טיול שנתי למדבר יהודה

קצת על האיזור:

מִדְבַּר יְהוּדָה הוא אזור גאוגרפי במזרח ארץ ישראל, בין הרי יהודה לים המלח. אורכו של המדבר הוא כ-85 קילומטר ורוחבו כ-25 קילומטר. הוא אינו חלק מרצועת המדבריות העולמית, ומוגדר מדבר צל גשם.

האזור מאופיין באקלים מדברי ובטופוגרפיה של רמה המסתיימת במזרח במצוק (חלק ממצוק ההעתקים), שאותו חורצים אפיקי נחלים הזורמים ממערב למזרח.

מקור שמו של המדבר הוא בתנ”ך, שם מחולק המדבר גם לאזורי משנה – מדבר תקוע, מדבר זיף ומדבר מעון.

• מדבר יהודה תחום במערב על ידי גבול אקלימי. הקו התוחם עובר במורד הר יהודה, מרמאללה עד לעיר ערד. ממערב לציר זה ממוצע המשקעים השנתי הוא 250 מ”מ. מכאן ודרומה אין הגבול אקלימי, אלא נקבע בגבול הטופוגרפי בין רמת מדבר יהודה, לבקעת ערד השייכת לנגב.

• הגבול המזרחי זהו הקו התחתון של מצוק ההעתקים. למרגלות המצוק מתחילה בקעת ים המלח, שאינה נחשבת כחלק ממדבר יהודה.

• בעמק זה עובר הגבול בין קער רמת המדבר לבין קמר חצרה, והוא הגבול הדרומי להופעת סלעי תצורת חתרורים האופייניים לרמת המדבר.

• הגבול הצפוני במצוק ההעתקים, הפונה לצפון מערב, עד לקובת א-נג’מה (מדרום לכוכב השחר), ומשם לכיוון דרום מערב, לאורך צלעו הדרום מזרחית של קמר רמאללה.

תנאי השטח והאקלים הקיצוניים של מדבר יהודה מנעו התיישבות קבע בו בימי קדם. לעומת זאת, תנאים אלו היו מצוינים עבור מורדים ונמלטי חוק. רמת מדבר יהודה ריקה יחסית מממצאים ארכאולוגיים מכיוון שאינה נוחה למגורים עקב האקלים הקשה ותנאי השטח. בשולי המדבר, לעומת זאת, מצויים אתרים ארכאולוגיים רבים.

מערות מדבר יהודה היוו מקום מקלט לפליטי ומורדי שלטון עוד בתקופה הכלקוליתית. מערות אלו היוו מקום מחסה מצוין עבור אותם נרדפים בשל התכסית הקשה באזור זה, המקשה על נגישות אנשים בכלל וצבא בפרט.

עקב גילוי מגילות ים המלח נערך חיפוש מדוקדק במערות מדבר יהודה אחר מגילות נוספות בשנים 1960–1961, שהביא למציאת ממצאים נוספים שהעידו על כך שהמקום שימש כמקום מפלט עוד מהאלף הרביעי לפני הספירה. בין הממצאים החשובים ניתן למנות את:

• מערה בנחל חימר בה נמצאו בשנת 1983 ממצאים מהתקופה הנאוליתית, בהם פסלים, מסכות, כלי עץ ועצם, גולגולות ומחצלאות מצופות אספלט.

• מערת המטמון בנחל משמר, בה נתגלה בשנת 1961 מטמון של כלי נחושת ושנהב מהתקופה הכלקוליתית.

• מערכת מדרגות חקלאיות ומקדש גדול באזור עין גדי – גם הם מהתקופה הכלקוליתית.

• ברמת המדבר נמצאים מספר מבנים עגולים, קוטרם בין 30 ל-60 מטרים, ומהם נמשכים קירות ישרים וארוכים העולים ויורדים עם פני השטח. לא נמצא הסבר מספק למבנים אלו.

• מזמן תקופת המקרא מצויים מספר אתרים קטנים. ביניהם תל מעון ותל תקוע, ומצודות מתקופת המלך עוזיהו – חירבת אל מכארי וכרם א-סמרא.

המקרא מספר על דוד, שלפני היותו מלך, נרדף על ידי שאול המלך. דוד נאלץ לברוח, ורוב תקופה זו חי במדבר יהודה. בהקשר זה נזכרים מדבר זיף, מדבר מעון, צורי היעלים ומצדות עין גדי – כולם בתחום מדבר יהודה. אל דוד חברו עוד כמה מאות אנשים שהתנגדו באופן נחרץ לשאול, וחברו לדוד המלך על מנת לעזור לו להשתלט על כס המלוכה.

