פרפר החופש

פרפר החופש

מאי יצאה מביתה כעוסה “אוףףףףףףףףףףף” רטנה “לא מספיק היא מפונקת היא גם מרשה לעצמה ללכלך לי את השמלה?!” “שמעתי את זה!” יולי צעקה מפתח הבית “ועכשיו אמא אמרה גם לי לצאת! אני מרגישה שכולאים אותנו כאן!” צעדה לעבר אחותה הגדולה “ואת זו שצעקת במטבח! בגללך יצאנו!” הוסיפה “בגללי?! אני צעקתי כי את שפכת עליי שוקו!” צעקה עליה בחזרה מאי “הלוואי שהייתי הדבר הכי חופשי בעולם! ושאף אחד לא היה מחליט עליי!” צרחה יולי “אההההה יולי איפה  את?” יולי נעלמה “יולייייייייייי” “אני כאן” נשמע ציוץ “איפה?” שאלה מאי. פתאום מגילה הופיעה לנגד עינה “כתוב כאן ש- יולי הבעת משאלה שתהיה חופשייה ו- יולי הפכת לפרפר! ואם לא תשתי ממעיין הקסמים תשארי ככה לתמיד! יולי זה נכון? יש כאן מפה, צריך לעבור הר שאפשר לעבור אותו רק בתעופה ומערה ששומר עליה דרקון. מה זה? יולי תצאי מהמחבוא זה סתם בצחוק נכון?” “לא, זה אמיתי, אני פרפר! מאי אני פרפר!” התרגשה יולי “יולי זה לא טוב את תשארי ככה אם לא תשתי מהמעיין בעוד 12 שעות בואי כבר! הולכים להר הזה!” הם עברו 3 שעות עד שהגיעו להר הענק “וואו הוא ענקי” יולי אמרה “אין זמן בואי נתחיל לטפס זה הולך להיות מסע קשה” מאי אמרה והתחילה לטפס אבל החליקה כל הזמן “אוף! למה אני לא מצליחה לעלות?” רטנה “נכון אפשר רק בתעופה קדימה יולי תרימי אותי” “להרים אותך?” ציוצה הקטן של יולי נשמע “אני לא אצליח… במיוחד לא בגוף הזה.” “קדימה את יכולה!” מאי אמרה ויולי- ניסתה היא הצליחה להרים אותה במעלה ההר אך מהר מאוד התייאשה “מאי אני לא יכולה…” צייצה “את כבדה לי וההר עוד גבוה” “קדימה עוד קצת את יכולה” מלמלה מאי מנסה לעודד את אחותה “עברנו כבר חצי! עכשיו אפשר לעצור לנוח?” אמרה יולי כעבור שעתיים “לא! איפה אני אנחת? אני אפול ותצטרכי להרים אותי מהתחלה!” מאי אמרה “נכון, קדימה” נאנחה יולי והמשיכה.

כעבור עוד שעתיים של כאבים ואנחות מאי אמרה “סיימנו או סוף סוף איך חיכיתי לזה!”

“יולי זה לא טוב את תשארי ככה אם לא תשתי מהמעיין בעוד 12 שעות בואי כבר! הולכים להר הזה!” הם עברו 3 שעות עד שהגיעו להר הענק “וואו הוא ענקי” יולי אמרה “אין זמן בואי נתחיל לטפס זה הולך להיות מסע קשה” מאי אמרה והתחילה לטפס אבל החליקה כל הזמן “אוף! למה אני לא מצליחה לעלות?” רטנה “נכון אפשר רק בתעופה קדימה יולי תרימי אותי” “להרים אותך?” ציוצה הקטן של יולי נשמע “אני לא אצליח… במיוחד לא בגוף הזה.” “קדימה את יכולה!” מאי אמרה ויולי- ניסתה היא הצליחה להרים אותה במעלה ההר אך מהר מאוד התייאשה “מאי אני לא יכולה…” צייצה “את כבדה לי וההר עוד גבוה” “קדימה עוד קצת את יכולה” מלמלה מאי מנסה לעודד את אחותה “עברנו כבר חצי! עכשיו אפשר לעצור לנוח?” אמרה יולי כעבור שעתיים “לא! איפה אני אנחת? אני אפול ותצטרכי להרים אותי מהתחלה!” מאי אמרה “נכון, קדימה” נאנחה יולי והמשיכה.

כעבור עוד שעתיים של כאבים ואנחות מאי אמרה “סיימנו או סוף סוף איך חיכיתי לזה!” “את רצינית? הכנפיים שלי מתות! אם כבר אני חיכיתי לזה” התלוננה יולי “אני בחיים לא אסחב אותך יותר!” “טוב יולי יש לנו כאן בעיה קטנה…” מאי אמרה ויולי סוף סוף הביטה “אוי ואבוי” היא צייצה מולם התייצב דרקון ענקי “אמרתי לכם שיהיה קשה או לא אמרתי?” שאלה מאי “טוב זה לא חשוב עכשיו! קדימה צריך לעבור את הדרקון, יולי, את תיצרי הסחת דעת בזמן שאני יתגנב ואמלא את הבקבוק ממי המעיין הזה קדימה!” פקדה מאי על יולי” לזוז, לזוז” “היי למה אני צריכה להעסיק את הדרקון? למה לא את?” “ככה. קדימה!” שתיהן הלכו למקומם אבל אז הדרקון התחיל לירוק אש וליולי היה יותר קשה להתחמק “מאי מהר!” יולי צעקה ומאי הרגישה כאילו הכל תלוי בה עכשיו “אוקיי” היא נשמה עמוק “את יכולה לעשות את זה”

היא זחלה מבעד לפתח וראתה את המעיין והוא היה מהמם! אבל לא היה לה זמן להתפעל עברו כבר 11 שעות. היא מלאה מהר מים ורצה לפתח אבל הדרקון חסם לה אותו לא היה לה דרך לברוח היא זרקה את בקבוק המים לעבר הפרפר שרפרף כאילו אומר מצטער ואז יולי שתתה את המים והכל השתנה הן עמדו בפתח הבית שלהם. יולי בצורתה האמיתית ומגילה נעלמה. מאי חיבקה את יולי בחוזקה “הבנתי” לחשה לה באוזן “המסע הזה היה בשביל שנשלים…”

הסוף!!!