מסע אל פרשה

שמי: רותם שרעף.

משמעות השם רותם:’ רותם המדבר’ הוא שיח מדברי הגדל בישראל, צבעו ירוק זית ופרחיו בצבע לבן ובעלי צוף רב. בפרחיו של שיח זה עושים שימוש הבדואיים לצורך ריפוי.

מקור תנכי: הרותם מוזכר מספר פעמים בתנ”ך ובמקורות. כאשר ברח אליהו הנביא מפני איזבל הוא נח תחת צלו של הרותם:

“וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל”. המפרשים סבורים כי הרותם הוא גם השיח המוזכר בסיפורם של הגר וישמעאל:

“וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע: וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם”.

משורשיו של הרותם הכינו בתקופות קדומות פחמים שהצטיינו בטיבם:

“חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים”.

לגחלים אלו מייחס המדרש יכולת מופלאה לשמור על האש לאורך זמן: “שכל גחלים כבים מבפנים אבל גחלי רתמים אע”פ שהוא כבה מבחוץ עדיין הוא בוער מבפנים… מעשה ברותם אחד שהציתו בו את האור והיה דולק שנים עשר חודש, חורף וקיץ וחורף. גם מפרשי התנ”ך המאוחרים התייחסו לאותה התכונה: “המשילם לגחלי רתמים, שהם חמים מאד ולא יכבו לזמן רב, אפילו בעת שנראים מבחוץ כבים וידמו אפר, הם מבפנים אש בוערה”.

תכונות אופי לאנשים בשם רותם – אנשים בשם רותם בתכונותיהם הצורך בשקט ושלווה, פעמים רבות ימצאו עצמם מאזינים לבני אדם ולבעיותיהם, ניחנים ביכולת הקשבה, בעלי אינטואיציות ויכולת קליטה. תמיד יעבדו בהיגיון ודרך חשיבתה תהיה שונה מהאחר, מחשבה מחוץ לקופסא, זקוקים לאינפורמציה מהחשש לאבד שליטה.

הורי החליטו לקרוא בשם זה משום שהם אהבו את תכונות הרותם, וקיוו שאני אאמץ את תכונות הפרח לעולם האמיתי, ולהסתדר בחיים בכל דרך, כמו שהרותם מתאים את עצמו למצבים אליו הוא ניקלע, בלי הרבה מים, עם סופות ורוחות ועדיין הוא שורד במדבר עם כל הקשיים, כשמגיעה רוח חזקה הרותם מתגמש ומוריד את ראשו, ונותן לרוח החזקה לעבור ובסופה הרותם מזדקף שוב, כך גם אני לומדת להגדיל את המיכל הפנימי שליואת הגמישות הפנימית שלי.

תאריך לידה:

ט”ו באדר תשע”ס,

15.3.2006,

בית החולים תל השומר ברמת גן,

מזל דגים.

הפרשה שלי

הפרשה שלי היא פרשת כי תשא מספר שמות.

פרשת “כי תשא” נפתחת בהוראת ה’ לספור את העם. הספירה נעשית על ידי איסוף תרומה בת חצי שקל מכל אדם שהוא מעל לגיל עשרים. ההוראה ברורה: “הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט”. ה’ מורה למשה: קח את הכסף שנאסף במפקד, “וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד”. מטרת הכסף שייאסף היא בניית אהל מועד.

בהמשך הפרשה מורה ה’ למשה לקדש את כלי המקדש והחומרים שבהם משתמשים הכהנים, ביניהם, “כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה” וגם בְּשָׂמִים, קְטֹרֶת, סַמִּים (לא מה שאתם חושבים…) ושֶׁמֶן זַיִת, שבו משתמשים הכהנים לעבודה במשכן (בית המקדש הנייד שנדד עם בני ישראל במדבר).

לאחר מכן, אנו פוגשים את בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי, האמן שיעצב ויכין את כלי המקדש (מנורה, כיור ועוד), עליו אומר ה’: “ואמלא אותו רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל מְלָאכָה”. יחד איתו עובד אומן נוסף בשם אָהֳלִיאָב. אחד הדברים שהאומנים צריכים להכין הוא “בִּגְדֵי הַשְּׂרָד… בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן”.

פרשת כי תשא מתארת את אחד הרגעים הידועים והחשובים והמפורסמים ביותר בתולדות עמנו, פרשת חטא העגל. משה נמצא על הר סיני מזה ארבעים יום, והעם מחכה לו למטה. הציפייה קשה לבני ישראל. כאשר ראו כִּי “בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר” פנו אל אהרן, ואמרו לו “קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים”. אהרון הורה להם לפרוק מעליהם את תכשיטיהם ואת כל הזהב אשר להם, התיך את הזהב, “וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה – עגל הזהב”. ואז פנו בני ישראל אל העגל ואמרו לו: “אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם”.

ה’ ראה את המתרחש ומרוב זעם, רצה להשמיד את החוגגים. משה הרגיע אותו והזכיר לו את ההבטחה שלו לעם ישראל וה’ חזר בו. משה ירד מההר, ראה את חגיגת העגל הגדולה “וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר. וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ, וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק”. את האבקה השליך משה למים ובמים אלו השקה את בני ישראל.

הנקמה הייתה קשה. משה הורה לאנשיו להרוג את האחראים למעשה, ובאותו היום נהרגו שלושת אלפים איש. לאחר מכן בקש משה מחילה מה’. גם הפעם סלח ה’ לבני ישראל, הבטיח להם את ארץ כנען, היא ארץ זבת חלב ודבש, וכרת ברית עם העם.