עומר מוסקוביץ

בורות – יומן מסע

הוצאה לאור בתאריך 24.1.2018

על ידי הוצאת ספרים מוסקוביץ בע”מ

קריאה מהנה,

 הקדמה

יומני היקר שלום,

אנחנו קוראים בכיתה את הספר בורות. בספר מסופר על סטנלי, ילד חסר מזל, תמיד נמצא במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.

על משפחתו של סטנלי הוטלה “קללה”. הוא הואשם בגניבת נעל יקרת ערך מאולם תצוגה. בשל מעשיהו, הועבר סטנלי למחנה של עבריינים צעירים ששמו “גרין לייק” בלב מדבר טקסס.

בספר מתואר איך סטנלי מתמודד עם החיים במחנה.

פרק 1

מסופר על אגם הסמוך למחנה העבריינים הצעירים “גרין לייק” שלפני כ- 100 שנה הוא היה אחד האגמים הגדולים בטקסס. אך כיום הוא סתם שממה מישורית ויבשה.
סמוך לאגם הייתה עיירה קטנה, אך גם העיירה ותושביה “הצטמקו” ו”התייבשו” כמו האגם.
התושבים סבלו מאזור המחייה בו הם גרו. בקיץ הטמפרטורה הגיעה ל-35 מעלות בצל אך לא היה שם מספיק צל. העצים היחידים שהיו הם שני עצי אלון עתיקים ובינהם היה תלוי ערסל ומאחוריהם בקתה קטנה.
רק המפקח יכל לשבת על הערסל בצל, והמחנאים היו צריכים לעבוד ולחפור בורות באגם.
חלק מהמחנאים העדיפו להיעקץ על ידי נחש קטן או עקרב וזאת רק כדי לזכות לשבת ולנוח בצל בתוך הבקתה ולא לעבוד ולחפור בורות בשמש.

פרק 2

בפרק השני מסופר על מחנה “גרין לייק” עצמו, מחנה לעבריינים צעירים בלב מדבר טקסס, אליו נשלח סטנלי ילנטס. עיקר הפעילות במחנה הינה חפירת בורות בשמש על מנת לחנך את העבריינים להפוך לילדים טובים.

פרק 3

השעה 22:07 אני יושב בחדרי וממש נהנה לקרוא את הספר עד שהגעתי לקטע הזה:

מסופר על סטנלי, אין לו חברים, הוא ילד שמן והילדים והמורים בבית הספר צוחקים על מראהו.
בפרק הזה תיארו את נסיעתו של סטנלי אל המחנה “גרין לייק”. הוא לקח איתו אל המחנה מברשת ומשחת שיניים ונייר כתיבה.
על משפחת ילנטס הוטלה “קללה” מכיוון שסבו של סטנלי היה מרבה לגנוב חפצים מאנשים.

בכל פעם שמשהו השתבש במשפחת ילנטס, היו מאשימים את סבו של סטנלי.
משפחת ילנטס גרו בדירה זעירה, ומסריחה מנעליים. אביו של סטנלי תמיד היה חדור מטרה, ואף פעם הוא לא התייאש מניסיותיו הכושלים לפיתוח דברים. הוא רצה לפתח את הדבר הבא בעולם שישנה לכולם את המציאות כדי להרוויח כסף. הוא ניסה להמציא דרך למחזר נעליים ישנות. ובגלל זה דירתם של משפחת ילנטס הייתה מסריחה ומלאת נעליים יישנות.

פרק 4

סטנלי הגיע אל המחנה ” גרין לייק”. הוא קיבל שם סט בגדים ואת חפירה.
“ארוחות הבוקר מגשות בשעה 04:30. עליך לחפור בור בעומק 1.5 מטר, ואורך ורוחב של 1.5 מטר, ואם תמצא משהו מעניין באדמה תביא אותו אלי”.
“כדאי לך להתחיל לחפור את הבור כמה שיותר מוקדם כדי שלא לעבוד בשעות החמות של היום. ככל שתחפור לאט יותר, תשהה זמן רב יותר בשמש” אמר מר אדון.
“במחנה שלנו אין שומרים וגדרות כי אין לאן לברוח בלב המדבר…” הוסיף מר אדון.

