שירים משתלבים ברוח / Edna cohen עדנה כהן ו – gal shoham / גל שוהם

נגמרו לי המילים / עדנה כהן

נגמרו לי המילים ממש עכשיו,
מרגישה כמו עלי שלכת בסתיו.
מילה אחר מילה
נושרות הן מכתפי כמו עלים
שתם יומם.
נושרים ועפים על שביל עפר
וכבר נידמה הכל ניגמר…
ואז לפתע,ילד רץ ברחוב,
רודף אחר פרפר
ועל פניו חיוך רחב
ושוב עיני דומעת,
ומילתי שופעת ושיר נולד

נאספו לי המילים / תודה לעדנה,גל שוהם

נאספו לי מילים ממש עכשיו,

כמו פריחת החצב

המבשר את הסתיו.

מילה אחר מילה

נאספות הן לשיר,

כאשכול ענבים לאחר הבציר.

כעץ הדר מלבלב

בתחילת האביב,

מפיץ את ריחו וליבנו מרחיב…

וכשנגמרות המילים נזכור

שיגיע מחר ולהווה ידוע

דבר לא נגמר.

נאספו המילים בלילה בהיר

ומבלי משים הפכו הן לשיר.

ואז לפתע עולה על פניי חיוך רחב.

נכתב כשיר תודה לעדנה עכשיו.

טיפות הגשם של הלב / עדנה כהן

טיפות האושר
הן טיפות הגשם
של הלב.
כשהבית נפתח,
הוא מתרחב ומתרחב
ומזמין את הציפורים
להכנס פנימה
ולזמר בקצב הלב.
המקום מוכר,
השמחה צורפה
לכל השאר
וטיפות הגשם
של הלב
ממתינות על ענן
כדי לטפטף עד כאן
ולשמח חיים ואדם

אהבה אחרת / גל שוהם gal shohao

בהשראתה של עדנה

מדבר לא מעט בשפת אוהבים
יושב וכותב והופכה למילים
מילים שעולות מעומק הבטן
שפסעו לאיטן בדרך הלב
ואהבתי המיוחדת
נכונה ומכוננת מתאימה ומשחררת
לומד לפנות לה מרחב למחיה
אהבת אמת תמיד יודעת
מה נכון לה ומה לא
שהרי לאהוב זו תוצאה
ולא מטרה
תוצאה של שניים
שאוהבים באותה מידה וצבע
שצועדים בנוח בדרכיי הטבע
המאפשרת מרחב מחייה בשלום
בהבנה התחשבות ושמחה
גם כשעצוב לפעמים בתוכה
נרים את הראש נביט לעתיד
באופטמיות זהירה בתקווה לתמיד.

קמטים של זמן / עדנה כהן

קמטים של עבר נבנים כחריש.
עומקם כעומק השדה,
כחום ליבם של אישה ואיש.
אוספים בתוכם חלומות שמומשו,
אחרים שלא ונוספים שעדיין
בתהליך של חלום בהקיץ.
קמטים של זמן מרחיבים דעת,
מוסיפים נחת וצובעים את חיי
בקשת רחבה של טעמים ורגשות,
צבעונית ומרהיבה.
בכל נקודת זמן במסע
אעצור לגעת בלוח השנה,
אתעכב על משמעות כל יום ושנה
ואנסה ליצור מהם היסטוריה
שבה אהלך גאה בין דפי התקופה
ואחוש חלק ואהיה זקופה.
קמטים של זמן,שלי,של יקיריי,
של ארץ ישראל שלי….מכורתי !!!

gal shoham / Edna cohen

פשוט בשניים
מילים שקטות
משק שפתיים
ומנוחה בלב
פשוט ללא כאב 
מחסירים פעימה
ומרגישים שלמים
לגמרי פשוט
מבט עיינים
חיבוק או שניים
ומתקדמים עד למקום
שבו נבחר לעצור לאחוז ידיים
לנוח מעט ולהמשיך
בדרך שהיא רק לנו
הדרך שלנו.

gal shoham / Edna cohen

טרם זרחה השמש
עם אור ראשון
שולח אליך שירי
כפרי אהבתינו
דרכים הרבה 
אל לב אוהב
דרכיי
יאמרו שירה

gal shoham / Edna cohen

והרוח נחלשת,

תש כוחה… נחלשה.

