מסלול יום ראשון

ורשה-

ורשה היא בירת פולין והעיר הגדולה ביותר בה.                                                                                                                                                                                                                                העיר ממוקמת על גדות נהר הוויסלה, כ־350 קילומטרים מחופי הים הבלטי בצפון, ומהרי הקרפטים בדרום. העיר הייתה בירת פולין מאז שנת 1596, עד אז הייתה פולין מחולקת בין האימפריה הרוסית, פרוסיה והאימפריה האוסטרית.

הנקודה הנמוכה ביותר בוורשה היא לאורך גדת נהר הוויסלה (75 מטר מעל גובה פני הים), והנקודה הגבוהה ביותר היא גבעה מלאכותית בגובה 144 מטר מעל גובה פני הים.

קלים העיר יבשתי ומתאפיין בהבדלים גדולים בין העונות. בחורף קר ומושלג ואילו בקיץ חמים. משקעים יורדים בכל עונות השנה.

מספר התושבים בעיר: 1,720,398

שטח העיר : כ־516.9 קמ”ר.

בית הקברות אוקופובה-

בית הקברות היהודי ברחוב אוקופובה שברובע וולה בורשה בירת פולין, אשר נוסד בשנת 1806, הוא בית הקברות היהודי השני בגודלו בפולין ואחד הגדולים העולם.

בית הקברות מתפרס על פני שטח של כ336 דונם, ומאכלס יותר מ- 200,000 קברי אחים של מתי גטו ורשה.

בית הקברות נחלק למספר חלקות : חלקה אורתודוקסית, אשר נחלקת גם היא לחלקת נשים, חלקת גברים וחלקת גניזה, וחלקה קונסרבטיבית (חלקת ילדים, חלקה צבאית והחלקה שבה נקברו מתי הגטו.

בשנת 1806 פנו פרנסי הקהילה היהודית בורשה לשלטונות בבקשה לייסד בית קברות עבור האוכלוסייה היהודית.

לאחר קבלת האישור מהשלטונות שניתן באותה השנה, החלה הכנתו של בית הקברת בניהולם של אנשי חברת קדישא, ולקראת סוף השנה האזרחית הוא נפתח לציבור.

בית היתומים של יאנוש קורצ’אק-

בית היתומים היהודי בהנהלת יאנוש קורצ’אק פעל בוורשה משנת 1912 ועד אוגוסט 1942.                                                                                                                                                                   שותפתו העיקרית של קורצ’אק בניהול המקום הייתה סטפניה וילצ’ינסקה (1899 – 16 באוגוסט 1942).                                                                                                                                                           בית היתומים עבר בין בניינים שונים מספר פעמים, עד לסגירתו, כאשר נלקחו הילדים וסגל העובדים למחנה ההשמדה טרבלינקה. בית היתומים היווה ניסיון ראשוני, מוצלח וממושך בחינוך דמוקרטי בעולם.

ביקוריו של קורצ’אק בבתי-יתומים אחרים הם שדרבנו אותו להקים את בית יתומים משלו.

בתי-היתומים האחרים הזכירו לו בתי סוהר;  יחסם של המורים לילדים היה משפיל ושתלטני, הילדים היו נתונים בהרגשה מתמדת של פחד, ולא היה כל שיתוף פעולה בינם לבין המורים.

קורצ’אק שאף לשנות כל זאת, ולבסס את בית היתומים שלו על הבנה הדדית בין המבוגרים לילדים ועל כבוד והערכה לילדים.

בבית היתומים של קורצ’אק גדלו ילדים יתומים ובני עניים עזובים, והחיים בהם היו מאורגנים במסגרת שהניחה מקום רב לשוויון ולחופש.

ילדים שהתקבלו לבית היתומים היה קורצ’אק מטפל בעצמו, מספר את שערותיהם, גוזז את ציפורניהם ובודק את מצבם הגופני, שכן קורצ’אק היה הספר והרופא של בית היתומים.                                                                             בין הילדים שררה אחווה קבוצתית וקורצ’אק עשה כמיטב יכולתו למנוע התדרדרותם לפשע ולכנופיות.

מסלול יום שני

טיקוצ’ין-

טיקוצ’ין שוכנת בצפון פולין, כ 24 ק”מ מערבית צפונית לביאליסטוק. העיירה שוכנת בעמק קסום על גדות נהר הנרב Narew שאורכו מגיע לכ – 440 ק’מ ומקורותיו ביערות ביילורוסייה, בקרבת הגבול עם פולין.

על גדותיו שוכנות כמה ערים שקהילותיהן יהודיות.

העיר כונתה “עיר סיפורי הפיות”, בגלל יופייה הקסום.

המסייר ברחובותיה של העיירה טיקוצ’ין, חש בגעגוע עז לעברה המפואר היהודי והפולני וחש ברחובותיה.

טיקוצ’ין ידועה בגלל אירועים מלאי תהילה ורגש בהיסטוריה הפולנית והיהודית שלה, הניבטות עד היום בכל פינה מרחובותיה וניתן לדמיין את ככר העיר השוקקת חיים.