בתקופת הבית השני חיו במדבר האיסיים – כת יהודית סגפנית שהתרחקה מחברת אנשים שלא היו מחבריה. בתקופת השלטון הרומי, היה מדבר יהודה למעוזם של לוחמים ומורדים, בזמן המרד הגדול בשנת 70 לספירה ובזמן מרד בר כוכבא בשנת 132. הלוחמים והמורדים חיו במצודות הגדולות – מצדה, הורקניה והרודיון, ובמערות במצוקי הנחלים.

המסלולים והאתרים בהם נבקר:

נַחַל אוֹג – נמצא ליד קיבוץ אלמוג שבצפון ים המלח.

נחל אוג הוא הצפוני שבנחלים הנשפכים ממדבר יהודה לים המלח, ומתחתר בין ואדי קלט בצפון לנחל קומראן בדרום. הנחל מנקז את מדרונות הר הזיתים, הר הצופים ואבו דיס שבירושלים ברום של 800 מטר מעל פני הים, ויורד אל ים המלח ברום של למעלה מ-400 מטרים מתחת לפני הים. תלילותו של הנחל מביאה לכך שבעונת החורף השיטפונות בנחל חזקים במיוחד, והוא סחף עמו בעבר שוליים מכביש 90. הנחל סוחף עמו בוץ רב ולעתים בזמן שיטפון ניתן לראות שובל בוץ באורך של מאות מטרים בתוך מי ים המלח. בקצה הנחל הוקם מאגר מים שאוצר את מי השיטפונות ומשמש את קיבוץ אלמוג.

החלק המתויר שבו הוא קטע קניוני קצר ומאתגר הכולל בתוכו סולמות מתכת, יתדות מחוברות כמדרגות, וחבלים לעזר בירידה. כשלאחריו נפתח הקניון מרוחב של כמטר לרוחב 40 מטר ואף יותר. בכביש להורקניה ישנו גשר מעל נחל אוג, ויש מרודפי השיטפונות שבאים לחזות בשיטפונות מי הגשמים מהרי ירושלים, מעל גשר זה.

לאורך השנים התיישבו סמוך לנחל נזירים אשר הקימו בו מבנים, חפרו בורות מים ואכלסו מערות. בתקופה הביזנטית, הקימו הנזירים אותימיוס ותיאוקטיסטוס, דמויות מפתח בתנועת הנזירות במדבר יהודה, מנזר מסוג קוינוביון בנחל אוג. אותימיוס המשיך באורח חייו כמתבודד ותיאוקטיסטוס הפך לאב המנזר שאף נקרא על שמו.

הנחל עובר בסמוך גם לנבי מוסא.

הנחל נקרא בערבית ואדי מֻכַלִכּ, בחלקו העליון וואדי אל עָסְלה ו-וואדי דָבָּר בחלקו התחתון – אולי קשור לדִבְרָה המוזכרת בתנ”ך בגבול נחלת שבט יהודה.

שמו של הנחל נגזר משמו של הצמח “אוג קוצני”, שיח קוצני הגדל באזור הנחל ובמדבר יהודה כולו.

נַחַל עֲרוּגוֹת – הוא נחל איתן המנקז נחלים רבים במרכז מדבר יהודה. אורכו כ-46 ק”מ ויובליו העליונים מתחילים ממזרח לגוש עציון והר חברון ושפכו של הנחל מצפון לעין גדי.

בניגוד לנחל דוד שהוא בעל אגן ניקוז קטן יחסית וזורם אף הוא בשמורת עין גדי, נחל ערוגות הוא נחל גדול בעל אגן ניקוז של יותר מ-230 קמ”ר. ראשיתו של הנחל באזור אפרת, מגדל עוז ובית-פג’אר, משם ממשיך הנחל מזרחה כ8 ק”מ עד שנכנס לרמת המדבר, באזור היישוב תוקוע הפלסטיני, שם שובר הנחל לכיוון דרום-דרום-מזרח וממשיך במגמה זו עוד כ30 ק”מ, אוסף לאגן הניקוז שלו נחלים רבים עד לשלב בו הוא מגיע לבמת השוליים המזרחיים, שם הנחל סוטה ממש מזרחה, לכיוון ים-המלח והבקע הסורי אפריקני. בקטע זה הוא הופך לקניוני עוד יותר ובקילומטרים האחרונים שלו לפני ים המלח הוא נופל אל קניון עצום, שעמקו מעל 500 מטר וזורמים בו מי מעיינות כל השנה.