המפרש קרס,שקט מוחלט

רוחות צפוניות / גל שוהם

רוחות קרות

מביאות מן הים

חג שמח עדנה מתנצל מראש על הכתוב.

ככה זה. ככה זה / גל 6 באפריל 18

ככה זה כשגדלים בין הרפת לשדות.

עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה

ולבסוף חיים מאוויר וקצת מאהבה

בין ריח אפרסק ולימון אוחזים בחלום.

ככה זה – כשגדלים בין הרפת לשדות.

שומעים רחשים שאיש לא שומע

מן הסתם הגנב ששם בשקט פוסע

רושמים זיכרונות שאיש לא שוכח,

כי למד להכיר שברגע אמת השומר שבורח.

כשקוטפים את האגס הראשון

לומדים עם הזמן להבדיל,

הנקבל מחיר הגיוני לפרי

או שמא נועד הוא להקבר טרי ?

בין ריח הפרי לריח הקליפה,

שהמגע שלה רך כקטיפה וזר לא יידע על הלבטים

בכל יום האם אפסיד גם הפעם ?

האם יהיה זה הגידול האחרון ?

רק הטבע והשקט,הימים הארוכים.

השמש,הירח וריבוא הכוכבים,

עדים לנעשה בין הרפת לשדות

ולריח החיים הזורם בתעלות

ששלחו אותי להתפרנס ב”מקורות”.

אין לי חירות אחרת / עדנה כהן

את חירותי האחת, פנייך כפני הלבנה,

את חירותי הקטנה שאין גדולה ממך ומלהיבה.

מאירה את חיי כלבנה העולה לעת שקיעה,

עולה וזוהרת,חמה ואוספת ואין בך גדר לפרוץ חומה.

השמש לך בוקר,השקט לך אופק,

נישא על גבי רוח ועושה נפשות.

את חירותי האחת ואין בילתך….

חירות הנפש והמבט,כנפיים לבן ובת,

חיים שלמים לעם ורוגע ביני לעולם.

את חירותי רבת הגוונים,

רבת פנים,מעוטת אכזבות.

את לי אחת ואין לי אחרת,

ספונה בחיקי ובכל אבריי

ונושאת אותי על כפיים לאשר אשאף.

מים…שמיים…אופק… נוכחות וחוסן

ואהבה גדולה לאדמה הטובה,

שהינה מנחת יציב לחופש

ונקודת זינוק להצלחה.

אין לי אהבה אחרת / גל שוהם

את אהבתי האחת,

פנייך כפני הלבנה,

את אהבתי הקטנה

שאין גדולה ממך ומלהיבה.

מאירה את חיי כלבנה

העולה לעת שקיעה,

עולה וזוהרת,חמה ואוספת.

השמש לך בוקר,

השקט לך אופק,

נישא על גבי רוח ועושה נפשות.

את אהבתי האחת ואין בילתך….

אהבת הנפש והמבט,

חיים מלאים כים

ורוגע ביני לעולם.

את אהובתי רבת הגוונים,

רבת פנים,מרובת אכזבות.

את לי אחת ואין לי אחרת,

ספונה בחיקי ובכל אבריי

ונושאת אותי על כפיים לאשר אשאף.

מים…שמיים…אופק…

נוכחות וחוסן ואהבה לחופש.

כאן בשבילי ילדותי

כאן בשבילי ילדותי,
במקום בו נזרעו שדות,
נאספו שלל זכרונות
מאהבות שצמחו
או כשלו והכזיבו,
בצל מטעי אבוקדו.

