החוברות האבודות

 היה זה יום ראשון רגיל, וגם בשיעור כישורי חיים היה רגיל, אבל בשיעור תורה גילינו שהחוברות נעלמו. לא ידענו למה ואיך, והמורה התחיל להילחץ, זה היה מוזר כי אני אף פעם לא ראיתי את המורה נלחץ. אפילו נשמע בכריזה שהחוברות נעלמו. פתאום המורה קרה לי(מיכאל) לדן ולנוי ואמר כך אני רוצה שאתם תחזירו את החוברות הגנובות ונמשיך בלימודים כרגיל. בסדר אמרתי בשם כולם שאר יום הלימודים עבר שיגרתי. זהו, נגמר יום הלימודים אני, דן ונוי הלכנו לבית הספר בשעה 15:15, לא מצאנו כלום, עד שנוי מצאה טביעת נעל. לא ידענו למי זה שייך, אבל אז דן אמר ” יש לי ערכת מדע בבית, נוכל לבדוק את טביעת הרגל הזו איתה”. הלכנו לבית של דן וחיפשנו את ערכת המדע שלו, מצאנו אותה כשהיא שוכבת על הארון שלו מהופכת. לקחנו את ערכת המדע והתחלנו ללכת לבית הספר. פתאום אמרתי ” איפה טביעת הרגל?, הכל נקי!” ודן ענה “כנראה המנקות כבר סיימו לנקות. ניקו והלכו “. ודן נאנח, ” אוף, הלך הסיכוי שלנו לדעת מי זה”. ואז אמרתי, ” בואו נבדוק אם יש טביעות אצבעות על מדף החוברות” ודן הוציא את הערכה שלו והוציא ממנה את האבקה המיוחדת לצורך זה, ואז גילינו שהיו שתי טביעות אצבעות בפינה השמאלית. נוי אמרה “כנראה הגנב לא טרח לשים כפפות על הידיים שלו ונגע בהכל”. “אוף”, נאנחתי, “אנחנו לא יודעים למי שייכות טביעות האצבעות, אנחנו לא יכולים לבדוק את כל האנשים בעולם!” נוי הציעה, “אולי נעשה לנו רשימת חשודים ורק עליהם נבדוק את זה.” ביום למחרת, ברבע לשמונה התארגנו והתחלנו לחקור, התחלנו לבדוק את שרה , ילדה מכיתתנו. כי היא מתנהגת ממש מוזר בזמן האחרון, למשל, היא מעתיקה מילדים אחרים, צועקת מרביצה לפעמים , בגלל זה חשבנו שהיא גנבה את החוברות. החשוד השני שלנו היה גיא, אח של שרה, הוא גדול ממנה בארבע שנים והוא לומד בכיתה ח’, מבריז משיעורים והולך הביתה מוקדם יותר משאר התלמידים. אני ,דן ונוי, קבענו בשעה 16:00 בחצר ביה”ס. פתאום ראינו את עופר, ילד מכיתה ו’ ,מסתתר בשיחים עם משהו צהבהב בידו. לפתע,עופר ברח לכיוון רחוב ביאליק. התעלמנו ממנו, והתקדמנו לכיוון הבית של שרה וגיא, כי רצינו לחקור אותם. צלצלנו בפעמון ביתם, זה היה קצת מלחיץ והלב שלי דפק במהירות, צלצלנו פעם שנייה ושמענו “יבוא!”  נכנסנו לאט לאט. אף פעם לא הייתי בבית של שרה אז זה היה קצת מוזר. ראינו הרבה תמונות ושטיח גדול בסלון, היה מסדרון גדול ושלושה חדרי שינה, כך זה נראה. קראנו “איפה שרה?” וענה הקול מן המטבח, ” בקומה העליונה, אתם יכולים לגשת”, עלינו במדרגות, שדרך אגב, היו מרופדות בשטיח אדום ושמענו את קולה של שרה וגיא , שרה אמרה, “מי זה?” ודן ענה , אני מיכאל ונוי. אנחנו רוצים לשאול אתכם כמה שאלות, דבר ראשון, התפרצתי, מה זה הספרים הכתומים וגיא ענה זו הסדרה האהובה שלנו, למה? לא משנה, הייתי נבוך, נוי אמרה “אנחנו יכולים לערוך חיפוש קצר?” גיא צעק, ” מה אתם רוצים מאיתנו?! ההורים שלנו התגרשו, בסדר??!” אז אמרתי, “אוקיי, הבנו” . דן בעט בי בעיטה קטנה אבל התעלמתי והמשכתי , ” אנחנו הולכים, להתראות תודה”. שתי דקות אחרי זה שלושתנו היינו בחוץ, הרגשנו אשמים שחשדנו בהם סתם ודן צעק עליי, ” למה הוצאת אותנו משם?” עניתי ” כי הם מדוכדכים, ההורים שלהם התגרשו, אז הם עוברים תקופה קשה” .  באותו רגע אמרה נוי, “נראה לי שאני יודעת מי החשוד הבא שלנו, עופר, מכיתה ה, כשראינו אותו בביה”ס, הוא החזיק חוברות צהובות , אלה כנראה היו חוברות תורה שנעלמו, אבל אין לנו מספיק הוכחות שזה הוא, נזכרתי. למחרת, הלכנו לבית של עופר, צלצלנו בפעמון שלוש פעמים. אף אחד לא ענה, בפעם הרביעית, שמענו  “יבוא” נכנסנו לבית מבולגן וראינו את עופר מקפל כביסה, הוא אמר לנו, “הי, שלום, רציתם משהו?” כן, ענינו, אנחנו רוצים שתענה לנו על כמה שאלות. 1. אתה יודע לאן החוברות נעלמו?  ”  “לא ממש, ענה עופר נבוך” 2. מה זה החוברות האלו במסדרון שכתוב עליהן, תורה??”,בזמן זה, החוויר עופר ואמר, אוקיי, תפסתם אותי. זה אני גנבתי את החוברות. אבל יש לי סיבה. אחי לומד בכיתה ב’ ויש לו מבחן והוא לא רוצה שהמורה יתקדם ולא יהיה מבחן , טוב לכם?! כן ענינו בשלווה. יאללה ביי! למחרת בבוקר אמרנו למורה שהילד שגנב את החוברות הוא עופר מכיתה ה’. מצאו את עופר בין השיחים והשעו אותו לשבוע ימים. נ”ב בשעה החמישית היה המבחן בתורה