המסע לאושר

.בוקר,יום ראשון בשבוע, לקום בשש ושלושים כל יום זה באמת קשה, רגע, אתם עדיין לא יודעים למה אני עושה את זה, אני עושה את זה בשביל אבא שלי! בזמן שהוא ישן אני חורש בשדה שאבא עובד בו ומרוויחים כמה פרוטות

לפעמים קונים לחם, ולפעמים חוטים לאמא, שעובדת כתופרת אצל אחד מעשירי ישראל

.טוב, לבשתי את כובע הצמר השחור, את המעיל המסורבל הירוק את מכנסיי ונעליי ואני מוכן לצאת לדרך! רק לא לשכוח! חייבים לחזור לפני שמונה וללכת לבית הספר

!הגעתי ואני מתחיל לחרוש ולחרוש וואו! איזה חם היום

.שמעתי קול רשרוש מאחורי, הסתובבתי וקפאתי על מקומי, חשבתי שזה אבא

?אסור לי שהוא יגלה אותי! אם הוא יגלה אני לא יודע מה יקרה! הוא יכעס או ישמח

.התקרבתי וראיתי שזהו לא אבא. זה היה איש במגבעת שחורה ומעיל חום שעוטף את כל גופו. הוא התקרב והסתכל עליי, במבט ראשון האיש הזה נראה לי קצת מוזר

ואז התקבלה בראשי ההחלטה…, אני מוכן לקחת את זה! אמרתי לאיש המסתורי והוא

ענה לי: יפה מאוד, אני רואה שהגעת להחלטה נבונה ונכונה

עכשיו לך הביתה ותישן טוב הלילה, כי מחר בדיוק באותה שעה מחכות לך שלושה משימות

“שישנו את חייך וחיי משפחתך

!רגע, מה השעה? אוי, כבר שבע וחצי, לא ראיתי! אני חייב לרוץ לבית ספר

.בבית הספר היה די משעמם, למדנו על כל מיני דברים שכבר ידעתי, למען האמת תמיד משעמם לי בבית הספר, אני יודע הרבה דברים שילדים בגילי עוד לא יודעים

?אני בדרך הביתה מבית הספר, הפעם אני חושב רק על האיש המסתורי הזה, מי זה

?ולמה הוא בא דווקא אליי? ואיזה משימות הוא יתן לי

כל היום חשבתי רק על זה, גם ששכבתי במיטה לא הצלחתי להירדם, חשבתי רק על מה

.שיקרה אם אזכה בכסף וחיי משפחתי יהיו הרבה יותר טובים ממה שהם עכשיו

.חשבתי וחשבתי עד שנרדמתי

.יום שני, מרוב ההתרגשות קמתי בחמש בבוקר, התלבשתי, וחיכיתי, פשוט חיכיתי שיעבור לו הזמן, אלך לשדה ואפגוש את האיש המסתורי