טיול לאילת – כיתות י”א

אילת היא העיר הדרומית במדינת ישראל והיחידה בה לחופי הים האדום, והיא משמשת כעיר נמל ותיירות מרכזית. העיר שוכנת בדרום הערבה, שייכת למחוז הדרום, ומתגוררים בה כ-50,000 תושבים

בתקופת המנדט שכנו במקום יישוב בדואי קטן בשם אום א-רשראש (בערבית: أم الرشراش) ונקודת משטרה בריטית. בימי קדם שכנה בסמוך למקומה של אילת העיר עציון גבר, הנזכרת רבות בתנ”ך. ב-1949 נכבש המקום במסגרת מלחמת העצמאות, ושימש בעיקר כמחנה צבאי

אילת נוסדה כיישוב אזרחי בשנת 1952, והוכרזה כעיר בשנת 1959

“.העיר נקראת על שם העיר המקראית אֵילַת (גם: אֵילוֹת), הנזכרת מספר פעמים בתנ”ך, לצד עציון גבר, בתקופות ממלכת ישראל המאוחדת וממלכת יהודה כעיר נמל יהודית על שפת ים סוף – “תחנת הצי המסחרי של העם העברי

מדרום לאילת נמצאת העיירה טאבה, שבשליטת מצרים, וממזרח לה נמצאת העיר עקבה, שבשליטת ירדן. שטח השיפוט של אילת הוא 84,789 דונם, והיא העיר הרביעית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985 מוגדר אזור אילת כ”אזור סחר חופשי”, הפטור ממע”מ (פרט למוצרים בודדים) וממיסים נוספים

מסלול מדהים ביופיו ויחודיותו בנוף המדברי. המסלול לא ארוך וקל מאוד להליכה, ולאורכו נוף קניוני מדהים, מים וחיות בר. בסוף המסלול מגיעים לעין עבדת – נביעה ובריכה גדולה ויפה.

אסור להכנס למים – הדבר פוגע בחיות והאיסור נאכף על ידי הרשויות. הכניסה בתשלום, כמו לכל שמורת טבע.

למי שכבר בסביבה, בעל מרץ וחשק למעין נוסף – עין עקב מומלץ בחום, בו מותר גם להתרחץ.

גן לאומי עין עבדת נמצא בערוץ נחל צין ברמת עבדת, שגובהה 600-400 מ’ מעל פני הים. נחל צין הוא אחד הנחלים הגדולים בנגב, 120 ק”מ ארוכים ויפים בהר הנגב המרכזי, המתחילים ממערב למצפה רמון עם הפנים לצפון-מזרח, עד לסיום בדרום מלחת ים המלח. לאורכו של הנחל פינות ציוריות המיוחדות רק לו, ובגן לאומי עין עבדת, שהוא אחת הפינות הקסומות של נחל צין, נזכה לראות מי מעיין הצונחים במפל גבוה אל בריכה טבעית גדולה ועמוקה. על הבריכה סוגרים קירותיו התלולים של נקיק הסלע העשויים סלע גיר לבן ורך ושזורים לרוחבם פסי צור כהים וקשים.

נצא ברגל מרחבת החניה בעין עבדת 1 . אפשר להרים ראש אל עבר המצוק המזרחי ולראות קן פעיל של זוג נשרים. קניון עין עבדת הוא שיכון לזוגות נשרים. אין סנסציות בשיכון, כי העוף הזה הוא מונוגמי ושומר על קשר הדוק עם אותו בן זוג לאורך שנים. בספירת הנשרים שערכו בתחילת שנות ה- 2000 פקחי רשות הטבע והגנים נצפו 84 פרטים שונים באזור שדה בוקר. הנשר רגיש, וכל רעש מבהילו ומבריחו, אז אנא צעדו בשקט. העץ הגדול 2 העומד מעבר לחניה הוא בעצם היא, אלה אטלנטית עתיקה שכבר 250 שנה מביטה בהולכים ובאים, נושרת בחורף ומלבלבת באביב, והיא שריד ועדות לאקלים אחר ששרר כאן פעם.

בדרום הרי אילת, כעשרים ק”מ צפונית לעיר עצמה נמצא קניון. לא כזה שחנויות בו לרוב, אלא כזה שמתחתר באבן האדומה,

אבן החול שמקורה בימים קדומים. מסלול קליל ומעגלי המתאים מאוד כעצירת התרעננות בדרך אל או מאילת

אבן החול הקשה בה חתור הקניון היא תוצר של התלכדות גרגרי קוורץ שהוא עצמו תוצר של בליה ארוכת שנים מסלעי יסוד כמו גרניט. לפני מאות מיליוני שנים הורבדו גרגרי החול בנחלי ענק והתלכדו לאבן. מאוחר יותר התייבש האזור ותחמוצות של מתכות שונות צבעו חלק מאבני החול בצבעים שונים. בקניון זה הצבע האדום הגיע ברובו מתחמוצות ברזל (כמו חלודה). בקירות הקניון רואים גם כדורי גבישים של קוורץ.

