אגדה יפנית – כתב אהוד מנור

אגדה יפנית (ידוע במילותיו הראשונות: בחמש קם צייד) הוא שיר משנת 1972 מאת אהוד מנור (מילים) ואריאל זילבר (לחן). השיר הולחן על ידי זילבר לפסקול הסרט “לאן נעלם דניאל וקס?” (1972), שבו ביצע אותו ליאור ייני. מנור קרא לו בשמו לאחר שהלחן הזכיר לו נעימות יפניות. מאוחר יותר זילבר הקליט את השיר בעצמו לאלבומו הראשון “רוצי שמוליק”, והשיר היה לאחד משיריו המפורסמים.

בחמש קם צייד /ויצא את ביתו. /אל היער צעד /ודרך קשתו
עד הערב סבב, /לא הצליחה דרכו. /גם צמא, גם רעב /אחזו אותו
סר פנים ונסער /חזר לכפר, /והנה זוג ברבורים /בנהר. /לבנים ויפים, /אוהבים וזקופים
מיד /חץ שלח באחד
שם ראשו על הכר /הצייד שעייף/וחלום לא מוכר /את שנתו טרף. /נערה מעונה /אל הבית פרצה, /בידה הקטנה
אחזה נוצה. /שתי עיניה יפות, /צופות נוזפות, /כל הלילה /דמעותיה שוטפות. /מה חטא, מה עוון /אהובי הלבן
מחר /לך ליד הנהר
בחמש קם צייד /ויצא את ביתו, /אל היער צעד /ודרך קשתו. /ברבורה עדינה, /לבן גונה
ראתה את הצייד בעינה/היא שלחה מקורה /וקרעה בבשרה, /מולו, /צללה בצילו
כל העולם דממה. /כל העולם שממה

סיפורו של צייד מתוסכל ששב לכפרו עצבני (“סר ונסער”) אחרי שלא הצליח לצוד ציד. בדרכו חזרה אוציא את זעמו ותסכולו על מטרה נוחה – ברבורים שקטים ששטו להם בנהר. הברבורים מסמלים את הטוב, הנעלה והאצילי בטבע, באדם. בחלומו.
לאחר שירה באחד הברבורים, מופיעה בחלומו דמות נערה נסערת ואבלה, בפיה קינה על מות אהובה, וגם הזמנה לצייד שיחזור לנהר. מכאן כבר ברור שהברבורים הם זוג אוהבים מכושפים. למחרת “ראתה את הצייד בעינה” אך במקום לנסות לעשות משהו – שלחה מקורה אל עצמה, כלומר בחרה לפגוע בעצמה ולהתאבד על צערה הגדול על מות אהובה ולמלאו (אתת הצייד) רגשות אשם. נקמתה בכך – שהוא הצייד ראה אותה ברגע הנורא הזה. למעשה, הברבורה הזמינה את הצייד לנהר והתאבדה מול עיניו, ובכך היא השיגה שתי מטרות – ראשית היא משתחררת מהסבל שלה על מות אהובה, ושנית היא גורמת לצייד לסבול מייסורי מצפון. שהם הם  עונשו הכבד.
את הדממה שהשתררה – אפשר לפרשן – כהתפעמות הכותב, מול מצב העולם שנשאר אדיש לסיטואציה הטראגית דרמטית המדהימה. אם “יפנית” – הסיטואציה של להרוג עצמך במו ידיך מאפיינת את התרבות הזו. תרצו “האגדה היפנית” קיימת גם בלחנו האקזוטי של אריאל זילבר, צלילים חריגים שמניעים את הנרטיב במנגינה קסומה, יחידה בסוגה.