ספסל משאיר זכרון

.האם פעם ניסיתם לאתגר את עצמכם? האם ניסיתם להשיג… טוב אני אעדיף להתחיל מהתחלה

.שלום, קוראים לי איתן ואני בן שתיים עשרה. זה קרה ביום הרביעי ללימודים, כאשר חזרתי מבית הספר

.התיישבתי על הספסל הירוק למנוחה קלה. בזמן שנחתי ראיתי איש זקן מתקדם לכיוון הספסל

“שלום, איך קוראים לך?” “איתן כהן, ואיך קוראים לך?”  “אברהם גרוס”. “לאן אתה הולך?” שאלתי. ”אני הולך להביא את נכדי מהגן, אני אוסף אותו בכל יום, חוץ מיום שישי. ולאן אתה הולך?” שאל אותי.

.”לביתי”. עניתי. “איפה אתה גר?” התעניין אברהם. “בקטמונים רחוב הרשב”ג 34″

.”גם אני גר בקטמונים  ברחוב ברוריה 8, להתראות”. “להתראות” השבתי

.נכנסתי לביתי. “שלום איתן, איך היה בבית הספר?” שאלה אותי אימי. “בסדר”. והתחלתי לספר לה קצת על אברהם

?עוד יום לימודים נגמר אני חוזר מותש הביתה ובדרך אני רואה את… אתם בטח כבר מנחשים שזה אברהם נכון

שלום איתן!” “שלום, איזה קטע שאנו נפגשים שוב” אמרתי”

.”אותי זה דווקא לא מפתיע, יתכן וניפגש כמעט כל יום, אני אוסף את נכדי בדיוק בשעה שאתה מסיים ללמוד”

.גם בימים לאחר מכן פגשתי את אברהם, בדיוק כמו שהוא אמר.  אך ביום רביעי זה כבר לא קרה ”טוב, הוא אמר שיתכן ונפגש כמעט בכל יום”. חשבתי לעצמי

.אבל גם ביום חמישי לא ראיתי את אברהם בדרך, אז כבר באמת התחלתי לדאוג

.התרוצצו בליבי המון שאלות: “מה קרה לאברהם?, אולי הוא חולה?, אולי הוא סתם לא אוסף את הנכד שלו?, אולי כדאי לברר מה קרה לו?  כן אני אלך לברר מה קרה לו, אלך  לביתו ואשאל אותו”.ניסיתי במשך כמה דקות להיזכר איפה אברהם אמר לי שהוא גר. “אה נכון הוא גר בקטמונים רחוב ברוריה 8”.8 

.התחלתי לצעוד לכיוון ביתו. נקשתי בדלת ואין עונה המשכתי לדפוק אבל אף אחד לא פתח

,ניגשתי אל דלת השכנה , “שלום ילד, במה אפשר לעזור לך?” שאלה אותי הגברת. “סלחי לי פשוט פגשתי איש זקן בשם אברהם שגר פה ו…” התחלתי לספר

צר לי לבשר לך אבל אברהם חולה מאוד בסרטן וכדי להבריא אותו יש תרופה בשם ”קיטרודה” אבל יש בעיה אחת היא עולה 80,000 שקלים, לאברהם חסרים עוד 6,000 שקלים”

.כדי שיוכל לשלם על התרופה. אברהם מאושפז בשערי צדק”. סיפרה לי הגברת. “תודה גבירתי”. אמרתי. וחיש מהר רצתי לביתי, סיפרתי לאימי על המקרה וביחד החלטנו שצריך לחסוך כסף לתרופה

יום למחרת סיפרתי את המקרה לכמה חברים טובים לעומר, דניאל, ואלעד. כולם חשבו כמוני שצריך לחסוך כסף ומיד התחלנו לאסוף דברים שאנו כבר לא משתמשים בהם ולפתוח בזאר 

מי רוצה מכונית על שלט רק בארבעים שקלים!” ככה זה היה נשמע כל כך הרבה צעקות כל כך הרבה קונים. לאחר ימים ספורים הגענו כמעט לסכום,היו חסרים לנו  500 שקלים בלבד.

.למזלנו אבא של אלעד שראה כמה התאמצנו הסכים להשלים לנו את הסכום.

רצנו לכיוון בית החולים “שערי צדק” בלב דופק התקדמנו לחדרו של אברהם, הרופא בישר לנו שאברהם נפטר. כולנו היינו המומים ועצובים, התחלנו לדון מה נעשה בעניין הכסף?:

דניאל אמר: “לדעתי נחלק את הכסף שווה בשווה”. “לא זה לא טוב לא חסכנו את הכסף הזה בשבילנו”. התנגד אלעד. התווכחנו במשך כמה דקות עד שעומר הציע-

.נתרום את הכסף לגינה שבה היה נמצא הספסל שבו אברהם היה יושב”. כולם אהבו את הרעיון וזה מה שבאמת עשינו”

.לאחר שבועיים הגענו אל הגן וראינו גן משופץ ויפה יותר