בדרכי העפר שבין פרדסים
ליבלבו אהבות חדשות
אף אם רק למספר לילות
שם בין שדות כותנה
שאך זה נקטפה
בלובנה שמשה כמצע
להגשמת אהבה.

לשם חוזר אני ומבקר
לשעות רגיעה אחדות
כדי לכתוב ולהזכר
שם אמצא מנוחה נכונה
בין עצי האורן המצלים
לזכרון, עד קץ הימים.

ריחות משכרים של זיכרון חיים / עדנה כהן
ריחות משכרים
של זיכרון ילדות
לעולם לא משקרים
את זיכרון האוהבים.
ריחות פריחת ההדרים
בין שורות התפוזים
מעלים געגועים
לקרבה ומגעים.
הציפורים זוכרות
משק כנפי הלב,
בין הצמרות
אביב שוב מלבלב
והפריחה בשיאה.
גם רגע קט
של אהבה בוסרית
יעיר בנו מבט
של חוויה עילאית.
ריחות משכרים
של זיכרון נעורים
לעולם לא חוששים
לאבד את מקומם
של לבבות האוהבים,
שבגרו והפכו לאנשים
ושומרים מקום חם בליבם רק לעצמם.

הבחנתי בתאריך / גל
ומיד התמונות
התנחלו בראשי
זיכרון רחוק

אני אוהב

אני אוהב,את יכולה לחוש
את האנרגיה הייחודית שבי
גם בשעת שתיקה.
אהבה היא שפה פשוטה ומורכבת 
בעת ועונה אחת.
אפשר להבין אותה,לקבל אותה,
בלי לומר מילה.
היא מובנת באמצעות הלב
ואני אוהב את המילה הכתובה,
המובנת באמצעות השכל
ובסוף היום,

מאד פשוט כשאני אוהב.

בדרכנו המיוחדת

בדרכנו המיוחדת
צועדים יחד,
בדרך פתלתלה
מלאת פסגות ועמקים.
קשובים ואוהבים
ברגעי הלבד
ועוד יותר
ברגעי היחד,
שהרי שנינו לחוד
והרבה מאד יחד,
בתחושות בלב,
בכמיהה,בגעגוע,
בתקווה ללא ידוע.
בטוחים בעצמנו,
יודעים מה נכון
עבורנו,
מנווטים באהבה
בדרך הלב.

היום

היום זה היום שלנו.

הגענו בגישה אחרת,

רגישה,משחררת,

כשאני נפגש אתך
אני נפגש עם לבי,
בחיבוק עוטף,
עם חיוך מלטף,
הנוגעים בי עמוק.

דברי / עדנה כהן

דברי
יש לך שפע
של אמירות
לומר בין
השתיקות.

דברי קרוב,
מילים שאיש
לא מסוגל לקלוט
תדעי בהן
לשלוט.
דברי,

יש לך צבע שונה
לכל מילה,
לכל מצב,
לכל רגש.

כעת כבר לא,
אין צורך לדבר
הים עומד,
הגלים דבוקים
לחול.

רק להקשיב
ושוב תוכלי
לכתוב
מילים על חול

הן מדברות
בעד עצמן
ולעצמך.
את כמו השמש
המאיר בחלונך.

אמרי / גל

אמרי דבר מה,יש בך שפע

אמרי דבר מה בין השתיקות.

אמרי לי מילים טובות

שמעולם לא שמעתי.

אמרי לי ונשנה

את המילה,את  המצב

נטפח הרגש.

כעת כבר אין צורך

להסתיר דבר.

עוד מעט ואין מחר

רק הקשיבי

ואפשרי לי לכתוב

מילותיי תהפוכנה לשי.

הן תדברנה בעד עצמן,

זכרי,דבר אינו מובן מאליו

ומילותיי תהיינה לך לחום ואושר

כקרן שמש ראשונה המאירה בחלונך.

