ראשי ממשלה

דָּוִד בֶּן-גּוּרִיּוֹן נולד ב-16 באוקוטובר 1886 – 1 בדצמבר 1973  איש העלייה השנייה, ראש ההנהגה של ” המדינה שבדרך”, המוביל והדוחף להקמת מדינת ישראל, בתפקידו כיושב ראש מנהלת העם  הכריז על הקמתה, ולאחר שקמה הנהיגהּ במשך עשור ומחצה עד 1963; כיהן כראש הממשלה וכשר הביטחון הראשון של מדינת ישראל והיה ממנהיגי תנועת העבודה. 

בן-גוריון נולד בשם דוד יוסף גרין לשיינדל ואביגדור גרין, בעיירה פלונסק שבפולין (אז בתחום האימפריה הרוסית). במשפחה היו חמישה ילדים – שלושה בנים ושתי בנות. דוד, שכונה בילדותו “דובצ’ה”,^[2] היה הבן השישי, ואפשר שנולד עמו בן תאום שנפטר בשעת הלידה. הוא למד בחדר מסורתי, ואחר כך בחדר מתוקן שהקים אביו, חבר בתנועת “חובבי ציון“. בגיל 11 התייתם מאִמו, שנפטרה כתוצאה מסיבוכי לידה. לאחר מכן נשא אביו אשה שנייה.^[2

בשנת 1900, חרף גילו הצעיר, בעידודו של אביו, הקים יחד עם חבריו, שלמה ושלמה לביא (לבקוביץ’), את אגודת “עזרא”, שהכשירה את חבריה לקראת עלייה לארץ ישראל ושמה לעצמה מטרה להחיות את השפה העברית. חברי האגודה התחייבו לדבר עברית בינם לבין עצמם ופעלו ללימוד השפה בקרב צעירי העיר