רק רציתי אתלטיקה

הוא נעמד שוב ליד גדר המגרש, התעטף במעיל הדק, מכיוון שמעיל עבה יותר היה עולה יותר מדי למשפחתו. הוא התבונן על המגרש ושם ילדים רצים, מתעמלים, קופצים. ורק הוא עומד ובוהה בהם, מחכה ליום בו יוכל להיות אחד מהם. {אם יהיה כזה}  אחד מהילדים בחוג, היה דוד חברו הטוב של יונתן,שלא כל כך אהב אתלטיקה שלמשפחתו היה מספיק כסף לרשום אותו לחוג אתלטיקה. כל פעם שדוד היה מתאמל, יונתן היה דוחף אותו ומתאמן איתו יחדיו, כאשר דוד היה רץ, הוא היה רץ איתו, כשדוד קפץ הוא קפץ יחד איתו. זו היה תחושה נפלאה מבחינתו של יונתן, אתלטיקה היה הדבר שהוא הכי אהב לעשות,והוא הסכים לעשות את זה בכל מחיר.  בסיום כל אימון היה מחכה יונתן לדוד מחוץ לשער, והיה מדבר איתו על האימון, ומה הוא גם הרגיש שהוא עצמו היה עושה טוב, ודוד היה מכוון אותו איך לעשות מה. בסיום אחד האימונים סיפר דוד ליונתן על זה שבעוד חודש מתחלף מאמן, ועכשיו האימונים יתחילו להיות שונים לגמרי. יונתן התעניין בעניין, והתחיל לשאול כל מיני שאלות כמו: דוד, האם אתה יודע מי יהיה המאמן? מה יהיה סוג האימונים? האם ישנו סוגי קפיצות וריצות? ועוד כמה שאלות. אבל יונתן שאל את כל שאלות אלו, כי בליבו הוא הבין שזה זמנו לנסות ולעשות תכסיס קטן. יונתן ידע בליבו שדוד יעשה הכל כדי לשפר את מצבו, וגם הוא ידע שדוד לא אוהב כל כך אתלטיקה, אז רעיונו של יונתן היה מופרז ביותר, אבל נראה קטן לעומת כמה שהוא רוצה שהוא יצליח. הוא רצה לשקר למאמן החדש ששמו דוד וכך להיכנס לחוג על חשבון המשפחה של דוד. אבל יונתן היה ביישן, ולאחר כל אימון במהלך השבוע ניסה לרמוז את רעיונו לדוד. דוד לא הצליח להבין למה התכוון יונתן בכל פעם שניסה לרמוז, וכל פעם שאל את אותה שאלה “יונתן מה אתה רוצה!?”  אימון לפני שמחליפים מאמן יונתן הבין שהוא צריך להפסיק לרמוז את רעיונו לדוד, ולהגיד לו את זה פנים מול פנים כי ככה הוא יצטרך לחכות עד לפעם הבאה שיחליפו מאמן, כדי לעשות את הדבר שהוא כל כך רוצה. באותו היום היה קר מאוד ויונתן התעטף במעילו הדק ואפילו “לחכות” את דוד הוא לא יכל מרוב הקור. באותו אימון היה זה האימון היחיד בשנה שבו אמו של דוד מגיע לראות את דוד מתאמן. יונתן הבין שהוא לא יוכל להגיד את רעיונו ליד אמו של דוד והבין שהכל נחרב בין רגע. אמו של דוד ראתה כמה יונתן קופא מקור, ונתנה לו את מעילה. בסוף האימון אמו של דוד הסיעה את   עוד פעם רק יסתכל מהצד כרגיל שניהם הביתה, ואז ליונתן בכלל לא היה את האומץ להגיד את הרעיון לדוד, קל וחומר אחרי איך שאמו של דוד טיפלה בו לפני מספר רגעים ספורים. בלבו של יונתן הוא חושב: “זהו. הכל הלך מחר 

מחר האימון עם המאמן החדש, ואני עוד פעם רק יסתכל מהצד כרגיל ואצטרך לחכות לפעם הבאה שיחליפו מאמן. יונתן חזר הביתה מנסה לשמור על קור רוח אבל בתוכו הוא פשוט לא יכל, הוא היה מרוסק נפשית. זה היה כל כך כואב שלאחר דקה הוא כבר נפל על הרצפה ובכה אמו ישר רצה עליו ושאלה אותו: “יונתן מה קרה?” יונתן המציא סיפור שהיה נראה אמין בפני אמו, הוא אמר שהיום היה יום רגיל אבל רק סדרו של היום היה שונה . בבית ספר אין משהו מיוחד, אבל שהוא הגיע למגרש של החוג אתלטיקה כמו כל יום, זה לא היה רגיל זה היה כואב לו יותר מתמיד. אמו של יונתן ניסתה לנחם אותו אבל זה לא עזר, כי בליבו, מה שהוא רצה זה לעשות את התכסיס. בלילה יונתן חשב על חצי הכוס המלאה ונזכר שיש למחרת  בית ספר, וזה זמנו לדבר עם דוד. למחרת בבית הספר יונתן ניסה לעצור את הדמעות אבל לא הצליח. השעה שמונה בבוקר, הבית ספר אמור להתחיל אבל דוד עדיין לא הגיע. יותר גרוע מזה מצידו של יונתן לא יכול לקרות, הוא בכה ולא סיפר לאף אחד למה. והנה לאחר בית ספר הגיע זמן האימון, יונתן לא יודע מה לעשות מצד אחד, הוא כל כך רוצה את זה שהוא רוצה פשוט להיכנס לחוג ולשקר לגבי שמו, ומצד שני הוא הבין שזה ממש לא יפה מצדו מכיוון שהוא משקר ולוקח את מקומו של דוד בחוג. יונתן החליט. הוא יכנס לאימון ויזייף את שמו. למזלו של יונתן דוד היה חולה ולא הגיע לאימון.  שיונתן מגיע לאימון, כולם שואלים אחד את השני בשקט: “מי זה שם?” מגיע זמן האימון המאמן החדש קורא שמות ושואל “האם דוד פה?” יונתן בהתחלה לא מרים את היד, פעם שנייה הוא כבר מרים אותה,  באותו הרגע כולם מתחילים לצעוק על יונתן, אתה לא דוד, שקרן וכו’. המאמן משתיק את כולם

