָּרוֹת בַּמִּשְׁפָּחוֹת, וּלְכָל צוּרָה הָיְתָה אָח וְאָחוֹת.

יוֹם אחד מֵאִיטַלְיָה הָרְחוֹקָה הִגִּיעָה לַמְּדִינָה צוּרָה קְצָת מוּזָרָה,

לִמְשֻׁלָּשׁ פִּצָּה הִיא הָיְתָה דּוֹמה, וְנִצָּה הָיָה שָׂמָה.

נִצָּה, מֶשולָשִׁית הַפִּיצָה, שֶׁהָיְתָה בְּאֵזוֹר חֲדָשָׁה

חִפְּשָׂה מִשְׁפָּחָה לְהִשְׁתַּיֵּךְ אֵלֶיהָ בַּזְּמַן הַחֻפְשָׁה.

מִיָּד פָּנְתָה לַמִּשְׁפָּחָה מַקְסִימָה וּבִקְּשָׁה לְהִצְטָרֵף אֵלֶיהָ כחברה.

“שָׁלוֹם לך… אֲנִי מַרְגִּישָׁה מְאוֹד בּוֹדְדָה וַאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת מַחֲסֶה,

הַאִם תּוּכַלי לְסַפֵּק לִי אוֹתָהּ גְּבֶרֶת מְשֻׁשֶּׁה?”

“יקרה שֶׁלִּי” אָמַרה הגְּבֶרֶת “בְּמִשְׁפַּחְתִּי יֶשְׁנָם הֲמוֹן מְשֻׁשִּׁים שבנוים מִשֵּׁשׁ צְלָעוֹת וְשִׁשָּׁה קָדְקוֹדִים.

אֵלֵינוּ אֶת לֹא שַׁיֶּכֶת אֲבָל אֵין לֵךְ מִמָּה לְהִתְיָאֵשׁ, צאי לַדֶּרֶךְ וְהַמְשִׁיכִי לְחַפֵּשׂ”.

הִמְשִׁיכָה נִצָּה, מֶשולָשִׁית הַפִּיצָה, עַד שֶׁהִגִּיעָה לְעוֹד מִשְׁפָּחָה.

דָּפְקָה בַּדֶּלֶת, בַּפַּעֲמוֹן צִלְצְלָה, חִכְּתָה דַּקָּה וְהוֹפִיעָה מוּלָהּ צורה מיוחדת במינה.

“כְּבָר לַיְלָה וְחֹשֶׁךְ וַאֲנִי פּה חֲדָשָׁה… הַאִם אוֹכל לְהִצְטָרֵף אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּחָה?”

“אוֹי חֲמוּדָה אֲנַחְנוּ מְאוֹד רוֹצִים… אֲבָל לקבלך לְצַעֲרִי רַב אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים.

כִּי הֲרֵי הסתכלי בְּעַצְמך אֵיךְ אֲנַחְנוּ נִרְאִים, לְכֻלָּנוּ חָמֵשׁ צְלָעוֹת וַחֲמִשָּׁה קָדְקוֹדִים.

לְצַעֲרֵנוּ, את לֹא יְכוֹלָה לְהִתְקַבֵּל לַמִּשְׁפָּחָה אֲבָל אֲנַחְנוּ מְאַחֲלִים לך הָמוֹן בַּהַצְלָחָה.”

הָלְכָה נִצָּה, מֶשולָשִׁית הפִּיצָה, וְכִמְעַט הָיְתָה מְיֹאֶשֶׁת וּכְשֶׁרָאֲתָה אֵיזוֹ מִשְׁפָּחָה שָׂם

בָּאֹפֶק נֶאֶלְצָה לֶאֱזֹר הַרְבֵּה אומץ בִּכְדִי אֵלֶיהָ לָגֶשֶׁת.

 .אָב הַמִּשְׁפָּחָה נִרְאֶה בחור קְצָת מְרֻבָּע אַךְ לַנִּצָּה הַמִּסְכֵּנָה לֹא הָיְתָה בְּרֵירָה

“שָׁלוֹם” אמרה נִצָּה בַּהִסּוּס “הַכִּסֵּא הַזֶּה תָּפוּס? אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת מִשְׁפָּחָה אֵלֶיהָ לְהִצְטָרֵף

ושנחייה כֻּלָּנוּ בַּשִּׂמְחָה וּבַכֵּיף”.

