לפני שנים רבות היה מלך רשע במצרים, פרעה שמו

פרעה העביד את בני ישראל בעבודה קשה מאוד

פרעה ציווה להשליך ליאור כל בן זכר שיולד לבני ישראל

בימים ההם נולד בן לאישה עברייה (יהודייה),יוכבד שמה.

לקחה האישה תיבה קטנה השכיבה בה את בנה ושמה אותה על שפת היאור.

והנה בת פרעה ירדה לרחוץ בנהר.

ראתה את התיבה ובתוכה תינוק.

משתה בת פרעה את התיבה מן המים וקראה לילד משה.

בת פרעה לקחה את משה אל הארמון וגידלה אותו כאילו היה בנה.

כשגדל משה יצא לראות את אחיו בסבלותם.

באחד הימים ראה משה איש מצרי מכה איש עברי. הכה משה את המצרי.

שמע פרעה את אשר עשה משה וביקש להרוג אותו.

.משה ברח לארץ מדין והיה לרועה צאן

.יום אחד ראה המדבר סנה בוער באש ולא נשרף

והנה שמע קול קורא אליו מן הסנה:”לך אל פרעה ואוצא את בני ישראל ממצרים”.

משה חזר למצרים עם אחיו אהרון.

הם באו אל פרעה ואמרו לו “שלח את עמי”.

אבל פרעה לא רצה לשמוע ואמר:”לא אשלח את בני ישראל”.

הכה אלוהים את פרעה וכל המצרים בעשר המכות:

המכה  העשירית, מכת בכורות הייתה הקשה מכולן.

לאחר שבנו הבכור של פרעה מת,פרעה נכנע והסכים לשלוח את בני ישראל.

ביום החמישה עשר בחודש ניסן יצאו בני ישראל ממצרים.

לא היה להם זמן לאפות לחם ולכן אפו מצות.

בני ישראל הלכו במדבר והגיעו עד ים סוף.

ליד הים ראו כי המצרים רודפים אחריהם.

בני ישראל צעקו לאלוהים שיציל אותם ואז קרה נס: משה הרים את מטהו והים נבקע לשניים.

בני ישראל עברו ביבשה ואילו כל חייליו של פרעה טבעו בים