בצרחת  “שקטט”, באותו רגע כולם משתתקים ומסתכלים על יונתן בפרצוף טעון. בסיום קריאת השמות כולם אומרים ליונתן מה אתה עושה? יונתן שותק ולא מספר כלום, באימון הראשון היה יונתן הגרוע ביותר בחוג. כאשר חזר הביתה היה מאושר ביותר, אמו לא הבינה מדוע הוא כל כך מאושר ושאלה. “יונתן מדוע אתה כל כך מאושר?” כמובן שיונתן לא סיפר את הסיבה האמיתית, ואמר לה שלא היה כלום ואיננו מבין למה היא חושבת שהוא מאושר. יום לאחר מכן הגיע דוד לבית הספר, יונתן סיפר לדוד את מה שהוא מתכוון לעשות, ואת מה שהיה לפני יום, ודוד ישר ענה לו בצווחה שהדהדה בראשו: “מה אתה משוגע???” יונתן הסביר לדוד את מצבו וכמה שזה חשוב לו, ודוד השתכנע בתנאי אחד: את הכסף של החוג תשלם אמו של יונתן. יונתן

לא הסכים לתנאי זה, לאחר ויכוח סוער שכלל גם קללות אחד לעבר השני, הוסכם על כך שיונתן יהיה בחוג ובעתיד הוא יחזיר למשפחתו של דוד את הכסף, וכך באמת היה, כל יום לאחר בית ספר היה יונתן בחוג, ודוד היה מחכה לו בגדר כפי שעשה יונתן, וגם בשביל שזה לא יראה מוזר שהוא חוזר הביתה לפני החוג. הילדים בהתחלה אמרו למאמן: “המאמן מי שעל יד הגדר זה דוד” אבל המאמן לא רצה לשמוע. יונתן כבר השתפר, והפך לאחד הטובים בחוג. באחד מן הימים הגיע יום הביקור של אמו של דוד.

אמו של דוד ציפתה כל כך לראות את בנה מתעמל, ובמקום זה היא ראתה את יונתן מתעמל, ואת דוד מחכה לו ליד הגדר, יונתן קלט את אמו של דוד והבין שהוא בצרות. אמו של דוד ביקשה מבנה לשמוע הסבר למה שקורה ומהר. בהתחלה דוד חיפש תירוץ, ולאחר מכן הוא נשבר וסיפר לאמו על התכסיס, ועל כמה שיונתן צריך את זה, אמו התעצבנה עליו ביותר ושאלה: “אז יונתן ניצל אותך? איך הוא יכל לעשות זאת?, איך אמו לא סיפרה לי כלום?” דוד הסביר לה על הסודיות של התכסיס, ועל זה שהוא רצה להביא את זה ליונתן. “ומה עם הכסף?” שאלה אמו של דוד, דוד אמר לה שיונתן יביא את הכסף. “ומאיפה הוא יקבל אותו? הרי הם עניים” דוד האמין ביונתן, ואמר לאמו שכאשר יונתן יגדל היא יהיה אתלט ויחזיר למשפחתם את הכסף. אבל עדיין אמו לא התרצתה. לאחר האימון, החזירה אמו של דוד את שניהם הביתה דממה סררה למשך כל הנסיעה, אף אחד לא הוציא הגה מפיו, בליבו של יונתן מחשבות, מה יקרה לי?, מה יעשו לי?, היא תספר להוריי?. לאחר זמן קל התקשרה אמו של דוד לאמו של יונתן, אמו של יונתן הייתה המומה, היא לא האמינה שבנה עשה את זה, מרוב תדהמה הפילה כוס שבידה, ושאלה האם זה באמת קרה? לאחר שיחה של שעות ארוכות הבינה אמו של יונתן מה קרה. האימהות לא עלו על החלטה אבל כן ישבו עם יונתן על מה שהוא עשה, לאחר שיחה שהרגישה ליונתן שנים, הוחלט על כך שיונתן ישאר בחוג ובעתיד יחזיר את הכסף. יונתן השתפר, נהפך לטוב ביותר בחוג וגם קפץ מחוג מתחילים לחובבנים ומשם למקצועניים. כיום כולם מכירים את “דוד”, שנקרא כך בגלל  ,השקר למאמן החוג, וכיום לאחר שזכה בתחרות הארץ לאתלטיקה קלה חשף את שמו.

הוא קרא בטקס: “אני רוצה לקרוא לדוד האמיתי” דוד היה בקהל והלך ליונתן. תדהמה הייתה באצטדיון, כולם התפלאו ויונתן חשף:”שמי הוא יונתן, זה חבר ילדות שלי דוד בגיל קטן עשינו תכסיס..” וכך סיפר להם על הכל, ומדוע כולם קראו לו דוד, בסיום הנאום כל האצטדיון עמד ומחא כפיים. והחוב? הוא שולם ממזמן, ועם בונוסים.