אָב הַמִּשְׁפָּחָה הִתְבּוֹנֵן ואמר: “את פָּשׁוּט צוּרָה מְשֻׁגַּעַת!!

נִרְאֶה לֵךְ בָּאֱמֶת שֶׁאֶת צוּרָה מְרֻבָּעָת??”

“הֲרֵי כֻּלָּם פֶּה יוֹדְעִים שֶׁאֶת לָעוֹלָם לֹא תִּהְיִי שַׁיֶּכֶת לַמִּשְׁפַּחַת הַמְּרֻבָּעִים!”

“אֲנִי לֹא מְשֻׁגַּעַת” אָמְרָה נִצָּה, משולשית הפיצה בְּכַעַס, “אֲנִי בַּכְּלָל לֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת

אֲלֵיכֶם שַׁיֶּכֶת! אֵלֵךְ לְחַפֵּשׂ לִי מִשְׁפָּחָה אַחֶרֶת!”.

הִמְשִׁיכָה נִצָּה,מֶשולָשִׁית הַפִּיצָה, בְּדַרְכָּהּ. עֲצוּבָה וְאֻמְלָלָה.

וְחָשְׁבָה שֶׁלָּעוֹלָם כְּבָר לֹא תִּמְצָא מִשְׁפָּחָה.

אַךְ לַפֶּתַע פִּתְאוֹם רָאֲתָה מֵרָחוֹק בֵּית מְשֻׁלָּשׁ עִם דֶּלֶת משולשת וְעָלֶיהָ שלט מְשֻׁלָּשׁ עִם

שֵׁם מִשְׁפָּחָה לתִּפְאֶרֶת: משפחת הַמְּשֻׁלָּשִׁים.

שמחה נִצָּה,מֶשולָשִׁית הַפִּיצָה, וּלְעַצְמָהּ חָשְׁבָה, הִנָּהּ הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת בָּטוּחַ תְּקַבֵּל

אוֹתִי בָּאַהֲבָה!!!!

מָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים?

הַאִם נִצָּה,מֶשולָשִׁית הַפִּיצָה,

תִּתְקַבֵּל בְּשִׂמְחָה אֵצֶל מִשֶּׁפָּחַת הַמְּשֻׁלָּשִׁים

הִתְבּוֹנֵן אָב הַמִּשְׁפָּחָה אָדוֹן מְשֻׁלָּשׁ בַּצּוּרָה הַמּוּזָרָה וְשׁאַל:

“מָה?? לָמָּה שֶׁאֶתֵּן לך לְהִצְטָרֵף לַמִּשְׁפָּחָה –

תראו אוֹתָךְ כֻּלֵּךְ מְרֻשֶּׁלֶת, לֹא בָּרוּר אִם אַתְּ יְשָׁרָה אוֹ מְעֻגֶּלֶת.

אֲנִי יקירתי קַו שָׁבוּר סָגוּר וּמִבְּלִי לְהַעֲלִיב כן, לְהִצְטָרֵף לַמִּשְׁפַּחְתִּי לֵךְ אָסוּר!”

דְּמָעוֹת עָלוּ בְּעֵינֶיהָ שֶׁל נִצָּה, משולשית הֵפִיצָה,וְהִיא רָצְתָה מֵאֶרֶץ הַמְּצֻלָּעִים לִבְרֹחַ

אַךְ לַפֶּתַע שָׁמְעָה קוֹל חַלָּשׁ קוֹרֵא לָהּ לַעֲצֹר וְלֹא לִשְׁכֹּחַ

שֶׁאוּלַי לְאֶרֶץ הַמְּצֻלָּעִים הִיא לֹא שַׁיֶּכֶת,

אֲך יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ דַּי קְרוֹבָה עִם חֲבֵרִים שֶׁדּוֹמִים לָהּ.

גַּם הֵם לֹא שַׁיָּכִים לַמִּשְׁפַּחַת הַמְּצֻלָּעִים אֲבָל הֵם לֹא פָּחוֹת מְיֻוחָדִים.