בסוף הקטע הקניוני עולה מימין שביל העוקף מדרום מעל הקניון וחוזר אל ערוץ הנחל בו הלכנו קודם. השביל העוקף צר ומעט מפחיד ולא מומלץ לסובלים מפחד גבהים, במקרה זה עדיף לחזור בקניון בעלייה. נחזור בשביל הירוק אל מגרש החנייה.

במים הרדודים שמול חוף הנסיכה, כבכל אזור שמורת האלמוגים, משתרע ריף עשיר וצבעוני,

ההופך מסתורי ומרשים ככל שמעמיקים, עם מקבצים גדולים ומקסימים של אלמוגים נמוכים, בצורת עמודים,

בצורת שולחנות ובצורות מוזרות נוספות שכדאי לראות מבעד למסכת הצלילה.

לאחר 15-10 דקות של צלילה לכיוון דרום-מערב, הולכים סלעי האלמוגים ומתמעטים, עד שהקרקעית משנה פניה למצע חולי שעליו מעט עשב ים 3 . זה הסימן שהגיע הזמן להתחיל לעלות לכיוון צפון-מערב. במעלה המדרון פוגשים ב”סלע הנסיכה” 4גוש אלמוגים ענקי שמגוון רב של דגים ובעלי חיים ימיים מקיפים אותו, ובהם להקת פזיות גדולה (ואכן כינוי החיבה המקובל שלו הוא “סלע הפזיות”). בהחלט כדאי להתעכב מעט בקרבת הסלע הזה לפני שממשיכים לכיוון החוף. עולים אל פני המים, ולאחר כ-2 דקות של טילוף לכיוון צפון-מערב, מגיעים לאזור היפה והעשיר שלאורך השונית הרדודה 5 . את חניית הבטיחות מעבירים בתנועה איטית צפונה, עד הגשר הדרומי 6 , ממנו יוצאים. אפשרויות נוספות ליציאה מהמים, בהתאם לכמות האוויר, הן דרך פתח בקו המצופים, הממוקם דרומית לגשר הדרומי, או דרך הגשר הצפוני 1, ממנו נכנסתם למים.

במסע זה נערוך ערב על האש , המשלב גיבוש בין המורים לתלמידים.

בערב זה , נערוך ארוחת ערב , בו התלמידים בעזרת המורים יכינו את הארוחה.

במהלך הערב נשב סביב המדורה ננגן בגיטרה, ונספר סיפורים.

קומזיץ הוא מפגש חברתי הנערך סביב מדורה.

מקורה של המילה קומזיץ ביידיש: פירוש המילים “קום זיץ” הוא “בוא שב”. במשמעותה המקורית לא היה הכרח למדורה דווקא, אלא לארוחה שמתקיימת בחוץ. מאוחר יותר, אומצה בידי אנשי הפלמ”ח לתיאור הישיבה סביב המדורה, ובמשמעותה זו נותרה עד ימינו. הבלשן יצחק אבינרי הציע את המילה “שבנא” כחלופה עברית הנסמכת על מקורותיה של המילה ביידיש, אך חלופה זו לא התקבלה. גם המילה התלמודית “טוזיג”, הקיימת גם בערבית, לא הצליחה להחליף את מקום הקומזיץ.

הקומזיץ היה חלק מהווי הפלמ”ח והוא כלל שירה בציבור, צ’יזבאטים ואכילת קרטושקעס – תפוחי אדמה שנאפים במדורה עצמה.

לאחר קום מדינת ישראל הפך הקומזיץ לפעילות נפוצה בתנועות הנוער. כיום מקובל לערוך קומזיצים לציון מאורעות שונים ולעתים עורכים בני נוער קומזיצים ללא סיבה מיוחדת. הקומזיץ הוא גם המנהג הידוע ביותר לציון ל”ג בעומר.

במהלך השנים חלו מספר התפתחויות בתחום הקולינרי. תפוחי האדמה נעטפים ברדיד אלומיניום בטרם השלכתם למדורה (אם כי יש שעדיין מעדיפים את הקרטושקע שלהם מפוחם), ולתפריט נוספו בצל, מרשמלו ונקניקיות.