כיפה אדומה

הסיפור פורסם לראשונה בסוף המאה ה-17 בידי הסופר שארל פרו בספרו הידוע “סיפורי אמא אווזה”, ונכתב מחדש כמאתיים שנה מאוחר יותר בידי האחים גרים לגרסה הידועה כיום (יש גרסאות שונות לעלילה). עלילת האגדה מספרת על ילדה שכונתה “כיפה אדומה” בשל ברדס אדום שחבשה תמיד לראשה. יום אחד, אמהּ של כיפה אדומה שלחה אותה לבית סבתה בקצה היער להביא לה עוגה ובקבוק יין, לאחר שזו חלתה, בעודה אומרת לה להיזהר בדרך ולא לסור מהשביל כדי שלא תיפול ותשבור את הבקבוק, או בגרסאות אחרות להזהר מ”הזאב הגדול

בדרך היא אכן פגשה בזאב הרע וזה השתוקק לאוכלה, אך לא עלה בידו. הזאב שאל אותה לאן היא הולכת וזו ענתה לו בתום לב שלבית סבתה החולה, להביא לה מצרכים . הזאב, לאחר ששמע זאת, מפתה אותה להתבונן ביער ולהנות מקסמיו, והיא אכן מסתובבת ביער תוך כדי שהיא קוטפת פרחים לסבתה

בזמן הסחת הדעת, הזאב רץ במהירות לבית הסבתא. הוא דפק בדלת הבית, ולאחר שזו שאלה מי הדופק בדלת, הוא עונה לה ומעמיד פנים שהוא כיפה אדומה. לאחר שהסבתא פתחה את הדלת, הערים עליה הזאב וטרף אותה בשלמותה. לאחר מכן נשכב הזאב במיטתה, כשהוא לובש את בגדיה של הסבתא לשם התחזות, בציפייה לכיפה אדומה שתבוא. כעבור זמן מה, הגיעה כיפה אדומה אל הבית כדי להביא לסבתה את העוגה ובקבוק היין. הזאב המחופש שחיקה את קולה של הסבתא ביקש מכיפה אדומה להתקרב למיטה, ואז התנהל בין כיפה אדומה לזאב הדיאלוג המפורסם

“סבתא, למה זה אזנייך ארוכות כל-כך?” – “כדי לשמוע אותך טוב יותר, יקירתי” ענה הזאב

“ולמה עינייך גדולות כל-כך?” – “כדי לראות אותך טוב יותר, יקירתי”

“ולמה פיך גדול כל-כך ושינייך חדות כל-כך?” – “כדי לטרוף אותך!” ענה הזאב שחשף את עצמו

למזלן של כיפה אדומה וסבתה, עבר הצייד באותו רגע ליד בית הסבתא. הוא נכנס פנימה, תפס את הזאב הרע, פתח את בטנו  והוציא ממנו את הסבתא.  הכניס הצייד סלעים לבטנו, שגרמו למותו של הזאב מרוב כובד וכאבים.