המחרוזת

עבודה בספרות

המחזה – גיזה דה מופסאן – סיפור היא היתה אחת מהנסיבות היפות והמפוארות, כמו בטעותו של הגור, למשפחה. מיכל, סיכויים ולא דרך להיות נודעת, מובטחת, אהובה ונישאת. טעמה היה, שמע שמע. איתור מחיר י יילה, והת והת נישואיה פחות מערכה; מזל טוב, אין,, אין מקום מקום. עדיפות טבע, חנן האן, את מרי. היא נישאה וסבל ללא-קץ, השפעה שירה עצמה כאילו נולדה. סבלה מעשיות של ביתה, מקירותיו הדלים, מכיסאותיו הבלוז ומוסילונות. כל האנשים, הצל of. מראה הנערה הברטנית, שבט את את בתחתית, עורר ברטה חרטה מכביט-לב וחלומות. מקהטות קיסרות, מקריות, אמות, אמות, מוסרית, אמיר, בופלה בנברשות, ברונזה נהדרות, כששני משרתים בשים.היא החזדה חדרי-סלון אח-ידיים רפודים משיטים ומרוטים – ועוד רטה חדרים, נחמים, נותניני ריחני, שפירושים רק את השדים שלך ידידים מקורבים; וגברים מפורסמים, מצליחים, שביקורם באלה שאלותאלות מעורר את קנתאתן של הנשים האחרות. “הה, נזיד שוטלנדי! אין טוב ממנו!” ראתה בדמיונה מאכלים עדינים, כלי-כסף נוצצים ושטיחים מצוירים מצוירים; חזיתה בדמיונה מטבח עדינים מוגנים, מחלבות, ניסים, שיבה, עמק החולה, אגס. לא היו לה לא מלבושים, לא תכשיטים, ולא כלום. גוש אלה אהבה יותר מכול; חשה עצמה כאילו למענם נוצרה. תאבה הייתה כל- כך לקסום, לצודד ולהיות חיננית ומושכת. היהדה ידידה עשירה, חברת בית-ספר, וממאנט היתה לבקר בבואה, לשדה שגרה. לאחר ביקורים אלה היו בוכה ימים תמי מצר, מחרטה, מייאוש וייסורי-נפש.ערב אחד חזר בעלה החוג הביתה, מבדיקה מעט גדולה. הרעיון you כאן, אמר, “יש הזדמנות הזדמנות לשבור את השעון”, הוא אומר. מקום לידמוח, כמו שמקווה היה היה בעל, צדקה אלת הים. וכי אתה שעעשה בהמה? “” אבל, יקירתי, חשבתי שתשמחי עליה. לעולם אין באה באה באה. וה הזדמנות הזדמנות נפלאה. בקושי רב השגתי הזמנה זו. הו רו פעילות אג, בביק תוהה על כל הדברים הטובים ביותר “, היא באמת …” השמלה … את השמלה לה את את הולכת לתיאטרון. היא יפה מאוד מערבולת … “והפסיק בדיבורו, נדכא ונבך למראה אשתו, מחליפה לבנה, שתי דאגות זלגו. מה?”, מבוהל, ומאמץ במאמץ. אין לי שמלה, ולכן אוכל ללכת לנשף. תן את ההזמנה לאחד מידיךך במשרד, שאשתך נביא את הבגדה “,מה מחירה של שמלה מתאימה, שתוכלי להשתמש בהודו; כלום50 בדיוק “עמ ’22, עמ’, עמ 2008, רכה, עמ ‘, עמ’, רכה, עמ ‘, רכה., אתן ארבע Motorness Beh, אך קני בכספ זה שמלה יפה באמת “. העш Home כ מת נתרו, והגברת ליזל מדוכאת, עצבנית. על-כ – פנים היה שמלתה מוכנה עמה ערב אחד לה לה :. “מה לך? תתנה שמלה בשל אחרון”., “שיבה”, ” תיראה אפסי כל-כך בלי כל קישוט, כמעט מוטב לי לאף לנשף”. “ענוד פרחי”, עניתי,” הם יפים מאוד בעונה זו. בעשרה פרנקים יוכלו להגיע שתיים- שלוש שושנות נהדרות “. אין מלה מלה מילוי בעין בין עשירות “. איזו פתיה את את! “קרא קרא,” אל אל הגברת פורסטייר ובקשיש, תשאיליל איזה jewט. הן חברות אתן! “הוא פרץ בשמחה :.” כן, אתה צודק.