אלה מלחי אלבום עלייה של רות פדרמן

סבתא רבתא שלי רות פדרמן,

עלתה לארץ מצ’כיה בשנת 1939 ב-30 בנובמבר.

סבתי נולדה בצ’כיה בתאריך 1.4.1926, היה לה אח מבוגר ממנה בחמש שנים אשר נפגע בלידה וסבל מנזק מוחי.

כשהייתה בת שנתיים המשפחה עברה לפראג,כיוון שאבא שלה היה אדריכל.

אבא שלה נפטר בשנת 1933 מסרטן,והם היו צריכים לעבור לדירה יותר קטנה, ולהשכיר בה חדר לדייר משנה.

בתמונה משמואל רואים את אביה של סבתי ארתור.

בשנת 1938 התנאים בצ’כיה נעשו קשים וסבתי לא יכלה ללכת ללמוד בבית הספר, לבלות בפרקים, נאסר אליהם ללכת לתאטראות,

  וגם הטילו אליהם לתת למדינה את כל הכסף והתכשיטים שלהם.

אמא שלה הבינה שעומדת לפרוץ מלחמה גדולה באירופה ושליהודים לא יהיה טוב שם.

אז היא שלחה את סבתי לתנועת הנוער תכלת לבן,כי היא ידעה שהיא תוכל לעלות איתם לארץ.

בתנועת הנוער הם למדו על הארץ על המולדת ומדי יום ראשון הם הלכו לטיול.

אמה ניסתה להשיג לה סרטיפיקט ילדים לעליה לישראל.

אבל אמה לא יכלה לבוא איתה משום שלא היה לה מספיק כסף לעוד סרטיפיקטים וגם בגלל שאחיה הנסי היה נכה.

סבתי הייתה אמורה לעלות על רכבת לאנגליה,שהייתה אמורה לצאת ב-2 בספטמבר 1939 יום לפני פרוץ המלחמה,

אבל הגבולות כבר היו סגורים וסבתי לא הגיעה לרכבת.

בסופו של דבר הרכבת לא יצאה וכל הילדים במשלוח נספו במלחמה.

בתמונה משמואל רואים את הסטרפיקט של סבתי.

מכיוון שסבתי לא הלכה לבית הספר רשמה אותה אימה לבית הספר לציור אופנה,

התכנון המקורי היה שלאחר לימודיה היא תלך לבית הספר הריאלי ללמוד תכנון אופנה בפריז.

בתמונה משמואל רואים עיצובים שסבתי עיצבה.

לבסוף סבתי ובת דודתה אווה קיבלו סרטיפיקט לארץ ישראל.

ב-27 בנובמבר 1939 סבתא עלתה לרכבת בפראג שלקחה אותה לעיר הנמל טריאסט באיטליה.

בטריאסט הם עלו על אוניית מעפילים חוקית בשם גלילה.

במשענו באונייה רבים חלו במחלת ים אבל סבתי הרגישה מצויין, משום שאווה היתה קטנה מסבתי היא הייתה צריכה להשגיח אליה רוב הזמן.

כשהגיעו לתל אביב האונייה נאלצה לעגון בלב הים ואל החוף הם הגיעו רק בסירות קטנות.

האונייה יצאה לדרך ב-30 בנובמבר 1939 והגיעה לנמל תל אביב ב-4 בדצמבר.

בתמונה משמואל רואים את הילדים שהיו העלייתה של סבתי.

בארץ סבתי גרה אצל דודתה אירמה ודודה יולק וילדיהם דני בן השמונה ושולה בת השלוש.

סבתי התחילה ללכת לבית הספר בנווה צדק יחד עם עוד חברות שעלו איתה מצ’כיה, יחד הם החליטו לייסד גם בישראל את התנועה תכלת לבן.

היא גם הכירה הרבה חברים  והייתה מאוד  פעילה, טילה בארץ וגם הלכה לים בפעם הראשונה.

בתמונה משמואל רואים את האנשים שהיו עם סבתי בכיתה.

לסבתי היה גם קשה בארץ משום שהיא התגעגעה לאימה ואחיה ופחדה שהם ימותו במלחמה ששררה בצ’כיה,

וגם משום שב-1940 הטילו על תל אביב פצצות.

באירופה המלחמה המשיכה ואימה ואחיה נשלחו למחנה טרייזנשטאט ומשם לאושוויץ שם נרצחו בשנת 1944.