המבנים היהודים המפורסמים ביותר בעיירה הם בית הכנסת הגדול, המשמש עד היום למוזיאון יהדות בו מוצגים אביזרים יהודיים אותנטיים כגון: תפילין, טלית, מגילת אסתר ועיטורי ספר תורה.

בעיר טיקוצ׳ין נהרגו תושבי העיירה היהודיים בבורות ההריגה שביער לופוחובה הסמוך.

לופוחובה-

יער לופוחובה שבצפון מזרח פולין, ליד העיירות טיקטין, ביאליסטוק, לומז’ה, אוסטרולנקה ואסטרוב-מזוביצקה, ובקרבת מחנה ההשמדה טרבלינקה, שם התרחשו השמדות יהודי טיקטין ב1941 לתוך בורות.

אוגוסט 1941 הגיעו אנשי גסטפו ליער ופקדו על חפירת שלושה בורות ירי, מהם שניים גדולים, שאורך כל אחד מהם 12 מטר, רוחבו 4 מטרים ועומקו 5 מטר, ואחד קטן יותר. התושבים הניחו שהבורות נדרשים לצורך הסתרת טנקים ודלק.

אנשי הגסטפו הורו על כולם להתכנס ליד הבורות ביום למחרת, שם עמדו על שפת הבור ונורו במכונת ירייה אל מותם.

באותו יום נהרגו מעל 1,400 מיהודי טיקטין.

טראבלינקה-

מחנה ההשמדה טרבלינקה שכן כ-85 קילומטרים צפון-מזרחית לוורשה וכ-3.5 קילומטרים דרום-מזרחית לכפר טרבלינקה, לא הרחק ממאלקיניה, שבה תחנת רכבת על קו מסילת הרכבת הראשית ורשה–ביאליסטוק.                                    המחנה מוקם באזור דליל אוכלוסין מכוסה יער והוסתר בחורש סביב.

מחנה ההשמדה הוקם באביב 1942 ליד מחנה העונשין והעבודה טרבלינקה, שהיה קיים לפניו, ומכאן בא שם המחנה המוקם: “טרבלינקה II”. לבניית המחנה נוצל כוח עבודה של אסירי מחנה העונשין טרבלינקה I, שייעודו של המחנה החדש הוסתר מהם. המחנה החדש השתרע על שטח של כ-200 דונם והוקף בגדר תיל דוקרני בגובה של יותר משלושה מטרים. האסירים הצטוו לשים ענפי אורן בין חוטי התיל, ומתחתם נטעו עצים כדי להסתיר את המתרחש בתוך המחנה. לאורך הגדר הוקמו מגדלי שמירה ונחפרה תעלה ברוחב שלושה מטרים. פנים המחנה על מתקניו נבנה אך ורק על ידי האסירים היהודים.

בתכנון המחנה הושקע מאמץ רב על-מנת למנוע אפשרות של ניצולים שהיו עדים להשמדה. המחנה חולק בפנים לשני חלקים: באחד מהם הוקמו צריפי המגורים עבור הצוות הנאצי, מחסנים ובתי-מלאכה, ובחלק השני, המבודד משאר המחנה בגדר גבוהה, עמדותאי הגזים (בתחילה שלושה ובהמשך הוספו אליהם עשרה נוספים). שטח כל תא היה 16 מ”ר.

ב”אזור ההשמדה” הוחזקו 200–300 אסירים יהודיים בנפרד משאר האסירים היהודיים במחנה. הם הועסקו בהוצאת הגוויות ובניקוי תאי הגזים.

מבין מאות היהודים שניסו להימלט מן המחנה בעת פרוץ המרד נותרו בסיום המלחמה 70 יהודים. חלק מניצולי טרבלינקה, היו עובדי כפייה באזור ההשמדה במחנה, ולאחר המלחמה הם אלו שנתנו עדויות ממקור ראשון על רצח ההמונים בתאי הגז ושריפת הגוויות במחנה.

שטח המחנה הוקם אתר הנצחה לאומי של פולין, בצורת בית עלמין. על 17,000 אבנים חרוטים שמות הקהילות שמהן הובאו לטרבלינקה הקורבנות להשמדה. עשר אבנים מציינות את שמות המדינות מהם גורשו היהודים לטרבלינקה.

היום השלישי

מיידנק-

המחנה הוקם ב-1 באוקטובר 1941 בפקודתו של היינריך הימלר. מיידנק היה מחנה שבויים של האס אס, תחת פיקודו של קארל אוטו קוך. בפברואר 1943 הוא הוסב למחנה ריכוז. בשיא פעילותו, הוא הכיל 50,000 אסירים.

בין אפריל 1942 ליולי 1944, התבצעה במיידנק השמדה בתאי גזים ובמשרפות. הקורבנות נרצחו עם הגעתם למחנה. מספר הנספים נאמד ב-200,000. מספר היהודים שניספו במחנה מוערך כיום בכ-80,000. בנוסף ליהודים, רבים מהנספים היו שבויי מלחמהסובייטיים ופולנים.