מתחילה ועד הסוף / עדנה כהן

כבר מראשית,
אני מאד אוהבת
לצפות לאחרית.
זו שמעלה
חיוך על שפתיים.
שציפיתי לה
במשך יומיים,
עתים שנתיים
ולבסוף יתמתח
חיוך רחב על הלחיים.
כבר מראשית
התכוננתי לדרך
שאשא עמדי לאורכה
את הטובות בבחירותיי.
אוהב את השמש
שאסתתר ממנה
תחת שוליים רחבים
של כובע כחול בקיץ,
אנגב את טיפות הגשם
בשמחה מעל
עדשות המשקפיים
ולמרות זאת
לא יסתתר מהן הנוף.
מתחילה ועד הסוף,
כשהוא מגיע
אני תמיד שמחה
להתחיל מהתחלה
ולהתרגש כמו בפעם
הראשונה.

זו את  / גל

זו את שאני מאד אוהב
זו את שמעלהחיוך על שפתיי
את זו שציפיתי לה במשך שנים

ולבסוף מצאת הדרך אל לבי
עם חיוך רחב על השפתיים.
כבר מראשית התכוננתי לדרך,
שאלך אתך לאורכה.
את הטובות בבחירותיי.

אתך בכול יום מחדש
אוהב את השמש,אוהב את הזריחה,
את טיפות הגשם ביום חורף סגריר,

בצפייה אל נוף הרים ירושלמי

וכשאת מגיעה אני תמיד שמח
להתחיל מהתחלה ולהתרגש לכבודך

כמו בפעם הראשונה.

חיי ארוגים

בנול הלב
נוגעים בנוף ילדותי

וזה כואב
ערכים וחינוך
בנויים נדבך על נדבך

המתרסק מול עיניי
ובד אל בד
שקופים…
אפשר דרכם
לשלוח מבט
ולראות מעבר
לקיים
שייכות…לשעבר
אור… כבויי
עתיד… הזויי
קיימות על תנאי

ובשנים האחרונות

אכול ספקות אם היה כדאי.

באו מים / עדנה כהן

ובאו מים וחברו לשמיים

ובא שמש ואחריו בשרשרת,

לבנה וכוכבים

ותפרו חופה לליבות אוהבים…

ונגע בוקר לערב

בנקודת חן בודדת

והניח קרן אור בפתח הדלת

ובא ערב והאירו כוכבים

את ארצי מולדתי,

מולדת האור והחסד

לחוסים תחת כנפייך.

כשליבי פוגש אהבה / עדנה כהן

במפגש המקורי,

כשליבי פוגש את עצמי,

אני יודעת וגם אתה יודע,

שיש מקום למפגש נוסף,

בו למבט יש משקל

שאפילו מיליון מילים כתובות בספר

או צילום צבעוני,כמו צבעי הקשת,

לא יוכל להתחרות…נכון שאומרים כי צילום אחד

שווה אלף מילים,אך מבט נוסף שומר זיכרונות

שהולכים אתך כל החיים ולא עוזבים.

כשהלב פוגש אהבה ומבט מתחבר בתקווה

העולם עוצר ומבין.

כשלבי פוגש אותך / גל שוהם

כשלבי פוגש אותך

נפגשים תקווה ואהבה

במפגש מתוכנן היטב,

כשהקו המנחה הוא הלב.

כשלבי פוגש אותך,אני יודע וגם את,

שזהו מפגש בין הפעם הקודמת

לפעם הבאה,למפגש נוסף בו למבט יש משקל

שגם מיליון מילים לא תוכלנה לתאר.

נכונה האמירה כי תמונה אחת שווה אלף מילים,

אך מבט נוסף בעינייך שומר זיכרונות

שהולכים אתי במסע חיי ולא עוזבים.

כשלבי פוגש אותך אהובה ומבטינו מתחברים

לרגעים של תקווה,העולם עוצר מלכת

והמבין יבין.