מבצע ההצלה של רומי !

התמתחתי במיטתי ופיהקתי פיהוק גדול לתחילת יום חדש. לאט לאט פקחתי את עיני למרגש לשונה החלקה של הכלבה שלי דייזי שעמדה מעלי וליקקה אותי כהוגן.”בסדר דייזי הבנתי…אני קמה אני קמה…” אמרתי וחזרתי לישון. “נעה מתוקה, מהר את תאחרי לבית הספר!” אמי קראה לי מהמטבח. “טוב…טוב…בסדר” עניתי לאמי וקמתי מהמיטה.

הוצאתי את בגדיי מהארון לבשתי אותם במהירות ורצתי למטבח. “היי אימוש, מה אוכלים לארוחת בוקר?” “הכנתי חביתות ויש גם לחם ופירות” ענתה לי אמא והגישה לי את ארוחת הבוקר. לפני שהספקתי להכניס פירור לפי התנפלה דייזי על האוכל ובלעה אותו בהנאה. “דייזי, יש לך אוכל אחר!” אמי אמרה לדייזי והגישה לה את שאריות העוף שנשארו מאתמול. אמא זרזה אותי לסיים לאכול אז נאלצתי לקחת את האוכל לדרך. נפרדתי מדייזי ומאמא ויצאתי לבית הספר.

כמו בכל יום אנשיי השכונה שמכירים אותי נופפו לי לשלום. כעבור מס’ דקות הגעתי לבית הספר. נכנסתי לכיתה, ברכתי את המורה לשלום והיא חייכה אלי בחזרה. השולחן שהיה מיועד לשניים היה ריק. אני יושבת בחלקו הראשון ורומי בחלקו השני. רומי היא ילדה ממש חמודה,  נמוכה, יש לה עיניים בצבע תכלת, שיער שחור שמגיע עד הכתפיים והיא חברתי הטובה ביותר.

אופס! שכחתי להציג את עצמי. אני נעה, ילדה מלאת שמחת חיים שאוהבת לעשות שטויות. אני בת 8 (וכך גם רומי), נמוכה, יש לי שיער בלונדיני שמגיע עד לכתפיים ועיניי ירוקות ממש כמו מרקר זוהר. הוריי התגרשו לפני כשנתיים, הייתי אז בת 6. אבי עבר לגור רחוק מאוד מכאן, מטבריה הוא עבר לגור בתל- אביב. כעבור זמן מה אמי ראתה שאני עצובה מכך שאיני פוגשת את אבי, אז היא קנתה לי את דייזי כדי שכאשר אחזור הביתה מבית הספר לא אהיה בודדה. דייזי מארחת לי לחברה ועכשיו אני מאושרת למרות שאף פעם לא יהיה תחליף לאבא.

הנחתי את התיק על הכיסא והתחלתי לחשוב על כל מיני אפשרויות מדוע רומי לא הגיעה. צלצול הפעמון לתחילת השיעור קטע את מחשבותיי והמורה נכנסה והתחילה ללמד. במהלך השיעורים לאורך כל היום התקשיתי להתרכז ודאגתי לשלומה של רומי.

צלצול הפעמון בישר את סיום יום הלימודים. רצתי לביתי והתקשרתי לטלפון הניד של רומי אך היא לא ענתה. התקשרתי לאמה של רומי אולם גם היא התפלאה שרומי לא הגיעה היום לבית הספר. “מוזר שאת שואלת, היא הלכה היום לבית הספר כרגיל. את בטוחה שהיא לא היתה בלימודים?” הבנתי שקרה משהו לא שגרתי. נבהלתי מאוד. מה אעשה בלי החברה שתמיד מחייכת ואומרת שהכל לטובה,  חשבתי לעצמי .

שמענו קול חריקת בלמים. ניגשנו לחלון וראינו את האוטו של משפחתה של רומי עומד בסמוך לחניה ואמה של רומי יושבת באוטו. אמי ואני רצנו לעברה וראינו אותה בוכה . “מה אעשה, האוטו תקוע. איך אגיע לתחנת המשטרה? איפה הילדה שלי?” אמי הציעה שנסע שלושתנו באוטו שלנו לתחנת המשטרה ושם נדווח על העלמותה של רומי.