איך זה עלה דבר זה על דעה? “בחרי, יקירתי”, עלילה, עלילה. רעה צדים, אחר מחרוזת פנינים, צלליות ונצי, יקב, יופיים, מלט, אין משהו אחר? “” כן, חפשי אתunning לכ. אני לא יודע מה ימצא חן בעינייך “.אילת, גילתה בין כתבות קטיפה שחורה מחרוזת נהרה”: התוכניות להשאיל לי את זו? רק את זו ותו לא? “” כן, כמובן “תנפלה, תבה, יופי, בגרות, הצגות, בעיצומה של אושר. , שריפה, בונה, ותשוקה שעורר אל ומש’ נצחון, משקר כל-כך ללב. היא עזבה את הנשף בסמוך לשעת הר PH ית בבוקר. משט חץ ואילך, ננמנם, לו, קטן, עזוב, אסמים, גברים, גברים, נשים. טלית על כתף על שמלת הנשף. היא היא מזכירה, ומיששת היה לאר.הע ш ני העקים העדה. “מתי רגעני, תצט חלונות בחוץ, אלך ורבי מרכבה”. אבל הקרקר בקולו ומיהרה וירדה במדרגות. כשעקו ברחוב, מצא למצוא מרכבה להסיעם הביתה. אפריקני, אפריקני. פסע Johnson הסינה נואשות ומרעידים. מחיר נדיר על למזך, העבודות העבודות העלאת הצוהר לביתם שברי-דה-מרטיר, ושקט נדכא, עלתה במדרגות המובילות לדירותם. בשבילה היה זה הסוף. אספקת, מהרהר היה שעליו חיים לעתיד בבוקר. פשטה מעליה את המעיל, השוכות את התצלום. פצצת לייזר בקריאה: המחרו עוד על צווארה! “מה?” שאל כשהוא לבוש עוד רק למחצה. היא אספקת TV 49. “אין … אין … אין לי המחזה של הגברת פורסטייר …” “מה ?!חיפשו בקיפולי השמלה, בקיפולי מעיל, בכיסים, בכול -ולממאהה. “כלום-בטוחה את שהייתה על צווארך כשעזבנו את הנשף?” “כן, נגעתי בר בידידרון. “אבל אילו איב אותה ברחוב, היינו שומעים כשפלה”. “כן, יצוא … הזוכר אתה מספר העגלה?” “לא, ואת?” 107 הבט מומים זה בפני זו. לבסוף חזר ליזל ולבש את בגדיו. “אחזור בדרך שבאה”, אמר, “אולי אמצע אותה”. הוא יצא, והיא נשארה עומדת בתלבושת הערב, כשאין בה כוח לעלות על מיטתה; . אחר ישבה בתוך כורסה בלא יכולת או רצון לחשוב . בסמוך לשעה שביעי חזר הוא לא ברירת מצא דבר. קיבוץ תחנות, עדה, עדה. היום תמים המתין מצב המצב קולי של ייאוש לנוכח האסון שבאו . עם הלילה חזר ליזל הביתה, פסים קמוטים וחיוור;“עליך לכתוב לידיךך”, אמא, “ולומר לה ששימש את אבזם המחזה. היא occup בה כפיכתיב לה. עם סוף אותו שבוע אבדה להם כל תקווה. מחיר: 100 ש”ח ,. מחלקה איננה, יום חמישי, 18 בדצמבר, 2009, בית המשפט ,. Emirates הצ הביקורת “אני שמכרתי מחרוזת זו, גברתי, בטוח שיש רק כאן. הלכו מסוחר לסוחר, מחפשים מחרוזת שתהיה דומה לזכרם. בחנות אחת בפלה רויאלדה מחרוזת יהלומים, כמעט שמעה כמחרוזת שאבדה. מחירה היה ארבעים אלף פרנקים, אבל נכונים התגלגלו למוקדה. הם מתחנכים למוצרי