בערבית יש לנחל ערוגות שמות אחדים לפי הקיטועים הבאים:

חלקו העילי היורד מהר חברון אל רמת המדבר נקרא ואדי ג’חר (وادي جحر) שפירושו- “הנחל הנחבא בחורו”- זהו קטע קניוני עמוק ויפה ובו מערות שבהן שרידי פעילות של האדם הקדמון. חלקו התיכון, החוצה את רמת מדבר יהודה, נקרא ואדי אלע’ר (وادي الغر)-שפירושו “נחל מוליך השולל” או “הנחל התמים”. חלקו האחרון, העמוק והיפה ביותר בנחל נקרא ואדי אלעריג’ה (وادي العريجة) שפירושו “הנחל שסטה מדרכו”. שם זה הוא ‘שימור שם’ ונקבע על ידי ועדת השמות הממשלתית כנחל ערוגות.

הקטע האחרון והיפה בנחל מתחיל בנקיק צר ועמוק הנקטע במפל ענק (מפל ערוגות). בהמשך, לרגלי מפל ערוגות, נובע עין ערוגות ומשם ואילך הנחל הוא נחל איתן שלאורכו צומחת צמחיית מים עשירה- הכוללת עצי ערבה, צפצפת הפרת, קנה מצוי, עבקנה, סלוודורה פרסית,עצי שיזף מצוי ועוד. בחלקו האיתן של הנחל חיים עדרי יעלים, להקות גדולות של שפני סלע.

בקניון האחרון עובר מסלול טיול, שמתחיל מחניון השמורה עד ל”מפל הנסתר” ו”הבריכות העליונות” שבנחל. כמו כן, מתחברים אל הנחל שני מסלולים אתגריים שיורדים מההרים שמעל: מעלה בני המושבים מצפון ומעלה האיסיים מדרום.

נַחַל פְּרָת – (ידוע גם בשמו בערבית: وادي القلط, תעתיק: ואדי קֶלְט, בתרגום “נקרת מעיין בסלע”), הוא נחל היורד מאזור נווה יעקב בירושלים, ונשפך לבקעת הירדן ממזרח ליריחו. אורכו של הנחל כ-30 ק”מ, שטח אגן ההיקוות שלו כ-130 קמ”ר. הנחל עובר בקניונים עמוקים, כשהוא חוצה את מדרגת הכפיפה העליונה של מדבר יהודה, ואת חלקו הצפוני של מצוק ההעתקים. תופעה ייחודית לנחל, שאינה מצויה בנחלי מדבר יהודה, היא הקטע התחתון של הנחל, העובר בכיוון של ציר סינקלינרי. בעבר היה הנחל הגבול בין מדבר יהודה למדבר בנימין.

לאורך הנחל מספר מעיינות, שני מנזרים פעילים ושרידים ארכאולוגיים מתקופות שונות. רוב הנחל נמצא בתוך שטח המוכרז כשמורת טבע – שמורת הטבע נחל פרת. פקחים של רשות הטבע והגנים שוהים באופן קבוע בשני מקומות בשמורה – עין מבוע ועין פרת.

בספר ירמיהו י”ג מוזכר נחל פרת, כמקום בו נצטווה הנביא ירמיהו, שהתגורר בעיר ענתות הסמוכה (באזור עלמון של ימינו), להטמין את חגורתו.

שְִׁמוּרַת עֵין גֶּדי – הוא שמם של מעיין, שמורת טבע ועיר עתיקה השוכנים לחופו המערבי של ים המלח, בתחומי מדבר יהודה, על כביש 90, כקילומטר אחד צפונית לקיבוץ עין גדי.

השמורה משתרעת בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, על שפת ים המלח. השמורה ממוקמת בבקעת ים המלח, שהיא חלק מהשבר הסורי אפריקני.

האקלים באזור עין גדי מתאפיין בטמפרטורות גבוהות, במיעוט משקעים (כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא רק כ-65 מ”מ) ובלחות נמוכה ביותר כתוצאה ממשטר הרוחות והטמפרטורות.