הגענו לתחנת המשטרה והגשנו תלונה על העלמותה של רומי. השוטרים רשמו את התלונה, שאלו שאלות שונות והבטיחו שיעשו כל מאמץ לאתר אותה. לפתע ראיתי מבעד לחלון דמות גבוהה עם סווטשירט ירוק זוהר מביט בנו.הסתכלתי לעברו ועיני קלטו משהו מוכר מוחזק בידו הימנית. כשראה שהבחנתי בו החל לרוץ במעלה הרחוב ואילו אני נזכרתי בפיסת הבד המוכרת. זו היתה פיסת בד מהחצאית האהובה על רומי. “עצור!” צעקתי לעברו אך הוא לא עצר. “תעצרו אותו! הוא חטף את רומי!” צעקתי לעבר השוטרים, אולם הם לא הבינו מה פשר צעקותי. “ילדה, זהו סתם אזרח שגר כאן בסביבה. הוא חף מפשע”. הבטתי לעבר השוטרים במבט מלא תקווה שירוצו אחריו ויעצרו אותו אך לשווא.

חזרנו הביתה ואכזבה גדולה מילאה את ליבי. יכולתי עכשיו להציל את רומי ומחר שוב הייתה צוחקת ומחייכת את החיוך המעודד שלה.

הלילה לא עצמתי עין ולמחרת בבוקר ביקשתי מאמי לגשת שוב למשטרה. הגענו למשטרה ובעוד אמי משוחחת עם החוקר קלטתי בזוית עיני את האיש מאתמול עומד ומביט בנו מעבר לכביש. הפעם לא התכוונתי לאפשר לו לברוח והתחלתי לרוץ לעברו כאשר אמי צועקת לי לעצור. האיש החל לברוח ונכנס לבית שנראה לי די מוכר. השוטרים הגיעו אלי בריצה והסבירו לי שילדה לא יכולה סתם כך לפתוח במרדף אחרי אנשים. הם החזירו אותנו לתחנה ואני הרגשתי מבוכה גדולה. אמא חתמה על מסמכים נוספים ונאלצנו לשוב הביתה.

בערב נכנסתי למיטה, התכסיתי ומחשבות התרוצצו בראשי על האיש שגר בבית המוכר. נרדמתי ובחלומי ראיתי את אבי מחזיק בלון, עומד ליד ילדה וקורא בקול: “נעה כמה גדלת!” ונכנס לאותו בית מוכר. התעוררתי בבהלה מחלומי והבנתי כי הבית המוכר הוא בית אבי. עכשיו הייתי מבוהלת אף יותר. מה אם החוטף עשה משהו לאבא שלי? אולי הוא בצרה? לא ידעתי מה התשובות לשאלות אלו אך ידעתי שאני חייבת לחזור לשם ולגלות מה פשר הענין. התעוררתי בבוקר, הערתי את אמי והאצתי בה להתלבש ולהתארגן לנסיעה לתחנה.

כעבור זמן קצר כבר היינו בתחנה וביקשתי לספר לחוקר על מה שאירע אתמול עם האיש הזר ועל חלומי.

החוקר הלך להתייעץ עם יתר השוטרים ובינתיים נראה משהו מבצבץ מאחורי השיחים . ניגשתי מאחורי השיחים וראיתי סווטשירט ירוק זרוק על הרצפה. הרמתי את הבגד בזהירות ומצידו השני של הרחוב ראיתי אותו רץ שוב לכיוון הבית המוכר, נכנס פנימה ונועל אחריו את הדלת.

רצתי לכיוון הבית, דפקתי בחוזקה על הדלת ודרשתי להיכנס. לפתע נשמעו צעדים כבדים מתקרבים אל הדלת…..

אם תרצו לדעת את המשך הסיפור אתם מוזמנים לקרוא את הספר: “מבצע ההצלה של רומי – 2”