.רינת בדיוק ליטפה את שערי כששמענו את הצעקה שפילחה את האוויר: “לאאאאאא!”. כולנו הסתובבנו בבהלה וראינו על הרצפה עוגת שוקולד מרוחה ומלכלכת ושתי ילדות מחובקות באושר, אחת כמעט דומעת. אחת מהן הייתה אחותי

:רגע, רגע , כדי שתבינו את הסיפור שבמשפחתי תצטרכו להבין איך הכל התחיל ולמה אני מספרת לכם את הסיפור של אחותי

המשפחה שלי היא משפחה מסורתית בצפון. לפני 7 שנים קרה לנו מקרה ששינה את חיינו. זה היה יום שישי, בשביתה. שני, אחותי, הייתה בת חמש, ואחי רצו גלידה. ישבנו ליד חנות קטנה וליקקנו גלידה חלבית, בה לקטוז. מה זה קשור? מה זה …לקטוז? אתם תיראו

אז, כן: לאחר דקה שמענו את אחותי הגדולה נאנחת.” איה, הבטן!” היא ייללה. “כואב לי! אני צריכה לשרותים!”. “בטח סתם מהקור של הגלידה” אמרה אימא בביטול ולקחה את שני לשרותים. כשחזרו, אימא הודיעה מעט בצער:” יש לה שלשול. באו נחזור הביתה…” “אוף” נאנח אחי בחמיצות. “בואו ניקח אותה לרופא!” קראתי, כי אהבתי מאוד את הרופאה( איך אני זוכרת? בשביל זה ישנם הורים). אימא אמרה שלא צריך, ואז חזרנו הביתה. לאחר שמצבה של שני לא השתפר, ואפילו הידרדר, לקח .אותה אבא לרופא והם חזרו בערב. כולנו ציפינו לבואם חזרה. אמי התנפלה על שניהם בדאגה

.מה קרה?” שאלה אמא”

.גילו אצלה רגישות ללקטוז” ענה אבי בקול שבור”

.מההה?” אימי קראה”

.ואני, ילדה קטנה, לא מבינה למה אמא מחווירה פתאום ואבא מחבק אותה בניחום

.רגישות ללקטוז, הסבירה לי כשבגרתי, מונעת מהאדם הרגיש לאכול דברים ובהם לקטוז, בעיקר מוצרי חלב. כשהם מקבלים לקטוז, יש להם נפיחות בבטן, כאב בטן עצמתי ושלשולים

…בהתחלה שני כעסה, וכולם הזהירו אותה, אבל עכשיו היא כבר בוגרת והיא נפרדה בכאב מהמשקה האהוב עילה: שוקו

אל תחשבו ששני מסכנה, היא בוגרת ומקובלת כמו כל בת בגילה, ומעצבנת כמו כל אחות מעצבנת, אבל מזהירים אותה יותר מידי, אני מרגישה שזה מרגיז אותה וגורם למצב רוחה להידרדר.

פעם אחת, ילדה בשם תמר שהייתה ידידה של אחותי הזהירה אותה כשהתקרבה לכריך הגבינה שלה.

” אויש די כבר! אני לא תינוקת! עזבי אותי! נדנדי למשהו אחר” שני צרחה עליה בפני כל הכיתה בהפסקת האוכל. שני האדימה כמו שערותיה הג’ינג’יות, ואת זה סיפרה שני בארוחת הצהרים, שם תמיד יש לשני מה לומר. ידעתי כמה ששני עצבנית וכמה .תמר נעלבה. אני בקשר קבוע עם חברותיה של שני, ומכירה את כולן, ויודעת שתמר היא ילדה שלא רוצה להציק. היא נחמדה ורוצה להיות חברה אמתית של שני

וכל חברותה נמצאו במסיבה שבה קרה הכל. מסיבת היומולדת של ליאל מהכיתה של שני. “שקדי, גם את מוזמנת” אמרה לי אחותי. “בואי, נלך למסיבה” הוסיפה תוך כדי גישוש בארון הבגדים. קנינו לה יומן עם מפתח משתינו. וכשנכנסנו לביתה, הייתי בהלם. המון ממתקים על שולחנות עמוסים בתוך בית שניראה כמו ארמון. הגשנו את המתנות בחיוך לליאל בברכת יומולדת שמח. דיברתי עם רינת, שאוהבת אותי מאוד, ומהר השתלבתי באווירה השקטה ובמוסיקה. תחרויות נערכו ומסיבת ריקודים, ואז הגיע תור הכיבוד. דיברנו בנינו ואכלנו פיצה, ואף אחד לא שם לב, שני, שרגילה שכולם מביאים בשבילה דברים ללא לקטוז, עמדה לנגוס בעוגה חלבית! האם לא ידעה על רגישותה של שני

ואז שמענו את הצעקה שפילחה את האויר: “לאאאאאא!”. כולנו הסתובבנו בבהלה וראינו על הרצפה עוגת שוקולד מרוחה ומלכלכת ושתי ילדות מחובקות באושר, אחת כמעט דומעת. אחת מהן הייתה אחותי. השניה- תמר. אני מתארת לעצמי שהבנתם .שמאז, שני לומדת להעריך את העזרה שהיא מקבלת, ומאז היא חברה ממש טובה של תמר

!הסוף