בשמורה מספר רב של מסלולים, ברמות קושי שונות, החל ממסלול משפחה וכלה במסלול למטיבי לכת. בין המסלולים נחל דוד עליון, נחל דוד תחתון, שביל צפית והקניון היבש. עליה מבית ספר שדה עין גדי להר ישי, עליה מתל גורן אל מעיין עין-גדי, ועוד. רשות הטבע והגנים מתחזקת את האתר.

מצדה – הוא מבצר עתיק על פסגתו של צוק מבודד, בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, המתנשא לגובה של 63 מטרים מעל פני הים, וכ-450 מטרים מעל ים המלח שלמרגלותיו.

הצוק נבחר על ידי המלך הורדוס לשמש כמקום מפלט ומצודה מלכותית ועל פסגתו השטוחה נבנו ארמונות מפוארים, מבני ציבור ותענוגות. ביצורים הקיפו את המצוק ומערכות לאיסוף ואגירת מים הבטיחו אספקה שוטפת לכל אורך השנה. האירועים ההיסטוריים הדרמטיים שאירעו במצדה בתקופת המרד הגדול מתוארים בפירוט רב בספרו של יוסף בן מתתיהו – “מלחמת היהודים”. על פי יוסף בן מתתיהו, כבר לפני חורבן בית שני, תפסו מורדים יהודים מכת הסיקריים את מצדה וממנה יצאו לגיחות שוד אל יישובים באזורים המלח. על מצדה עלה וצר, בשמונה מחנות מצור, הלגיון העשירי הרומאי ולאחר קרבות נואשים על חומות המבצר ומשאפסה תקוות המורדים להסיר את המצור הם בחרו להתאבד ולא לסיים את חייהם כעבדים.

לאחר כיבוש מצדה בשנת 73 שקע ההר אל תהומות השכחה עד שנתגלה מחדש על ידי חוקרים בני המאה ה-19. חפירות ארכאולוגיות אינטנסיביות נערכו במצדה ובמידה פחותה במערכת המצור הרומאית שלרגליה החל משנות ה-60 של המאה ה-20, אז נחפר ונחקר רובו המכריע של האתר כולו.

בעוד היהדות המסורתית התנערה מסיפור ההתאבדות ההמונית על מצדה, אימצה התנועה הציונית את סיפור מצדה כסמל וכמיתוס לשאיפה וחתירה עד מוות לחירות, התחדשות לאומית וריבונות. בשנות ה-30 של המאה ה-20 מצדה הפכה לאתר עלייה לרגל של מטיילים ומסעות של תנועות הנוער ולאחר הקמת מדינת ישראל כאתר השבעה של טירונים בצה”ל מחילות שונים הנשבעים שנית מצדה לא תיפול – מטבע לשון הלקוחה מן הפואמה מסדה. בסוף המאה ה-20 חל כרסום במעמדה של מצדה כמיתוס ציוני ויש הנרתעים מהמסר המשתקף מהקנאות הקיצונית של הסיקריים ומבחירתם להתאבד על פסגת מצדה. בעשור השני של המאה ה-21 התחדשה מסורת המסעות אצל תנועות הנוער.

בשנת 1968 הוכרזה מצדה כגן לאומי בשטח של 3,400 דונם, ובשנת 2001 הכריז עליה ארגון אונסק”ו כאתר מורשת עולמית. מדי שנה פוקדים את האתר כ-750,000 מבקרים והוא נחשב לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בישראל.

מצדה ממוקמת בצוק מבודד בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, בין סדום לעין גדי. צוק מצדה הוא הורסט שהתרומם והתנתק ממצוק ההעתקים, ומוקף על ידי נחל בן יאיר ממערב ונחל מצדה מדרום וממזרח. ממזרח למצדה נמצא מישור חוואר החרוץ בערוצים רבים שנוצרו על ידי משקעי ימת הלשון הקדומה. מדרונותיו התלולים והזקופים של המצוק מתנשאים לגובה של יותר מ-450 מטרים מעל פני ים המלח בצד המזרחי, ובצד המערבי, המחובר באוכף אל ההרים שמולו, מתנשא ראשו מעל לאוכף ב-100 מטר ויותר. השילוב של צוקים ומתלולים באזור מדברי העניק למקום מערך הגנה טבעי; דרכי הגישה הטבעיות לראש המצוק קשות ומורכבות.