יומן מסע לספר בורות

יומני היקר שלום, בכיתה אנחנו תקופה קוראים את הספר בורות.

בספר מסופר על… סטנלי, הוא ילד מאוד חסר מזל והוא תמיד נמצא במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון, על המשפחתו הוטלה קללה. הוא הואשם בזה שהוא גנב נעל יקרה מאולם תצוגה למרות שלא עשה זאת והועבר למחנה “גרין לייק”.

מסופר על איך הוא מתמודד במחנה, ועל איך סבא שלו קיבל את הקללה.

עד עכשיו אני לא ממש התחברתי לספר, בדרך כלל אני לא קוראת ספרים מהסוג הזה כי זה משעמם אותי ברוב המקרים, וגם הפעם.

עד עכשיו מסופק כמה סטנלי (גיבור הספר) חסר מזל, וזה מרגיש לי שהכותב כל הזמן חוזרים על זה, ושהספר לא מתקדם.

אני גם חושבת שהמעברים של הספר חדים, זאת אומרת: מתחילים לספר על איל סטנלי מתמודד במחנה ועל סיטואציות שונות שהוא עובר שם ובמעבר חד פתאום עוברים לאיך סבא שלו קיבל את הקללה, כאילו אין סדר במהלך הספר.

עזרה לסטנלי – פרקים 14-16:

אני חושבת שלא נכון לסטנלי שהוא יספר איפה באמת השפורפרת נמצאה למפקדת, מכיוון שהמפקדת תכעס עליו ועל האחרים והוא גם לא יתקדם חברתית. אלא לפני שהמפקדת מגיעה לבדוק איך מתקדם בחפירה, שכל הקבוצה יחפרו יותר עמוק איפה שבאמת השפורפרת נמצאה, אם הם ימצאו משהו שיעשו כאילו הם מצאו את זה בבור המזויף ויראו למפקדת, ואם לא אז לא.

מכתב מסטנלי לאימו – פרקים 14-16:

אמא יקרה, אני הגעתי למחנה והוא נראה ממש שונה ממה שתארתי לך, הוא לא באמת מרגיש או נראה כמו סאמרקאמפ כמו שרשמתי לך במכתבים הקודמים. אני הגעתי למחנה, כל יום צריך לחפור בורות (הם מאמינים שאם נחפור את הבורות נהיה ילדים טובים יותר), כולם פה קשוחים, צריך להתקלח רק 5 דקות, כולם פה ישנים על דרגשים. ממש קשה לי ואני כבר מתחיל לחשוב שהיה עדיף לי ללכת על אופציית הכלא.

סליחה שלא כתבתי את האמת במכתב הקודם, אני פשוט לא רציתי שתלחצי אך אני לא יכולתי לשמור עוד בבטן ולהרגיש ששקרתי לך.

אוהב ומתגעגע המון סטנלי.

יומן יקר שלום, אנחנו כבר ממש מתקדמים בספר.

בפרקים האחרונים שקראנו בכיתה מסופר, על אפס שבורח מהמחנה ואחריו גם סטנלי בורח, גילינו גם שהם לא סתם חופרים בורות אלא שהמפקחת מחפשת בעזרת הבורות איזה אוצר.

נכון שבהתחלה לא התחברתי ממש לספר ורשמתי עליו ביקורות רעות, אך לאט לאט זה מתקדם ונהיה יותר ויותר מעניין.

אני עדיין מסכימה עם זה שכתבתי בהתחלה שהספר מתקדם מאוד לאט, אך כשמגיעים לחלקים המעניינים זה שווה את ורואה שזה נכון שהסופר הרחיב רבות בפרטים שבהתחלה נראו לי סתמיים.

יומני היקר שלום, כבר גמרנו את הספר ותחושותיי השתנו במהלך הספר. אז כבר חזרתי המון פעמים על זה שהעלילה לא מתקדמת, ופעם קודמת שכתבתי ביומן הייתי מופתעת לטובה מהספר.

לאחר שגמרתי את הספר וכבר יש לי תמונה מלאה אני רוצה לכתוב על תחושותיי לספר: מפריע לי שהספר הוא חצי מציאותי אבל הוא ממש מופרח, הוא מתחיל מאוד מציאותי ואפילו מציאותי מדיי, אך בסוף הספר הוא ממש לא מבוסס על המציאות, וזה ממש מבלבל את הקורא!

אז היו כמה רגעים מרגשים בספר, כמו שסטנלי מצא את אפס מתחת לסירה, אבל אני לא חושבת הכותב רשם את הרגעים האלו טוב (ויש להם פוטנציאל), הוא בחר להדגיש דברים שלדעתי לא היה צריך לשים להם דגש, ולהפך.

אולי זה פשוט היה רשום בקצב של פעם שהכל לאט, אך לדור של היום יש קצב שונה ואני חושבת שיש הפרש בין המקצבים. אני גם חושבת שלנוער הספר הזה לא מתאים, אולי לגיל המבוגר הוא יכול להתאים (אז אני לא אובייקטיבית).

מטלה מסכמת – המלצה על הספר:

הספר בורות מספר על ילד ששמו “סטנלי” עליו ועל כל משפחתו הוטלה קללה. לפני המון שנים סבו ששל סטנלי הבטיח להביא את אחת הנשים להר גבוה בתמורה לחזיר שלה, אך לא קיים זאת. ומאז הוטלה עליה קללה זאת (כל דורותיו של סבו יהיו חסרי מזל) ולכן סטנלי חסר מזל. הוא הואש בעונש שלא הוא עשה ולכן במשפט אמרו לו לבחור או להגיע למחנה של ילדים בסיכון או ללכת לכלא, הוא בחר ללכת למחנה “גרין לייק”.

במחנה חופרים בורות, לאט לאט הוא מגלה בשביל מה הבורות (בשביל אוצר ישן) חברו והוא בורחים למחנה במהלך הדרך חברו אינו יכול ללכת ולכן סטנלי סוחב אותו עד שהגי ליעדם (ההר הגבוה), בחזור חברו כבר יכול ללכת והם חוזרים למחנה בשביל למצוא את האוצר. כאשר הם מצאו את האוצר המפקחת של המחנה (אשר מחפשת את האוצר גם היא), לבסוף סטנלי וחברו מקבלים את האוצר ומחנה “גרין לייק” התפרק.

חברו של סטנלי היה הנכד של האישה שסבו של סטנלי לא הביא להר, אך סטנלי עשה זאת והקלל נמחקה. סוף טוב!

אני לא התחברתי לספר מכיוון שזה כל כך לא מציאותי שבכל מסתדר ככה כל כך יפה והעלילה לא מתקדמת. זה ספר ישן והקצב עלילה של פעם הוא שונה מהיום, ולכן היה לי נורא קשה עם הספר ועם המקצב, אם כבר משהו קורא את זה לכיף אני ממליצה למבוגרים לא לנוער.

אני לא ממליצה לשכבה שלנו לקרוא כי זה פשוט ישעמם אותם!