“גווווווול” זה הייתי אני שצעקתי. אוי! סליחה, לא הצגתי את עצמי כראוי, קוראים לי אורי ועכשיו אני משחק כדורגל עם חבריי: שי, ישי ורמי.

“אני צריך ללכת”. אמרתי לאחר זמן מה.

“בוא, נלווה אותך” שי אמר לי. התחלנו ללכת, ו-בוווווווום! החלקתי על הרצפה. כשקמתי, רמי שאל אותי אם כואב לי אבל אותי כבר לא עניין הכאב, אלא ממה החלקתי. זה היה דף או יותר נכון מפה! הרמתי אותה וכולנו הסתכלנו עליה. “וואו, זו מפה” ישי אמר, ורמי ענה: “כולנו ניפגש מחר ונלך לפי המפה”.

לא הצלחתי להירדם בלילה, כל כך התרגשתי שאולי נמצא מחר אוצר. אחרי שסיימתי את בית הספר “טסתי” הביתה, אכלתי, הכנתי שיעורים ויצאתי למגרש. כולם כבר היו שם. ביקשתי מרמי את המפה. הוא הביא לי אותה והסתכלתי בה. היינו צריכים ללכת צפונה. המקום הראשון שהגענו אליו היה בית המדרש. כשהגענו התחלנו לחפש רמזים. זה לקח הרבה זמן, כעשרים דקות ופתאום מצאתי-זה היה כתוב על הווילון והופיע רק לשנייה.

קראתי לכולם ושי שם לב שזה מופיע כל פעם כשהווילון זז בזווית מסוימת ואז אמר: “הבנתי! זה משתקף מהחלון שממול.” ניגשנו לחלון וישי הוסיף: “הוא צודק. כתוב פה משהו וכל פעם לפי זווית האור זה משתקף.” ואז אמרתי: זה מה שכתוב: “כל הכבוד עברתם את המשימה הראשונה, יש לכם עוד שני מקומות ואז תמצאו את האוצר”. הסתכלנו במפה והלכנו.

המקום השני שהגענו אליו היה הכותל המערבי. כשהגענו לכותל המערבי הלכנו להתפלל וכשסיימתי להתפלל, פתק מהכותל נפל. כשהרמתי אותו ראיתי שכתוב עליו את השמות שלנו. הכנסתי אותו לכיס והלכתי להראות לחבריי. רמי ביקש ממני את הפתק, הביט בו וקרא לנו מה שכתוב בו: “כל הכבוד! עברתם את המשימה השנייה, יש לכם עוד משימה אחרונה.

בזמן שהלכנו ישי אמר: “הכל בזכותי, אני פתרתי את החידה של החלון”

“לא נכון! הכל בזכותי, אני פתרתי את החידה של החלון” שי אמר .

“לא נכון! הכל בזכותי, בלעדיי לא היינו פה עכשיו, לי היה הרעיון להתחיל לחפש” רמי אמר .

“שקט!” צעקתי “נדון בזה אחר כך. יש לנו בעיה אחרת” אמרתי והצבעתי לעבר הגדר שעמדה מולנו.

זו הייתה נקודת הסיום, הריסות בית המקדש ולפניהם הייתה גדר עם חור קטן ורמי אמר: “נראה לי שאנחנו מספיק רזים להשתחל בחור” “בואו ננסה” ישי אמר. התקדמנו לעבר הגדר והצלחנו להשתחל פנימה!

מיד התחלנו לחפש משהו שייתן לנו רמז. כעבור עשרים דקות ישי צעק: “מצאתי משהו!” הוא עמד ליד תיבה עם פתק שבו היה כתוב: “כל הכבוד! מצאתם את האוצר! עכשיו תוכלו לחזור הביתה וליהנות מההישגים שלכם. אבל לפני הכל תצטרכו לפתור את הריב שלכם. ואני אתן לכם עצה- כולם עזרו באותה מידה!”

“הפתק צודק” אמרתי “כולם עזרו באותה מידה, ולכל אחד מאיתנו מגיע כל הכבוד”

“גם אני חושב” רמי וישי ענו ביחד.

“אני לא” שי אמר וכולנו השתתקנו

“סתם צוחק, גם אני” הוא הוסיף בחיוך.

“אז יאללה בואו נפתח את התיבה, אני מת לדעת מה יש שם” אמרתי.

פתחנו את התיבה וראינו סידורים. אף אחד לא דיבר עד שרמי הפר את הדממה ואמר: “טוב, בואו נלך לבית הכנסת הקרוב בטח יהיה שם רב שיבין מה זה, זה בטוח משהו מיוחד” הלכנו לבית הכנסת והראינו לרב.  אחרי שהרב ראה את הסידורים הוא התחיל לבכות דמעות של שמחה תוך כדי שהוא אומר: “כל הכבוד ילדים, מצאתם סידורים מתקופת בית המקדש”.

ואז רמי אמר: “טוב, ידעתי שזה משהו מיוחד”…