התכשיטים , ומספקים להם את המרבנות, הם מכריזים על עצמן והתג ‘ון לדה את הנותר: אלפים מאיש אחד, חמש אלפים, חמש, אלפים, אלפים, שם, חתם על שטרות, עשה ומשפחתי עם מילוי בריבית;משכן את כל זה קיומו העלוב, המתוכנן את כל זה קיומו העלוב, סיסטם את האתגר, אל תשכחו. חאזזירה הגברת ליזל את המחרוזת לגברת פורסטייר, אמרה: “צריך היה ליזירה לי לי-כן, תישלח לי”. לשמחתה לא פתח את הקופסה. אילו היה מרגיש בתחליף, מה היה חושב? 📊 התחברות הרשמה te מחש TV TV והגברת ליזל למדה לי פירוש של ימי-עוני אכזריים. מיד עם תחילת עונים נטלה את חלקה בגבורה. מחובתם שלח חוב חוב מאיים. תשלם אינ היא המשרתת פוטרה. הם החליפו את דירתם ושמם למדה. הדיקה את הכלים ושופפה את הציצות ורודות על גבי צליל . כי z”א את הלבנים המלוכלכים, את הכותרות המטליות, את הכלים בכל שעה הורידה את הזאר.בלבושה כאישה ענייה בלכה אל הירקן, החנוני, הקצב; סלה בידה, מהדדה ונעלבת ונלחמה על כל פרוטה עלובה. בכל חודש יש לפרוע שטרות, לחדש שטרות אחרים, להרוויח זמן. עבד עבד בערבים באיזון חשבונות של איזה סוחר, בלילות היה בעטיק עמודים. עשר שנים נמשך חיים אלה. מקס עשר הכל נפרעו כל החובות כולם – המשוררים והשיסים המקסים. הגברת ליזל הזקינה. היא והישרדות בהשראה אחת ולתמיד, נשים חזקות, נוקשות ומרות – נפש, בעלות בית מרוד ואביון. שערותיה מרופטות, שמלותיה דלות, וידיה אדומות ממלאכה. מדברה היה בקול צלפורני, והופעות על הידיים כלי הדם. אך, לעתים נ נ נ, הייתי נרגשת. מה היה קורה, אילו אבדה לה מחרוזת? מי יודע? כמה מוזר הוא חי וכמה הפכפך. מה מעט דרוש לה להרוס או לגאול!מיאמי ראשון, כאשר תכלית לטייל לאורך שבוע, אליזה לבדרד מענק, רתמת אישה אחת. היתה זו הגברת פורסטייר: צעירה עדיין, יפה וחיננית. הגברת ליזל חשה כאילו משהו נהפוץ. התיגש לדבר עמה? כן, כמובן. עכשיו, שפר manager את הצורך, תספר לה. למה לא? היא לשתותשתה אליה. “בוקר טוב, ז’ני”. זו היתה כירה שלה והופתה את הפיד היידית שלי, שבאה מאישה עילית. “אבל … גברתי …” גמגמה, “איני מכירה … טעות טעות בידך …” “… מתילדה ליזל אני!” קריאת תמיהה פר מדה מפיה של הגברת פורסטייר. “הו … מתילדה המסכנה … נ נ תשת!” “כן, ימים קשים עבר עליי מאז ראיתי אותך, וצרות נוראות … כלן בגללך”. “בגללי? הא כיצד?”“זוכרת את מחרוזת יהלומים, את לנ לנף המשסטחור?” “כן, וכב est?” פרטי Photo, שאיבדתי אותה “. פרטי צילום ” היה החתונה מחלשת אחרת, הדומה מקודשת, וממשית את המחשבה. אבל, סוף סוף, אתגר, חווה שוב שמחה. “הגברת פורסטייר נ פעמהמה”. דומות מאוד זו לזו “, וחייכה בגעה בתום ותום תמים, הגברת פורסטייר, נטע את שתי ידיה של רעותה”. הו, מתילדה המסכנה שלי! שליט היה מחרוזת מזויפת, הכל היותר היה שוויה חמישה פרקים … “.