אני ממש התאכזבתי לקרוא מה מחכה לסטנלי במחנה… מקווה שהוא יעבור את זה בשלום…

פרק 6

בפרק זה מתארים את תנאיו הקשים של סטנלי במחנה: המקלחת הקצרה והקרה, האוכל המגעיל, המיטה שעשויה מחתיכת קרש מסריח ומגרד.
מספרים על אותו היום בו סטנלי פשע בכך שגנב את נעליו של קלייד ליווינגסטון שחקן בייסבול מפורסם מאולם תצוגה כדי להביאם לאביו לטובת ניסוי מחזור הנעליים. באותו יום התכוונו לערוך ארוחת ערב, חתימות של השחקן ומכירה פומבית של נעלי השחקן. הצפי המתוכנן היה שימכרו את נעליו ב – 5,000 דולר ויותר, וכל הכסף שיגייסו מארוחת הערב ומהמכירה הפומבית של נעליו של קלייד יתרם למען בניית מעון לילדים חסרי בית.

עצוב, עצוב, עצוב, אם המצב הזה ימשך ככה גם אני וגם סטנלי נגיע למצב של התמוטטות נפשית. לא יתכן שילד שרצה “לשמח” את אבא שלו ייענש על כך בעונש כה כבד: שליחה למחנה לעבריינים צעירים “גרין לייק”.

יומני היקר שלום,

היום קראנו את פרקים 11-14, לאחר קריאת הפרקים האלו הרגשתי מאוד שמח בשביל סטנלי שלבסוף החליט לתת ללייזר את השפורפרת מזהב כי בזכות זה הוא התקדם בטור לשתיית המים מהמשאית והמעמד החברתי שלו השתפר.

25.1.2018 סיימנו לקרוא את פרקים 14-18.

בפרקים אלו מתוארת מפקחת נחמדה אך קשוחה. מצד אחד היא דואגת לנערים שעובדים קשה בחום, והיא הכריחה את מר פנדסקי למלא לכולם את המיימיות במים לשתייה.

מצד שני היא נהייתה פחות סבלנית ויותר קצרת רוח. היא כועסת על מר פנדסקי שהוא נותן לנערים יותר מידי מים, והיא תקעה את הקלשון החד שלה בגופו של שחי בגלל שהוא הלך להתפנות בשרותים.

מטלה

 משימה 1: תעזרו לסטנלי למצוא פתרון איך לספר למפקחת מהיכן באמת השפורפרת?

 משימה 2: תכתבו מכתב מסטנלי לאמו שבו הוא מספר באמת מה הוא עושה במחנה ואיפה הוא נמצא?

תשובה למשימה 1:

סטנלי סיבך את עצמו בבעיה רצינית אך אל דאגה אני חושב שמצאתי לו פתרון. אני מציע לסטנלי לכתוב מכתב אנונימי למפקחת ובו לרמוז על הבור האמיתי שבו המפקחת רוצה למצוא עוד דברים מזהב כדי שהיא לא תחפור עוד לעומק בבור “המזויף” ובסוף תגלה שסטנלי שיקר לה…

תשובה למשימה 2:

“היי אמא, את לא מבינה עד כמה אני מתגעגע אליך. אני לא יכול לחכות לראות אותך, אני מרגיש שהזמן לא עובר, בכל זאת שנה וחצי זה לא מעט זמן. במכתב הקודם שכתבתי לך לא סיפרתי לך את האמת במלואה, והאמת היא ששיקרתי לך. אני לא יודע מה עבר לי בראש כשכתבתי את המכתב אבל אני מאוד מצטער על זה ואני מבטיח שאני לא אעשה זאת שוב. אין פה בכלל אגם, יש אדמה יבשה וחמה שמקיפה את המקום. אין שום מבחן שחייה וגם לא סקי מים. אני מצטער שאמרתי לך את זה, פשוט לא רציתי שתדאגי לי.
היום יום חדש, ואנחנו ממהרים לקום לפני הזריחה. אנו אוכלים את ארוחת הבוקר הלא הכי טעימה שיש, ומיד לאחר מכן אנחנו לוקחים את האתים ויוצאים לחפור בורות. בכל יום עלינו לחפור בור בעומק מטר וחצי, ואורך ורוחב גם בגודל של מטר וחצי.
זאת לא החוויה הכי נעימה שחוויתי, החום פה בלתי נסבל, השמש צורבת והעבודה מאוד מאוד מאוד קשה”.
מקווה שניפגש בקרוב,

אוהב,

      בנך, סטנלי

שלום לך, יומני היקר

קראנו בכיתה את הספר עד פרק 33.

סוף – סוף הספר מתחיל להיות מרתק ומסקרן.

סטנלי ואפס הפכו לחברים טובים, הם עשו ביניהם הסכם: סנטלי לימד את אפס לקרוא ולכתוב, ובתמורה אפס חפר לו את הבור.

סטנלי וזיגזג הקניטו אחד את השני עד שהמתיחות ביניהם כבר נשברה.

זיגזג הרביץ לסטנלי, השכיב אותו על הקרקע והכה בו באגרופיו.

כאשר אפס ראה זאת הוא מיד זינק לעברם, תפס את זגזג, והתחיל לחנוק אותו עד שכבר לא היה לו אוויר לנשימה.

לאחר המקרה הזה אפס לא רצה להסתבך עם המפקחת והחליט לברוח מהמחנה.

מכיוון שהתפנה מקום אחד נוסף במחנה, עקב בריחתו של אפס, הצטרף נער חדש ושמו ברייאן, וכינויי קפיץ כי הוא תמיד היה זז ומתפרע.

סטנלי, חברו הטוב של אפס, כבר לא היה מסוגל לא לחכות מבלי לעשות כלום.

למחרת בבוקר, כשהגיעה משאית המים, מר אדון התחיל למלא את המימייות, סטנלי נכנס מיד אל תוך המשאית והתחיל לנסוע הרחק מהמחנה.

מרוב שהוא רצה כבר למצוא את סטנלי, הוא לחץ על דוושת הגז ככל האפשר.

הוא חשב שבאזור שהוא נמצא כבר אין בורות, אך לפתע נשמע רעש חזק: בום!!!.

סטנלי נהדף אחורה על ידי כרית האוויר שנפתחה עליו. משאיתו נפלה לתוך הבור.

אני מחכה בקוצר רוח לקרוא את הספר ולדעת מה קורה במהלך הפרקים הבאים…

בשיעור האחרון סיימנו לקרוא את הספר בורות.

הספר היה מאוד מרתק ומסקרן. נהניתי לקרוא על כך שסטנלי ואפס חפרו בתוך הבור של סטנלי ומצאו מזוודה שהיה כתוב עליה “סטנלי ילנטס ” מתקופתו של סבו של סטנלי.

במזוודה היו תכשיטי חסרי ערך שערכם היה כ- 20 אלף דולר ומסמכים ישנים מתקופתו של סטנלי ילנטס הראשון שהיו שויים כמעט מליון דולר כל אחד.

לאחר השחרור של סטנלי ואפס, נערכה בערב מסיבה. קלייד ליווינגסטון היה באותה מסיבה בבית משפחת ילנטס והוא מאוד הודה לאביו של סטנלי על כך שפיתח את התרופה “רגליים מתוקות” כי רגליו של קלייד היו כל כך מסריחות עד שחבריו לקבוצה לא רצו לשבת לידו.

כל האנשים שהיו במסיבה שמחו, הריעו, צהלו, ורקדו מרב אושר ושמחה.

מטלה מסכמת

ביקורת על הספר בורות

ממש נהניתי לקורא את הספר בורות. הספר היה מאוד מרתק ומסקרן, דרמטי ורומנטי ובעיקר מותח. היו הרבה שינויים בעלילה, וכל פעם שסיימנו לקרוא את הספר, רציתי מיד לקרוא את המשך הפרקים הבאים.

אני מחכה בקוצר רוח לראות את הסרט כדי לראות את הכל מנקודת המבט שלהם. אני ממליץ ונותן ביקורת טובה וגבוהה על הספר בורות. זה אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי עד היום.

אני מקווה שייצא לכל מי שיקרא את היומן מסע הזה לקרוא את הספר, ואפילו אני מקווה לקרוא שוב את הספר הזה בעתיד.

שתהיה לכם קריאה מהנה,

עומר מוסקוביץ