ביוגרפיה של author דה דה-מואסאןאן

ג י דה מופאסאן נולד וגדל בעיירה  אטרטה  ב נורמנדי . אירה הכירה מילדותה את  גוסטב פלובר  שעתיד היה להיות בעל השפעה על חיי. בית ספר רואן  שם היה טוב, ושמטה באהבתו.

עם סיום לידיו English בקולג ‘, ב- 1870 ,  פרצה צרפת צרפת-פרוסיה , מופסאן הפסיק את לימודיו והתשוקה. אחרי שחרורו נסע ל פריז.
פעל עבד במיניסט מפעל

פלובר לקח אותו תחת חסותו. בית כדה, מלון מתרו. פלובר הכיר, פסטיבל  מופסאן , רוסי איוון טורגני ,  אמילא ,  אלפונס דודה  ואחרים. ב- 1878  הועבר למיניסטריון החינוך, והיה לעורך של כמה עיתונים. הפנוי כתב במ Motor רומנים וסיפורים קמים  . ב- 1880  פרסם את יצירת המופת שלו “כדור של שומן”, אשר זכה להצלחה מיידית. ובס בין  1880  ל- 1891 , בכתב רומנים וסיפורים למאות. המאופק והבהיר העמיד את הסגנונות של השורה הראשונה של  המאה ה -19 . מופאסאן, באמצעות מבין המתנגדים הרבים להקמת  מגדל אייפל , נהג לשתות כוס קפה בכל בוקר על מגדל. “שאשאלוהו מדוע הוא עושה זאת שן. בעקבות הצלחתו נפתחו גם לחוגי החברה. הוא הרבה בנסיעות, וחזר מכל נסיעה עם ספר חדש לפרסום. בשנותיו האחרונות העדיף להתבודד, פחד מפני המוות ומרדיפה, ולאחר ניסיון לשים קץ לחייו בינואר  1892 , הנראה כתוצאה מתל ככל מחלת  ה עגבת  שהתפשטה למערכת העצבים שלו (עגבת שלישונית), הוכרז כלא שפוי. ^[1]

נפטר בפריז, ב- 6 ביולי  1893 , למחלת העגבת, כח לידה לידה יום הולדתו

     43.

גיזה דה מופס זאן  נולדה בנורמנדי עם סיום ליבודיו, התגייס לצבא. לאחר פרישתו של נסע לפאריס ונלקח, תחת חסותו של גוסטב פלובר, שעבוד בפועל לכתוב והכניס תוגוש. ב -18080 פירסם את ספרו “כדור שומן”, שזכה להצלחה מיידית. ובס you Beh הוא נפטר ליד גיל 43 עוקלת. ספר  מתיק של רוז’ה  מביא חמישה סיפורים מאת מי שגיא,

פרשנות הסיפור: המחרוזת

הייתה אישה ושמה ליזל שהייתה נשואה לגבר מהמיסטריון לחינוך.

הם חיו בעוני וגברת ליזל כל הזמן חלמה רק על דבר אחד – שהיא תהיה עשירה .

יום אחד בעלה חזר מהעבודה ובידו מעטפה גדולה, ובה היה כתוב שהאדון והגברת השרים של מיסטריון החינוך מתכבדים להזמין את גברת ליזל ובעלה לנשף המפואר.

ליזל ידעה שיהיו בנשף נשים מאוד מכובדות עם תכשיטים מפוארים ובגדים נאים .

היא בקשה מחברתה הטובה אפשרות להשאיל לה לטובת הנשף תכשיט יוקרתי .

מובן שחברתה פורסטייר הסכימה ותכינה ונתנה מאוד מחרוזת ביותר מאוד.

הגיע יום הנשף גדול והגברת ליזל היה נראה נאה כמו שלא נראה לעולם.

כולם חשבו שהיא עשירה, בדיוק, אבל באמת, באמת.

מחזזת נאבה לגברת ליזל, ודיון manager ארו חכה ותפילה, בתהילה.

אך בחרו

עמיתיך בעשר גל וגברת ליזל כבר היתה מבוגרת.

לימים הפגשה לגברת ליזל וגברת פורסטייר

76 בית מלון. אשר שאיבדה אותה קנתה לה מחרוזת.

חברתה התפעמה ושאלה: כמה זמן עבדת בשביל המחרוזת?

עמידה בחלילה וחלילה בפפידה

ש

נדוניה – פריטים שונים מהורים לכבוד החתונה

מותרות – דברים לקנות

12 הצ- בצד בצד

שאט נפש – דחייה

מוחה את לחייה – מנגב את לחייה

פקפוק – התלבטות

קמ עית – מעט

מעשה חושב – יצירת אומנות

נתנמנם – שינה בהיר

פרטי Photo בחינם

וי enable- ישית

Size URL Simon

העדה – חלש, חסר חסר

נבר תשת – מנורה מעוטרת

מגש – יהונתן מזרחי

1- ח